תקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות), תש"ל-1969 מתייחסות למי שנפגע וסובל מפגימה ("מחלה או ליקוי גופני או שכלי שנפגע בו אדם"), תובע ומוכר/ שטענתו נדחית, על כך שאותה פגימה נגרמה כתוצאה או עקב שירותו הצבאי.
לאחר פגימה, יתכן מצב שבו כעבור זמן מה חל שינוי לרעה במצב הבריאותי (פגימה מוחמרת), המשפיע גם על גובה אחוזי הנכות המקוריים שנקבעו
החמרת מצב
לאחר פגימה, יתכן מצב שבו כעבור זמן מה חל שינוי לרעה במצב הבריאותי (פגימה מוחמרת), המשפיע גם על גובה אחוזי הנכות המקוריים שנקבעו.
על פי הגדרת התקנות: "פגימה מוחמרת - פגימה הנובעת מהחמרת מחלה כשאותה החמרה אירעה בזמן השירות עקב השירות", אולם הפסיקה הרחיבה וקבעה, כי גם ההגדרה מתייחסת גם להחמרה במצב שאירעה לאחר תום השירות, כתוצאה מהפגימה המוכרת.
כך לדוגמא, ייתכן שאדם הוכר כנכה צה"ל בעקבות פגיעה אורתופדית בעמוד השדרה, וכעבור שנים חלה החמרה באותה פגיעה אורתופדית, כך שבגינה הוא זכאי לאחוזי נכות גבוהים יותר. במקרה כזה הוא יכול להגיש בקשה להחמרת מצב/ פגימה מוחמרת, ואם הועדה תאשר כי אכן חלה החמרה בפגימה המקורית - הוא יקבל אחוזי נכות גבוהים יותר.
פגימה מוסבת היא פגימה חדשה שלא נוצרה ישירות מפגיעה המקורית, אלא בעקבותיה
נכות מוסבת
על פי ההגדרה: "פגימה מוסבת - פגימה הנובעת מחבלה או מחלה שאירעו בזמן השירות עקב השירות". כלומר: פגימה מוסבת היא פגימה חדשה שלא נוצרה ישירות מפגיעה המקורית, אלא בעקבותיה. כך למשל, אדם שבעת שירותו הצבאי נפגע במפרק הברך וכעבור זמן מה חלה החמרה במצבו והוא נאלץ לעבור ניתוח להחלפת המפרק.
במקרה כזה, אחוזי הנכות שלו גדלו כתוצאה מההחמרה במצב, אך יחד עם זאת בעקבות הניתוח נותרה צלקת גדולה ומכאיבה באותו אזור. הצלקת היא למעשה נכות חדשה שלא היתה מלכתחילה, אך נוצרה בעקבות הפגיעה הראשונית, ולכן היא מוגדרת כ"פגימה מוסבת".
כאשר ישנה נכות מוסבת הכלולה ברשימת הפגימות המצוינות, אחוזי הנכות שיתקבלו בגינה מתווספים ומשוקללים עם אחוזי הנכות המקוריים, או אחוזי הנכות החדשים שנקבעו בעקבות ההחמרה במצב
המשמעות של נכות מוסבת
כאמור, נכות מוסבת משמעה נכות נוספת שאינה הנכות המקורית, אלא שנובעת (שנולדה) מתוך הנכות המקורית והמוכרת.
מבחני הנכות כוללים רשימה של פגימות המוכרות לצורך נכות מוסבת ולכל פגימה שכזו, ישנו פירוט אחוזי הנכות שניתנים בגינה, בהתחשב בחומרת הפגיעה.
כאשר ישנה נכות מוסבת הכלולה ברשימת הפגימות המצוינות, אחוזי הנכות שיתקבלו בגינה מתווספים ומשוקללים עם אחוזי הנכות המקוריים, או אחוזי הנכות החדשים שנקבעו בעקבות ההחמרה במצב. אחוזי הנכות המוסבת מחושבים מתוך האחוזים "שנותרו" מהנכות המוכרת. כלומר, אם לדוגמא נקבעו בתחילה 30 אחוזי נכות ולפי הנכות המוסבת מגיעים 20 אחוזי נכות נוספים - הם יחושבו מתוך 70 אחוז ולא מתוך 100 - במקרה הזה ייקבעו 44 אחוזי נכות לאחר השקלול.
למרבה הצער, מתוך חוסר היכרות עם הנושא ובשל העובדה שהוועדה של משרד הביטחון (מחוזית או עליונה) לא מעירות את תשומת ליבם של התובעים - רבים טועים ובמקרה של החמרת מצב מגישים בקשה אחת להעלאת אחוזי הנכות (פגימה מוחמרת) ובה מבקשים גם הכרה בצלקת.
