ריבוי כלי רכב חשמליים שונים ומשונים בשנים האחרונות, חלקם אף עוצמתיים יותר מקטנועים, שנוסעים בכל מקום, כולל על מדרכות תוך סיכון הולכי רגל, מביאים למספר גובר והולך של תאונות דרכים, פציעה ואף מוות. כל זה הוביל למספר תיקונים בפקודת התעבורה. תיקונים אלה ידועים כ"חוק האופניים החשמליים", ומטרתם ליצור סדר בכאוס שהיה מנת חלקו של ענף כלי הרכב החשמליים בישראל. כך, למשל, במסגרת החקיקה הוגדר באופן ברור מהו כלי רכב חשמלי חוקי, מהם התנאים הנדרשים על מנת שייחשב כחוקי, כמו גם היכן ניתן לרכב עליו ולמי הדבר מותר.
מדובר במכלול של הגדרות וחוקים שיחד יוצרים את החקיקה הנוגעת לאופנים חשמליים, אך גם כל כלי חשמלי אחר, כמו קורקינטים חשמליים, סאגווי, קלנועיות וכלי רכב חשמליים אחרים.
התיקונים בחוק קובעים את גיל 16 כגיל הרכיבה המינימלי המותר באופניים חשמליים, כמו גם את הדרכים בהן מותר לרכב ואת חובת חבישת הקסדה בעת הרכיבה
מה קובע 'חוק אופניים חשמליים'?
החוק מגדיר, קודם כל, מהם התנאים שעל רכב חשמלי לעמוד בהם כדי להיחשב חוקי. רכב העומד בתנאים אלה - תנאים הקשורים בעיקר למגבלות של הספק ומהירות - פטור מרישוי בעוד שכל כלי רכב חשמלי אחר מחויב ברישוי. החוק מסדיר כך תחום שהיה פרוץ ופרוע בשנים האחרונות, כשיבואנים וספקי אופניים ואופנועים המציאו כלים שונים ומשונים, כולל אופניים עם מנוע חשמלי עוצמתי, אופניים עם מנועי בנזין ו-3 ו4 גלגלים ועוד, שלא היתה עליהם כל מגבלה, לא מבחינת מהירות הנסיעה ולא מבחינת מקום הנסיעה.
נוסף על כך, התיקונים בחוק קובעים את גיל 16 כגיל הרכיבה המינימלי המותר באופניים חשמליים, כמו גם את הדרכים בהן מותר לרכב ואת חובת חבישת הקסדה בעת הרכיבה.
מאחר שהתיקון לחוק קובע, כי במידה שאין שביל המיועד לרכיבת אופניים, על הרוכבים לנסוע על הכביש, פירושו של דבר, כי בעוד שהולכי הרגל נותרים כך מוגנים, הרי שרוכבי האופניים - חשמליים או מכניים - נחשפים לסכנה
מה המשמעות של הגבלת הרכיבה באופניים חשמליים לגיל 16 ומעלה?
ישנם שני קהלים עיקריים שעשו ועושים שימוש באופניים חשמליים. הראשון היה קהל של נערים צעירים, שעשו באופניים שימוש לנסיעה לכל מקום, כולל לבית הספר. הדבר אפשר להורים חופש מהסעת הילדים לכל מקום ועבורם מדובר בחזרה לאחור לתפקיד המסיעים, לפחות עד גיל 16.
הקהל השני, שלא נפגע ממגבלת הגיל, הוא כל אותם אנשים שהחליטו לעבור לרכיבה על אופניים חשמליים כדי להתגבר על בעיות עומסי התנועה, הפקקים והחנייה בערים הגדולות. יחד עם זאת, מאחר שהתיקון לחוק קובע, כי במידה שאין שביל המיועד לרכיבת אופניים, על הרוכבים לנסוע על הכביש, פירושו של דבר, כי בעוד שהולכי הרגל נותרים כך מוגנים, הרי שרוכבי האופניים - חשמליים או מכניים - נחשפים לסכנה.
לפני הכל, צריך לסלול שבילי אופניים רבים יותר ולשפר את תרבות הרכיבה על אופניים וההליכה במדרכה, כך שתישמר ההפרדה בין המרחבים הייעודיים של רוכבי האופניים והולכי הרגל
מה נדרש עוד לעשות, נוסף על התיקונים בחוק?
לפני הכל, צריך לסלול שבילי אופניים רבים יותר ולשפר את תרבות הרכיבה על אופניים וההליכה במדרכה, כך שתישמר ההפרדה בין המרחבים הייעודיים של רוכבי האופניים והולכי הרגל.
