לפני כחודש החליטה ועדת השחרורים של כלא מעשיהו לקבל את בקשתו של ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, לשחרור מוקדם לאחר שריצה שני שליש ממאסרו, בגין הרשעותיו בקבלת שוחד בפרשת הולילנד, ובתיק שבו שיבש מהלכי חקירה בפרשות הולילנד וטלנסקי.
עם פרסום החלטת הוועדה, הביעו מקורביו הרבים של אולמרט את תמיכתם בהחלטה, אך באותו זמן תקפו את ההתנהלות התקשורתית סביב הפרשה במהלך תקופת מאסרו, ואת הסתייגות הפרקליטות מהשחרור המוקדם, בעקבות החשדות שעלו כי במהלך כתיבת הספר האוטוביוגרפי על חייו, הדליף אולמרט חומרים מסווגים אל מחוץ לכתלי הכלא.
עם יציאתה מהדיון בוועדה, אמרה עורכת דינו של אולמרט, שני אילוז כי: "אני מברכת על ההחלטה. הוועדה קיבלה את כל הטענות שלנו וקבעה קביעות מאוד חשובות. אני חושבת שבפרקליטות יצטרכו ללמוד את הקביעות". על תגובתו של אולמרט להחלטה אמרה: "הוא שמח מאוד, אבל אני יכולה להגיד לכם שהוא עדיין מוטרד מהדברים שהוטחו בפניו. הדברים שפורסמו מאוד הפריעו לו. הוועדה קבעה גם שאין פסול בהוצאת ספרו והכנסתו, שכן הספר נכתב הרבה לפני שמישהו אמר לו שאסור לו להוציא את הספר. זה כתוב בהחלטה. היא קובעת שאם היה מחדל, הוא לא התגלגל לפתחו של האסיר אלא שב"ס יעשה את בדק הבית שלו".
ההתעמרות וההשתלחות ברשויות אכיפת החוק ובפרקליטות היו לאורך כל הדרך הקו התקשורתי המוביל, וזה הדבר המטריד ביותר. החגיגה התקשורתית שהתלוותה לשחרורו המוקדם של אולמרט, היא המשך ישיר של החגיגה התקשורתית שהיתה בטרם נכנס לכלא
הכפשה של רשויות האכיפה
ההתעמרות וההשתלחות ברשויות אכיפת החוק ובפרקליטות היו לאורך כל הדרך הקו התקשורתי המוביל, וזה הדבר המטריד ביותר. החגיגה התקשורתית שהתלוותה לשחרורו המוקדם של אולמרט, היא המשך ישיר של החגיגה התקשורתית שהיתה בטרם נכנס לכלא.
עוד במהלך החקירה והמשפט היה הקו התקשורתי המנחה של אולמרט, יועציו ומקורביו, מבוסס על הניסיון להטיל דופי ברשויות ולצייר תמונה כאילו מטרת החקירה היא רק 'להפיל' ראש ממשלה מכהן.
בעבר אם נבחר ציבור היה חשוד או קל וחומר מואשם בעבירות חמורות, הוא זה שלקח צעד אחורה כדי לבחון את עצמו. למרבה הצער, מאז שנות ה- 90, המגמה הזו השתנתה והיום במקום לקחת אחריות ולעשות בדק בית, הגישה היא של "אכלו לי שתו לי". ניתן לראות את זה בתגובתו של אריה דרעי כאשר טען כי נטפלים אליו משום שהוא מזרחי, בתגובותיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בהן הוא מנסה לקשר את החשדות לאינטרסים פוליטיים ועוד.
במקרה של אולמרט, המגמה הזו בלטה במיוחד וההשתלחות ברשויות אף היתה חריפה ומסוכנת. דוגמא בולטת לכך ניתן לראות בדבריו של חברו אמנון דנקנר, שאמר בתקשורת, כי פרקליט המדינה צריך לשלוח יד בנפשו. גם לאחר שאולמרט השתחרר, ניתן היה לראות את אותם אנשים בתקשורת, כשהם ממשיכים לומר את אותן אמירות חמורות – הפעם כנגד ועדת השחרורים ופרקליטות המדינה.