במקרה כזה, אם הנכה הנפגע לא יציין שמדובר גם בנכות מוסבת ולא יגיש בקשה נפרדת לנכות מוסבת, הוועדה תתייחס רק להחמרה במצב, והוא לא יקבל את המגיע לו בשל הנכות המוסבת.
לעיתים ההחמרה במצב נראית במבט ראשון כלא קשורה לפגיעה המקורית, כשלמעשה ניתן להוכיח קשר רפואי ביניהן
מהו התהליך להכרה בהחמרה בפגימה או בנכות מוסבת?
ראשית, יש לבדוק היטב לאיזו קטגוריה משתייכת ההרעה במצב הבריאותי של האדם, ולוודא שאכן ניתן לקשר אותה לפגיעה המקורית. כך, למשל, אם הפגיעה המקורית היא במפרק הברך ולאחר שנים מתעוררת בעיה אורולוגית - ככל הנראה אין קשר בין השניים. אך אם הפגיעה המקורית היא במפרק הברך וכעבור שנים היה צורך בניתוח להחלפת המפרק – הרי שכאן יש הרעה במצב וייתכן שגם נכות מוסבת.
לעיתים ההחמרה במצב נראית במבט ראשון כלא קשורה לפגיעה המקורית, כשלמעשה ניתן להוכיח קשר רפואי ביניהן. כך למשל, אדם שכתוצאה משירותו הצבאי סובל מסטרס ומלחץ והוכר על סעיף פוסט טראומה כנכה צה"ל, וכעבור שנים התפתחה אצלו מחלת הסוכרת. במקרה הזה ניתן להוכיח, כי המצב הנפשי שבו הוא נמצא (כתוצאה מהפגיעה) הוא שגרם למחלת הסוכרת, ולכן מחלת הסוכרת תוכר כנכות מוסבת.
עם זאת, לא כל רופא יציין במסמכים הרפואיים, כי המצב הבריאותי החדש קשור לנכות המוכרת, ולכן מומלץ לאדם שעבר טיפול רפואי, או שהגיע למצב של החמרה בנכות קיימת, להיוועץ בעורך דין שעוסק ומכיר את התחום, כך שיהיה לו הידע לבחון את ההקשר והמקור לכל התופעות המתלוות למצב הרפואי החדש. מי שלא מכיר היטב את הנושא, עלול לא לדעת כלל שנוצרה נכות מוסבת כתוצאה מהנכות המקורית ממנה סבל.
לצורך הדוגמא נחזור לנכה שנפגע במפרק הברך ונאלץ כעבור תקופה להחליף את המפרק - יחד עם החלפת המפרק (המוכרת כהחמרה במצב ומעלה את אחוזי הנכות) והצלקת (המוכרת כנכות מוסבת), עלולה להיגרם תוך כדי ניתוח גם פגיעה עצבית הגורמת להגבלות נוספות לנפגע, כך שראוי לבדוק את ההכרה בה כנכות מוסבת.
דוגמא נוספת היא של אדם שנפגע בנפשו והוכר כחולה במחלה נפשית (כמו סכיזופרניה או PDSD), או בכל נכות נפשית אחרת ובעקבות כך הוא מקבל תרופות פסיכיאטריות שונות. מכיון שלכל תרופה עלולות להיות תופעות לוואי, בהן גם פגיעות באיברים פנימיים ולעיתים אף פגיעה בלב - ייתכן שיש להכיר בבעיות אלו כנכות מוסבת.
כמו כן נכויות מוסבות עשויות להיווצר/ להתעורר גם כעבור שני עשורים או יותר. כך למשל, אדם שהוכר כמי שיש לו דלקת פרקים (תסמונת רייטר) שנגרמה עקב זיהום שנגרם כשהיה בתקופת המילואים, וכעבור 24 שנים פרצה מחלה בעינו (דלקת ענבית). על פניו אין קשר בין הדברים, אולם רופא בתחום הפרקים או עורך דין שמכיר ויודע למצוא את הקשר בין המחלות (מתוך קריאה של פסקי דין או מידע רפואי), יכול למצוא ולהוכיח כי דלקת הפרקים היא זו שגרמה כעבור 24 שנים לפגימה נוספת. כך גם כעבור עשרות שנים, אדם שנקבעו לו אחוזי נכות מסוימים, יכול למצוא את עצמו מקבל אחוזי נכות גבוהים בהרבה עקב הנכות המוסבת.
* השתתפה בהכנת הכתבה - יערית טרבלסי, כתבת זאפ משפטי