מרגע שאלה יסודרו יהיה אפשר להגביר את האכיפה, שכיום כמעט שאינה מתבצעת. מבצעי אכיפה יזומה מתבצעים אחת לתקופת זמן ועל פי רוב רק לאחר שקורית קטסטרופה ותשומת הלב התקשורתית מופנית לנושא.
בזמנים אחרים, לצערנו, לגופי האכיפה סדרי עדיפויות אחרים. עבור המשטרה, הסובלת ממצוקת כוח אדם אדירה, אכיפת חוק האופניים החשמליים היא בסדר עדיפות נמוך ביחס לאכיפת חוקים אחרים. לפקחי העירייה מאוד קשה לאכוף את החוק - לרוכבים אין סימני זיהוי, מאוד קשה לרדוף אחריהם כדי לרשום דו"ח, לבדוק את חוקיות כלי הנסיעה החשמלי שלהם או לאכוף את הגבלת הגיל וחבישת הקסדה.
מקרים של עבירה על חוק האופניים מגיעים לבית המשפט רק כאשר מדובר במעורבות בעבירת תעבורה רצינית, הכוללת פגיעה באחרים
באילו מקרים החוק נאכף בישראל?
מקרים של עבירה על חוק האופניים מגיעים לבית המשפט רק כאשר מדובר במעורבות בעבירת תעבורה רצינית, הכוללת פגיעה באחרים. כך, למשל, בית המשפט קבע כבר בשני מקרים, כי נהיגה בשכרות חלה גם על מי שנוסע באופניים חשמליים ומי שנתפס בנהיגה שכרות - רשיון הנהיגה שלו לרכב עלול גם הוא להיפסל.
מקרים אחרים של עבירה החוק, לעומת זאת - כמו אי חבישת קסדה או נסיעה על מדרכה - הסתכמו עד כה בקנס ולא הגיעו לבית המשפט.
בכל הקשור לחוקיותם של כלי רכב חשמליים, העבירות על החוק נשפטות במישור הפלילי ולא התעבורתי. במישור זה הפעילות היא רבה, ומאז שחוקקו התיקונים, משרד התחבורה והמכס החרימו כלים רבים והגישו כתבי אישום כנגד משווקים של כלים שאינם עומדים בתנאי החוק.
האם מאז שהתקנות החדשות אושרו חלה ירידה בתאונות שבהן מעורבים אופניים חשמליים?
מאחר שהתקנות תוקנו לפני חודשים בודדים, הסטטיסטיקות עדיין אינן יכולות להצביע על שינוי לכאן או לכאן. יש לחכות ולראות האם נוצר שינוי לאורך תקופה ארוכה והאם לחוק השפעה על המצב, כולל על תרבות הרכיבה עצמה.
מה המצב בערים אחרות ברחבי העולם?
ישנן ערים רבות ברחבי העולם שבהן עניין האופניים - חשמליים ומכניים כאחד - מסודר ומוסדר באופן שניתן רק להתקנא בו. במינכן, למשל, נסללו שבילי אופניים ייחודיים בצדי כל הדרכים והכבישים בעיר עצמה וגם מחוצה לה. בנוסף, תרבות הרכיבה במינכן מובחנת ורוכבי האופנים, ואיתם הולכי הרגל, מצייתים לרמזורים, לתמרורים ולחוקי התנועה. בזכות אלה, שבילי האופניים ותרבות הנהיגה באופניים משתלבים היטב בתרבות הנהיגה ברכב ותרבות ההליכה ברגל ויוצרים מצב שבו המרחב והביטחון של כולם נשמרים שלא על חשבון האחרים.
לסיכום, האפשרות לשימוש בכלי רכב חשמליים היא קידמה שלא ניתן לעצור. ככל שהערים הופכות לפקוקות יותר, כך אנשים מחפשים אלטרנטיבות לשימוש ברכב פרטי ומוטב לא להילחם אלא לסייע להם.
מה שנדרש מהמחוקק הוא לדאוג שתהיה הפרדה ברורה בין כלי הרכב החשמליים הללו לבין כלי הרכב המסוכנים והכבדים. התיקונים האחרונים לחוק, לעומת זאת, חוסמים את דרכם של אנשים רבים ואינם מסייעים בפתרון הבעיה, משום שמי שפועל על פי החוק צריך לחזור לכביש ולסכן את עצמו, וסביר להניח שרבים יחזרו לשימוש ברכב פרטי.
* עורך דין שי גלעד הוא בעל נסיון של 28 שנים בייצוג נאשמים בתעבורה בבתי משפט. עו”ד גלעד היה בין מייסדי עמותת אור ירוק והיועץ המשפטי שלה, ולמשך שנים ארוכות יו”ר וועדת התעבורה בלשכת עורכי הדין (2015-2003).
** סייע בהכנת הכתבה: יותם בן מאיר, כתב זאפ משפטי