במעשיו ובהתנהלותו יצר אולמרט אווירה של שוחד בעירייה כולה, גרם בקרב הציבור לתדמית שלילית שמקדמת בעלי אינטרסים על חשבונו, והשחית את המערכת כולה ואת אמון הציבור בה
נזק מתמשך
כאשר בוחנים עבירות של נבחרי ציבור יש להסתכל גם על חומרת העבירה עצמה, אבל לא פחות מכך גם על הממלכתיות ומהות התפקיד.
במקרה של אולמרט - מדובר באדם שכיהן כראש ממשלה והורשע בלקיחת שוחד בתפקידו הציבורי כשר - העבירה החמורה ביותר שנבחר ציבור יכול לעשות. עבירה שמשמעותה היא, שאותו נבחר ציבור העדיף את האינטרס האישי שלו על פני האינטרס הציבורי ולא ביצע את התפקיד שלשמו נבחר.
חשוב לזכור, כי פרשת הולילנד התרחשה כאשר אולמרט כהן כראש עיריית ירושלים ולצידו פעלו גם בכירים נוספים בראשות העיר, כגון: מהנדס העיר, ממלא מקום ראש העיר וכו'. כלומר: במעשיו ובהתנהלותו יצר אולמרט אווירה של שוחד בעירייה כולה, גרם בקרב הציבור לתדמית שלילית שמקדמת בעלי אינטרסים על חשבונו, והשחית את המערכת כולה ואת אמון הציבור בה, לשנים רבות. לעיריית ירושלים לקח זמן רב, אם בכלל, להצליח לשקם את הנזק ויש לקחת בחשבון גם עניין זה.
כאשר נבחר ציבור מועל באמון הציבור שלו, הוא למעשה נושא באחריות גם בקלון שחש אותו ציבור נפגע, ויש לייחס לכך חשיבות כחלק ממערך השקלולים, ולא רק להתנהגותו כאסיר. נבחר ציבור אינו אסיר רגיל
תרומה לקהילה או פגיעה בציבור?
אחד הטיעונים המרכזיים שנשמעו לאורך התהליך היה הצורך להתחשב בתרומתו הרבה של אולמרט לקהילה ולציבור הישראלי, שבאו לידי ביטוי גם בקריאותיהם של המקורבים לו לשחררו מוקדם, מכיון שתרם רבות ומיצה את העונש.
בחינה של תגובות הציבור לאמירות אלו, בעיקר ברשתות החברתיות, מוכיחה כי הציבור בישראל לא מוכן לסלוח על הפגיעה הבלתי הפיכה באמון הציבור במערכת השלטונית, ועל תחושת הייאוש הקשה לפיה "כולם גנבים ורמאים", אשר נובעת במידה לא מבוטלת מעצם העובדה כי האזרח מספר 1 מורשע בעבירות שוחד ונשלח לכלא.
כאשר נבחר ציבור מועל באמון הציבור שלו, הוא למעשה נושא באחריות גם בקלון שחש אותו ציבור נפגע, ויש לייחס לכך חשיבות כחלק ממערך השקלולים, ולא רק להתנהגותו כאסיר. נבחר ציבור אינו אסיר רגיל.
הח"מ סמוך ובטוח שוועדת השחרורים עשתה את עבודתה נאמנה, ונכון שיש נסיבות מקלות שקרוב לוודאי נלקחו בחשבון, אולם מול השיקולים האובייקטיבים העומדים בפני ועדת השחרורים בבואה לדון בשחרורו של אסיר "רגיל", יש לקחת בחשבון כי לטוב ולרע אסיר נבחר ציבור, ובטח מי שכיהן כראש הממשלה, הוא אדם מורם מעם וכחלק מהשקלולים צריך לאמוד גם את הנזק האדיר שגרם האסיר במעשיו לאמון הציבור, לסמכות ולתדמית הרשות האוכפת והרשות המבצעת, למעמד ראש הממשלה, למעמד ראש העיר, למהותו של נבחר ציבור וכו'. שיקולים שלעניות דעת הח"מ, לא ניתן להם מספיק מקום בקבלת ההחלטה על שחרורו המוקדם של אולמרט.
* עו"ד תומר נאור הוא מנהל מחלקת ליטיגציה בתנועה לאיכות השלטון
** השתתפה בהכנת הכתבה - יערית טרבלסי, כתבת זאפ משפטי
