תשובת המדינה לבג"ץ, בה נמסר כי משרד המשפטים ומשרד הרווחה גיבשו עמדה מקצועית לפיה לא תאפשר לזוגות חד מיניים לאמץ ילדים בשלב זה, עוררה סערה ציבורית גדולה, בעיקר בעקבות הניסוח הלקוי והפוגעני שלה.
במקרה שבו אחד מבני הזוג הוא ההורה הביולוגי, בן הזוג השני יכול ע"פ החוק לאמץ את הילד (אימוץ בין קרובים), גם בהתייחס לזוגות חד מיניים
חוק האימוץ בישראל
סעיף 3 לחוק אימוץ ילדים (תשמ"א-1981) קובע, כי: "אין אימוץ אלא על ידי איש ואשתו יחד". סעיף זה מתייחס לאימוץ של ילד כאשר אף אחד מבני הזוג הוא אינו ההורה הביולוגי שלו (אימוץ מחוץ למשפחה).
במקרה שבו אחד מבני הזוג הוא ההורה הביולוגי, בן הזוג השני יכול ע"פ החוק לאמץ את הילד (אימוץ בין קרובים), גם בהתייחס לזוגות חד מיניים. למשל, כאשר לאחד מבני הזוג יש ילד ביולוגי מנישואים קודמים, מבנק הזרע, או מפונדקאות - יוכל בן הזוג החוקי שלו לאמץ את הילד.
בשנת 2005 פסק בית המשפט העליון, כי הפרמטר היחיד שצריך לקבוע את אישור האימוץ, הוא טובת הילד המאומץ
העליון בשנת 2005 - טובת הילד המאומץ
בשנת 2005 פסק בית המשפט העליון, כי הפרמטר היחיד שצריך לקבוע את אישור האימוץ, הוא טובת הילד המאומץ ("טובה שאינה רק חומרית אלא גם תרבותית, רוחנית, מוסרית ואתית"), וכי אופי הקשר בין הורי המאמץ אינו הסיבה החשובה ביותר שתשפיע על האימוץ.
בשנת 2008 קבע היועץ המשפטי לממשלה דאז, כי מדינת ישראל אינה פוסלת מתן היתר אימוץ לזוגות חד מיניים, גם במצבים בהם הילד אינו ילדו הביולוגי או המאומץ של אחד מבני הזוג
המלצת היועמ"ש ב-2008: לא לפסול מתן היתר אימוץ לזוגות חד-מיניים
בשנת 2008 קבע היועץ המשפטי לממשלה דאז, כי מדינת ישראל אינה פוסלת מתן היתר אימוץ לזוגות חד מיניים, גם במצבים בהם הילד אינו ילדו הביולוגי או המאומץ של אחד מבני הזוג. על פי המלצת היועץ המשפטי, במקרים כאלה יבחן בית המשפט את מחויבותו של בן הזוג העותר כלפי הילד גם ללא קשר להליך האימוץ - תעודת זוגיות™ של משפחה חדשה, קיום של הסכם חיים משותפים, צוואה או כל ביטוי אחר המלמד על כוונת ההורים לחיות יחד ולדאוג לילד במשותף. למרות ההמלצה, המדינה לא אישרה עד היום אימוץ על ידי בני זוג חד מיניים.
עמדתה של המדינה בנושא אימוץ על ידי זוגות חד מיניים היא שלא לשנות את החוק כך שיאפשר גם להם לאמץ
עמדת המדינה - לא לאפשר אימוץ לזוגות חד-מיניים
לפני כיומיים העבירה המדינה' כאמור' את עמדתה בעקבות הדיון העתידי בנושא העתירה לבג"ץ, שהוגשה לפני כשבוע על ידי המרכז הרפורמי לדת ומדינה ועמותת אבות גאים. עתירה שהוגשה במטרה לשנות את חוק האימוץ הקיים ולאפשר גם לזוגות ידועים בציבור וגם לבני זוג בני אותו מין לאמץ ילד מחוץ למשפחה.
בעוד שבנושא אימוץ על ידי ידועים בציבור, ציינה המדינה בעמדתה, כי בעבר כבר נקבע שידועים בציבור יוכלו לאמץ ללא צורך בשינוי החוק, בתנאי שהם מנהלים משק בית יציב במשך שלוש שנים לפחות - הרי שעמדתה בנושא אימוץ על ידי זוגות חד מיניים היא שלא לשנות את החוק כך שיאפשר גם להם לאמץ. בין נימוקי המדינה להחלטתה נכתב: "השירות למען הילד לא המליץ על שינוי הדין מכיוון שהתפיסה בשירות היא שהילד הנמסר לאימוץ נושא תחושה של חריגות, ולכן רצוי ככל הניתן להימנע מהעמסת מטען נוסף על הילד, בדמות השמתו בתא משפחתי שנתפס בחברה הישראלית עדיין כתופעה חדשה ושונה".
