נהיגה בקלות ראש אל מול נהיגה בחוסר זהירות

ברבים מכתבי האישום המוגשים בגין מעורבות הנאשם בתאונת דרכים, מופיעה הוראת חיקוק כלשהי המתארת את מצבו הנפשי של הנאשם ברגעים שלפני התאונה.

נהיגה בקלות ראש או ברשלנות

הוראת חיקוק אחת מייחסת לנאשם נהיגה בקלות ראש או נהיגה ברשלנות. נוסח פקודת התעבורה, סעיף 62(2) קובע, כי נוהג רכב בדרך בקלות ראש, או ברשלנות, או במהירות שיש בה בנסיבות המקרה סכנה לציבור, אף אם היא פחותה מן המהירות המקסימלית שנקבעה, דינו שנתיים מאסר או קנס. לצד עבירה זו קיימת הוראה בפקודת התעבורה המחייבת את בית המשפט לפסול את הנאשם, אם הרשיעו, בין השאר בעונש פסילה בפועל של רישיונו לתקופה שלא תפחת משלושה חודשים.

נהיגה בחוסר זהירות

הוראת חיקוק אחרת מייחסת לנאשם נהיגה בחוסר זהירות. תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה קובעת, כי לא ינהג אדם רכב בקלות ראש, או בלא זהירות, או ללא תשומת לב מספקת בהתחשב בכל הנסיבות, ובין השאר בסוג הרכב, במטענו, בשיטת בלמיו ומצבם, באפשרות של עצירה נוחה ובטוחה והבחנה בתמרורים, באותות שוטרים, בתנועת עוברי דרך ובכל עצם הנמצא על פני הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך. לצד עבירה זו לא נקבע עונש מזערי כלשהו. היא נחשבת עבירה "קלה יותר" מזו המוזכרת לעיל, וגם הענישה המיוחסת לעבירה זו מקלה.

שיקול הדעת באיזו הוראת חיקוק יואשם נהג הנאשם בגרימת תאונת דרכים, לעולם נתון לנציג התביעה החתום על כתב האישום. לבית המשפט נתון שיקול הדעת לקבוע אם העבירה שנעברה היא מסוג קלות דעת או מסוג רשלנות, ובכך לחלוק על קביעתה של התביעה.

פסק דין בביהמ"ש לתעבורה - הבחנה בין סעיפי האישום

פסק דין שניתן לאחרונה על ידי בית המשפט לתעבורה, מבהיר את הקריטריונים לקביעת סעיף האישום שיש להשתמש בו בכל כתב אישום. במקרה זה מדובר בנהג אוטובוס ציבורי, אשר על פי הנטען בכתב האישום איבד את השליטה על רכבו ללא סיבה סבירה, סטה ימינה והתנגש ברכב שחנה בצד ימין של הדרך. כתוצאה מכך נדחף הרכב הנפגע, ונגרם נזק לכלי רכב נוספים אשר חנו בצד הדרך.

ההגנה טענה בפני בית המשפט, כי סטייתו של הנהג נגרמה מאובדן הכרה רגעי, ולפיכך היה על המאשימה לייחס לו נהיגה בלתי זהירה ולא נהיגה רשלנית. בית המשפט, כדי להכריע בסוגיה, קבע את הקריטריון, לפיו כדי להרשיע נהג בעבירה של נהיגה רשלנית על פי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה, על התביעה להוכיח קיומו של יסוד נפשי, קרי פזיזות או מעשה רשלני רבתי, המגיע עד קלות דעת, וזאת להבדיל מנהיגה בחוסר זהירות, על פי תקנה 21 (ג) לתקנות התעבורה, אשר אינה דורשת כתנאי להרשעה הוכחת יסוד נפשי כלשהו, אלא רשלנות בלבד.

בית המשפט קבע, כי סעיף הרשלנות מיועד למקרים שבהם קיימת חומרה יתרה במעשה הנאשם, שעשויה להתבטא ברמת מחשבה פלילית גבוהה יותר או בנסיבות עובדתיות חמורות יותר. בפסיקת בתי המשפט נקבע, כי אין להשתמש בסעיף החמור כמעין סעיף "סל" שרירותי, וכי אם התביעה מוצאת לנכון לייחס לנאשם סעיף זה, עליה לציין בפירוש בכתב האישום מהי אותה חומרה יתרה.

בית המשפט קבע, כי סעיף הרשלנות מיועד למקרים שבהם קיימת חומרה יתרה במעשה הנאשם, שעשויה להתבטא ברמת מחשבה פלילית גבוהה יותר או בנסיבות עובדתיות חמורות יותר. בפסיקת בתי המשפט נקבע, כי אין להשתמש בסעיף החמור כמעין סעיף "סל" שרירותי, וכי אם התביעה מוצאת לנכון לייחס לנאשם סעיף זה, עליה לציין בפירוש בכתב האישום מהי אותה חומרה יתרה

ביהמ"ש קבל את טענת הנאשם

באותו מקרה טען הנאשם, כי סטה מנתיב נסיעתו עקב "בלק אאוט", "מסך שחור", אשר הופיע מול עיניו ונמשך, לטענתו, מספר שניות. בית המשפט קיבל את הטענה, וקבע כי במקרה כזה אין מדובר ביסוד נפשי או עובדתי חמור מצד האשם, המצדיק הוספת סעיף רשלני על פי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה. שונה היה הדבר, כך לדידו של בית המשפט, לו סטה הנהג מנתיב נסיעתו כתוצאה מעייפות ואי תשומת לב מספקת לדרך ולתנאיה, או דיבר בטלפון הסלולרי ללא דיבורית ובשל כך נגרמה הסטייה, או בכוונה תחילה סטה מנתיב הנסיעה (למשל כדי לחמוק מניידת משטרה הרודפת אחריו). כמו כן לא מדובר בנהג שסבל ממגבלה רפואית הידועה לו ולמרות זאת נהג וסיכן אחרים. אי לכך, החליט בית המשפט, יש לייחס לנהג חוסר זהירות בלבד, ובהתאם לכך גם להקל בדינו.

מתי ביהמ"ש יעשה שימוש בתקנה 21(ג)?

בעניין אחר קבע בית המשפט לתעבורה, כי במצבים שבהם נסיבות התאונה הן כאלו שהנהג נקט כמעט בכל האמצעים כדי להימנע מתאונה, או שנהג לאט ובזהירות, ומדובר בחוסר תשומת לב שאינו מגיע לקלות ראש, ראוי להשתמש בתקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, ולא בחלופה המחמירה שבסעיף 62(2) לפקודה.
ביהמ"ש פסק, כי: "בלי לקבוע מסמרות בדבר כי בתאונת דרכים, בנסיבות של שכרות או מהירות או עקיפה מסוכנת/קו הפרדה או אי ציות לאור אדום או תמרור עצור, נראה כי הסעיף המכריע הוא נהיגה בקלות ראש בהתאם לסעיף 62(2) לפקודה. במצבי ביניים, כשמדובר בנהיגה אטית וזהירה ובתשומת לב חלקית, הרכיב המכריע יהא אי זהירות, ובתוך כך תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה תשלוט בכיפה".