בית המשפט לענייני משפחה בחיפה הכריזה על קטינה ילידת 2006, שנולדה מקשר מזדמן בין אם רווקה חילונית חסרת דת לאב ערבי-מוסלמי, ושהושמה ע"י שירותי הרווחה אצל משפחה דתית המקיימת אורח חיים חרדי, המשמשת לה כמשפחה אומנת, כבת אימוץ ביחס לאביה.
רוצים לשאול שאלה? היכנסו לפורום משמורת ואבהות
השופטת אספרנצה אלון ניתחה בפסק הדין את הזכות לזהות ואת החשיבות בשמירת הזהות כמרכיב חשוב בעולמו של אדם ככלל ובעולמו של ילד בפרט, והחשיפה לקושי עתידי נוסף אליו תהא הקטינה חשופה, נוכח משפחת אומנה שאינה מתחקה אחר שורשיה הביולוגיים, וזאת בשל שיקול לטווח הקצר - קליטה בחירום - שתוצאתו משמעותית ביותר עבורה. שיקול זה ישפיע לאורך כל חיי הקטינה כאדם בוגר. כן ביקרה השופטת בפסק הדין את השיהוי הכבד בהגשת בקשת היועהמ"ש להכרזה הנדונה.
הרקע למקרה:
הקטינה גדלה אצל המשפחה האומנת מזה כ-4 שנים, וכיום אותה משפחה חפצה לאמץ את הקטינה. אמה חתמה על הסכמת הורה לאימוץ בהיות הקטינה כבת 3. רק בהגיע הקטינה לגיל 5 הגיש ב"כ היועמ"ש בקשה להכריז עליה כבת אימוץ ביחס לאביה.
במסגרת בקשה שהגיש ב"כ היועמ"ש להכריז על הקטינה כבת אימוץ ביחס לאביה, בחן בית המשפט את הפגיעה בזכויות הילדה ובטובתה.
השופטת הבהירה לגבי זהות משפחת האומנה, כי במקרה הנדון השמת הקטינה אצל משפחת אומנה הרחוקה ממוצא הקטינה תחשוף אותה לקונפליקט זהויות ותציב אותה בקשיים נוספים ומיותרים, שעה שהורה "מאמץ" מעצם שמו - צריך לאמץ ולהתחקות אחר ההורה הביולוגי, ובמקרה הנדון נעשתה חשיבה אך ורק לטווח הקצר - דבר שכרסם בזכויות הקטינה ויציב אותה בעתיד בפני קונפליקט נאמנויות וזהויות מורכב ומיותר.
האם המשפחה האומנת עונה על קריטריונים לאימוץ?
השופטת הוסיפה, כי בעת בחירת המשפחה האומנת אין די בבדיקה האם המשפחה יכולה להיענות לצרכי ההשמה הדחופה של הקטינה. יש לבדוק באותה עת האם המשפחה המיועדת לשמש כמשפחת אומנה עונה גם על קריטריון לטווח ארוך יותר ו/או אימוץ, ולפיכך יש מקום להתייעצות בין שניים - עו"ס לפי חוק נוער ועו"ס לפי חוק האימוץ. השופטת הוסיפה, כי לו היה נעשה שיתוף ושילוב וחשיבה גם לטווח הארוך, לא הייתה הקטינה, שהינה בת לאם חסרת דת ולאב ממוצא ערבי, מושמת וגדלה אצל משפחה המנהלת אורח חיים דתי-חרדי.
שיהוי כבד בהגשת הבקשה
פסק הדין אף עוסק בשיהוי הכבד בהגשת הבקשה לביהמ"ש, וזאת 3 שנים לאחר שהתקבלו התוצאות השוללות את מסוגלות האם, ואביה גילה אדישות מתמשכת לקטינה ולא קיים חובה אחת מחובותיו ההוריות כלפיה. האב ראה את הקטינה רק פעם אחת, בהיותה תינוקת בת מספר חודשים ולא מיוזמתו. בכל אותן שנים, שלא נערכה פנייה לביהמ"ש, נמנעו מהקטינה הביטחון והיציבות להם היא זקוקה מכל. נפסק, כי השירות למען הילד מחויב לקטינה ומחויב לנקיטת הליך משפטי תוך זמן סביר. השעון אינו עומד מלכת ובוודאי בחייה של קטינה שזהותה וגורלה מוטלים בספק שנים רבות ומשמעותיות.
בית המשפט הוסיף, כי המחוקק, אשר הכיר בחשיבותו של דיון משפטי ודחיפות ההכרעה בתיקי אימוץ, קבע לוחות זמנים קצרים וברורים על מנת שטובת המאומץ תיבחן בזמן אמת." מדובר במימד אנושי שאינו מתמטיקה ואינו נפתר בלחיצה על מקלדת מחשב. מדובר ברגשות של בני אדם, וייתכנו הערכות שונות, ועל כן יש חשיבות עליונה להביא ההכרעות בעניין מאומצים ו/או מיועדים לאימוץ, מוקדם ככל שניתן ולקבוע לוחות זמנים לטיפול בעניינם של קטינים שהוצאו מרשות הוריהם, אם ע"י המחוקק או בהוראות פנימיות בשירות למען הילד", כתבה השופטת אלון בפסק הדין.
ביהמ"ש: יש להגדיר לוחות זמנים לפעולת השירות למען הילד
אשר על כן, ציינה השופטת כי לו דעתה היתה נשמעת, טוב יעשה אם יוגדרו זמנים לפעולת השירות למען הילד, בהגשת בקשה לביהמ"ש, כשם שקצב המחוקק זמנים לביהמ"ש. השופטת סבורה, כי מיום שהתקבלו תוצאות השוללות מסוגלות הורית לקטין שהושם במשמורת עו"ס לפי חוק הנוער ועד הפניה לביהמ"ש יחלפו לא יותר מ-90 יום.
מטעם זה הורתה השופטת שפסק הדין יעבור לעיונן של עו"ס ארצית לחוק האימוץ ועו"ס ארצית לחוק הנוער.
השופטת הכריזה כאמור, בסוף פסק דינה, על הקטינה כבת אימוץ ביחס לאביה.
(אמ"ץ 27627-07-11 היועמ"ש נ' ב. ד.)