קלות דעת בניסוח מעידה על רפיסות השלטון ועוד יותר מכך - על ההיסטריה והחרדה של השלטון מפני מציאות חדשה
עמדת המדינה מהווה מסר משפיל ומעליב
עמדת המדינה כפי שהוגשה לבג"ץ היא מעידת לשון שיסודה באי הבנה בסיסית של הצגת הנושא, ניסוח כושל, שחשף את תפיסת העולם האנכרוניסטית. קלות דעת בניסוח מעידה על רפיסות השלטון ועוד יותר מכך - על ההיסטריה והחרדה של השלטון מפני מציאות חדשה. הוכחה לכך שהמדינה מתנהלת בפחד נוראי, חוששת להתמודד עם המציאות ובמקום לעסוק בשאלת טובת הילד, עוסקת בנטיותיו של ההורה. במקום לעסוק בזכותו של הילד לגדול באווירת חום ואהבה על ידי מבוגרים אחראים, המדינה קובעת שלאנשים מסוימים, טובים וראויים אין זכות לאמץ רק בגלל נטיותיהם המיניות (אותם אנשים דווקא נמצאו לגמרי ראויים לתשלומי מיסים, שירות בצבא וכד').
הניסוח של תשובת המדינה לבג"ץ, הצליח להכפיש קהילה שלמה ולתייג אותה בהכללה כקהילה שאינה מתאימה לאימוץ. הרי באופן דומה לפני כמה שנים פסל משרד הבריאות את תרומות הדם של כל בני הקהילה האתיופית, ועד היום מדינת ישראל לא מוכנה להעניק שירותי נישואין לבני זוג, אזרחי המדינה, שאינם מאותה דת, או שהם מוגדרים כפסולי חיתון (למשל כהן וגרושה), ואף אינה מוכנה להעניק שירותי פריון לזוגות חד מיניים כשאחת מבנות הזוג מעוניינת לתת למשל אחת מהביציות שלה לבת זוגה.
מכאן שהסיפור העיקרי הוא המסר של המדינה לאזרחיה - כמדינה אי אפשר ואף אסור להעביר מסר משפיל ומעליב מזה במחי יד. מסר שמשמעותו היא שמדינה, וועדה, או גוף מטעם המדינה מקטלגים אנשים באופן רשמי ופוגעים בהם, וכן בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ובאמנות הבינלאומיות. החלטות אלו מהוות פגיעה בציבור שלם, ונשאלת השאלה היכן עובר הגבול.
בהתנהלותה זו המדינה דוחקת את אזרחיה לקבל שירותים חיוניים מחוץ לגבולותיה, תוך פגיעה בכבודם של תושבים ואזרחים ופגיעה בבני אדם, וזאת תחת חסותו של בג"ץ.
אין זכות אינטימית, בסיסית ואנושית יותר מאשר הזכות לאהוב ולחיות בזוגיות, ולא ייתכן שבכל העולם נלקחה הזכות להסדיר את ענייני המשפחה מהמקום הפרטי והאינטימי של כל אחד מאיתנו לידי השלטון.
קולה של המחאה חייב להישמע ברבים, בתקווה שקולות הזעקה יפלו על אוזניים קשובות. זוהי מחאה שמביעה את עמדת העם ויש לה ערך גם בעיני בג"ץ, בבואו להכריע בסוגיה שהובאה לפניו
קול המחאה חייב להשמע
ראשית, חשוב לזכור שהדברים נאמרו במסגרת הצגת עמדתה של המדינה בנושא, וכי בג"ץ רשאי לקבל או לפסול את עמדת המדינה, כך שלמרות המשמעות הקשה של הדברים - הם אינם בגדר סוף דבר, וייתכן אף כי דווקא הדברים ואופן אמירתם הם שיחוללו שינוי שיביא לתוצאה המבוקשת, שבה גם בני זוג מאותו מין יוכרו ככאלו שראויים וטובים לאמץ ילד שאינו ילד גנטי של מי מהם.
כעת, קולה של המחאה חייב להישמע ברבים, בתקווה שקולות הזעקה יפלו על אוזניים קשובות. זוהי מחאה שמביעה את עמדת העם ויש לה ערך גם בעיני בג"ץ, בבואו להכריע בסוגיה שהובאה לפניו, בתקווה שהפעם בג"ץ יעצור את רמיסת כבוד האזרחים ולא ייתן חסות לשערורייה האחרונה.
השינוי אפשרי וניתן לחולל מהפכות ללא שפיכות דמים, באמצעות שימוש חכם בכלים לגיטימיים. בנושאים כגון אלו יעמוד ניצחון המסה על הרגולטור ומשם תבוא הישועה, גם אם הדרך ארוכה וקשה יותר, ולכן חשוב להגדיל את המסה ולתת במה לקולם של מי שנפגעים.
* עו"ד אירית רוזנבלום, היא מנכ"לית ומייסדת ארגון 'משפחה חדשה'
** השתתפה בהכנת הכתבה: יערית טרבלסי, כתבת זאפ משפטי
