חוק חינוך מיוחד

חוק חינוך מיוחד, התשמ"ח-1988 מגדיר, בין היתר, מהו חינוך מיוחד, מהו ילד בעל צרכים מיוחדים, מהי לקות ומהי מטרת החינוך המיוחד.

לפי החוק, כל ילד בישראל בגילאים 3 - 21 , אשר אובחנה אצלו מוגבלות כלשהי, זכאי לטיפולים מיוחדים במימון המדינה. בנוסף לטיפולים שונים, ועדת השמה קובעת, האם הילד צריך ללמוד במסגרת חינוך מיוחד או להיות משולב בכיתה רגילה.

בכתבה זו נתמקד בעיקרי החוק.

למציאת עו"ד מתחום דיני משפחה באינדקס משפטי

הגדרות חשובות בחוק

ע"פ החוק "חינוך מיוחד" הוא הוראה, לימוד וטיפול שיטתיים הניתנים לפי חוק זה לילד בעל צרכים מיוחדים, כולל טיפולי פיזיותרפיה, ריפוי בדיבור, ריפוי בעיסוק וטיפולים בתחומי מקצועות נוספים וכולל שירותים נלווים, הכל לפי צרכיו של הילד בעל הצרכים המיוחדים.

כלומר: חינוך מיוחד הוא חינוך שניתן רק לתלמידים שיש להם לקות. החינוך המיוחד יכול להינתן בנוסף לחינוך המקובל עבור תלמידים שלא סובלים מלקות, במקום חלק מהחינוך הרגיל, או במקום כולו.
"ילד בעל צרכים מיוחדים" מוגדר כאדם בטווח הגילאים שבין 3 ל-21, עם לקות משמעותית שבשלה מוגבלת יכולתו להתנהגות מסתגלת, והוא נזקק לחינוך מיוחד.

"לקות" מוגדרת בחוק כלקות גופנית, שכלית, נפשית, רגשית-התנהגותית, חושית, קוגניטיבית או שפתית או לקויות התפתחותיות כוללניות.
"שירותים נלווים" הם שירותי הסעה וארוחות, עזרים מסייעים, שירותים רפואיים, פארא-רפואיים, פסיכולוגיים וסוציאליים, וכל שירות אחר שנקבע בחקיקה.

חינוך מיוחד חינם ומטרות

מטרת החינוך המיוחד היא לקדם ולפתח את כישוריו ויכולתו של הילד בעל הצרכים המיוחדים, לתקן ולשפר את תפקודו הגופני, השכלי, הנפשי וההתנהגותי, להקנות לו ידע, מיומנות והרגלים ולסגל לו התנהגות מקובלת בחברה, במטרה להקל על שילובו בה ובמעגל העבודה.

חשוב לציין, כי חינוך מיוחד  ניתן לילד בעל צרכים מיוחדים חינם במוסד לחינוך מיוחד באזור מגוריו. אם אין מוסד כזה באזור מגוריו, רשות החינוך המקומית אחראית לתת לילד חינוך מיוחד במוסד מתאים, קרוב ככל האפשר לאזור מגוריו, גם אם המוסד נמצא בתחום שיפוטה של רשות מקומית אחרת.

קביעת זכאות ורישום לחינוך המיוחד

בעיקרון, הגוף שקובע את זכאותו של ילד בעל צרכים מיוחדים לחינוך מיוחד ואת השמתו במוסד לחינוך מיוחד הוא ועדת השמה.

את ועדת ההשמה ממנה השר, והיא מונה שבעה חברים: נציג רשות חינוך מקומית, אשר מכהן כיו"ר, שני מפקחים של משרד החינוך והתרבות, שאחד מהם הוא מפקח לחינוך מיוחד, או נציגיהם, פסיכולוג חינוכי לפי חוק הפסיכולוגים, התשל"ז-1977 מטעם הרשות המקומית; רופא מומחה ברפואת ילדים מתוך רשימה שיקבע שר הבריאות; עובד סוציאלי כהגדרתו בחוק העובדים הסוציאליים, התשנ"ו-1996, בעל ניסיון של 5 שנים לפחות בטיפול בילדים בעלי צרכים מיוחדים, מתוך רשימה שיקבע שר העבודה והרווחה; ונציג ועד ההורים הארצי לחינוך מיוחד, מתוך רשימה שיקבע ועד ההורים.

עם זאת, נקבע בחוק חינוך מיוחד כי השר יקבע הוראות בדבר רישומו של ילד בעל צרכים מיוחדים במוסד לחינוך מיוחד, גם בלי שוועדת השמה קבעה את זכאותו לחינוך מיוחד ואת השמתו במוסד לחינוך מיוחד, אם הוריו ביקשו את השמתו במוסד לחינוך מיוחד על סמך חוות דעת בכתב של אנשי מקצוע שקבע השר, המאשרת כי לילד לקות קשה המחייבת השמה במוסד לחינוך מיוחד, וכי לא ניתן לשלבו במוסד חינוך שאינו מוסד לחינוך מיוחד.