-עודכן במרץ 2014-
בית המשפט לענייני משפחה בקריות דן בתביעת אבהות כנגד הנתבע, במסגרתה התבקש בית המשפט להכריז על הנתבע כאבי ילדיה הקטינים של התובעת. הצדדים לא נשאו מעולם, וכפי הנראה, הנתבע נישא בינתיים לאחרת, ומקשר נישואין זה נולד לו ילד נוסף.
לכתבות בנושא:
* ביהמ"ש: לא תתבצע בדיקת סיווג רקמות לילד בן 10
* מזונות ילדים: ילד מחוץ לנישואין
* נדחתה תביעת אב להכחשת אבהות
הנתבע לא שתף פעולה, לא עם פקידת הסעד, לא עם יחידת הסיוע, לא התייצב לדיונים בביהמ"ש, לא הגיע לבצוע בדיקת רקמות , כל זאת, שעה שמשרד הפנים דרש בצועה של בדיקת רקמות לצורך הכרה בנתבע כאבי הקטינים.
מאחר שכך, ניתן צו שפוטי לבצוע בדיקת הרקמות, הכולל סנקציות.
השופט קבע, בפסק הדין, כי הפרשנות המסתברת של הוראות חוק תיקון מידע גנטי תשס"ח-2008, היא כי לא זו בלבד שסמכות ביהמ"ש לא צומצמה, בכל הנוגע לביצוע ואכיפת בדיקות גנטיות, אלא שקיימת הרחבה של ממש בסמכות, תוך שניתנו אמצעי אכיפה מתוך פקודת בזיון ביהמ"ש, ומעבר להסקת מסקנות ראייתיות גרידא.
איזון זכויות - טובת הקטין ופגיעה בזכות בגיר
נקבע, כי באיזון הזכויות - השיקול העומד לפני הטלת סנקציה מכוח בזיון בימ"ש, או מכוח חוק מידע גנטי, בכל הנוגע לזכות הנתבע, הינו ברור. פקודת בזיון בימ"ש פוגעת בזכותו הבסיסית של צד, לחירות או להגנה על קנין. פגיעה בזכות זו טעונה הצדקה, מידתיות, וזהירות בשימוש בה. אלא שכנגד הזכות הבסיסית של הנתבע עומדת טובתו של קטין. כפי שנפסק לא אחת, זכויות הבסיס של הקטין, מצדיקות, לא אחת, פגיעה בזכויות צדדים בגירים להליך.
לאחר שהשופט ניצן סילמן שקל את האינטרסים בתיק, טובת הקטינים, ובעקבות חוסר שיתוף הפעולה מצד הנתבע, הוא נתן צו למאסר הנתבע למשך 7 ימים בגין בזיון ההחלטות, ובגין אי ביצוע בדיקת הרקמות.
כן קבע השופט, כי הנתבע יהיה רשאי להודיע על נכונותו לבצע את בדיקת הרקמות, נשיאה בתשלום והתייצבות במועד לצורך הביצוע, ובמצב שכזה, יורה השופט על עיכוב ביצוע החלטה זו, עד לאחר בירור הבדיקה. במידה שהצהרה זו תוברר שוב כבוקי סריקי, תשקל החרפת הסנקציות.
(תמ"ש 10013/03 פלונית נ' פלוני)
חוק מידע גנטי
חשוב לציין, כי בשנת 2000 נחקק חוק מידע גנטי התשס"ח-2008 ובשנת 2008 עודכנו בו מספר סעיפים. הרלוונטי לעניינינו הוא ס' 11 שקובע , כי: "לא תילקח דגימת DNA ולא תיערך בדיקה גנטית בלא קבלת הסכמה של הנבדק, ופרק ד' לחוק זכויות החולה יחול בשינויים המחויביים".
כלומר: הושם הדגש על קבלת הסכמה מדעת, וזו יכולה להתקבל לאחר פירוט לאותו אדם בדבר הסיכונים, מהות ההליך, האלטרנטיבות ועוד.
בדיקות אבהות מוכרעות לרוב על סמך עריכת בדיקה לסיווג רקמות, מסבירה עו"ד שירלי שדה. אמנם קיימת חשיבות לקבלה ראיה מדעית כדי להכריע בתביעות אלו, אולם ביהמ"ש אינו רשאי לחייב נתבע בבדיקה.
התנגשות מתמדת
בתי המשפט מנסים לכוון לכך שהפן הטכנולוגי לא ישלוט בדיני האבהות, כי אם החקיקה והערכים החברתיים של המדינה.
במקרה של מדינת ישראל, קיימת התנגשות מתמדת בין דיני הראיות האזרחיים לבין הראיות בדין העברי והמתח הקיים מונע מביהמ"ש לעיתים להגיע לחקר האמת.
אין הוראות חוק מפורשות לחייב נתבע בתביעת אבהות לתת בדיקת דם, וזאת בניגוד לרצונו ואף לא ניתן לחייבו לתת דגימת רוק באמצעות מקלון למשל בניגוד לרצונו, הגם שלא מדובר בבדיקה פולשנית.
ביהמ"ש העליון כבר קבע בע"א 5942/92 (שרון נ' לוי), כי אין מקור מפורש ע"פ דין המסמיך את ביהמ"ש ליתן צו כזה.
באותה פרשה טרם חקיקת החוק , נדון סירובו של גבר לתת בדיקת דם ולחילופין לתת דגימת רוק. נקבע ששלטונות צה"ל או קופות החולים יספקו מידע בדבר סוג הדם של בעל הדין. ראיה זו הינה בהתאם לפקודת הראיות שקובעת, כי החיסיון הרפואי אינו מוחלט ועל ביהמ"ש לבחון האם הצורך לגלות הראיה לשם עשית צדק עדיף מלא לגלותה.
שיטת המשפט הישראלית הינה כזו שביהמ"ש מוסמך להורות לבעל דין על המצאת כל ראיה שברשותו, אך על אותו בעל דין חובה להצביע על קיומה של זכות שלא להציג בפני ביהמ"ש את הראיה שברשותו וזאת מכח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
איזון בין זכויות
במקרה כזה עובר הנטל לביהמ"ש לערוך איזון בין זכות זו של בעל הדין לבין זכויות מתחרות.
מה בכל זאת ביהמ"ש קובעים במקרה כזה ובמקרה הנדון?
1. אם סירב אדם להיבדק לאחר מתן הצו, יחולו הוראת פקודת בזיון בית המשפט (מאסר ו/או קנס) וכן בית המשפט רשאי להסיק מסירובו של אדם להיבדק כל מסקנה הנראית לו מוצדקת בנסיבות העניין, לרבות בדבר קביעת קשרי המשפחה הנטענים כלפי אותו אדם.
2. מינו אפוטרופוס לדין על הקטינה על מנת שישמעו קולה וטובתה.
3. ויתור על החיסון הרפואי של אדם ע"י קבלת סוג דמו של הנתבע כדי לערוך השוואה בין סוג הדם של בעל הדין לבין זה של הקטינה.
עו"ד שירלי שדה מציינת, כי: בכל הכבוד, אין זה מתפקיד ביהמ"ש לקבוע כללים ותקנות בעניין זה, אלא זה תפקיד המחוקק.
מטרת התיקון בחוק היתה להקנות לביהמ"ש אפשרות לפעול בהתאם לפקודת בזיון בימ"ש כנגד אדם שמסרב להיבדק לאחר מתן צו לעריכת בדיקה לעריכת סיווג רקמות .
