ביהמ"ש המחוזי מרכז-לוד אשר לאחרונה תובענה ייצוגית, שעניינה טענת המבקשת, כי בית החולים לניאדו נוקט אפליה אסורה כלפי נשים לא נשואות, הסובלות מקשיי פוריות.
המבקשת היא רווקה, תושבת נתניה, אשר סובלת מקשיי פוריות. היא פנתה לביה"ח לקבלת טיפולי פוריות, אבל נדחתה בשל כך שהיא לא נשואה. זאת, בשל מדיניות בית החולים שלא לתת שירותי הפריה לבני זוג שאינם רשומים כנשואים במרשם משרד הפנים.
לטענת המבקשת, יש לראות בבעיות פריון "מוגבלות" בהתאם לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות
הטענה: ביה"ח מפלה נשים על בסיס מעמדן האישי
לטענת המבקשת, יש לראות בבעיות פריון "מוגבלות" בהתאם לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. לדבריה, ביה"ח מפלה נשים בעלות מוגבלויות על בסיס מעמדן האישי, בשל היותן לא נשואות.
לטענת ביה"ח, סירובו לספק טיפולי הפריה לנשים שלא רשומות כנשואות במרשם משרד הפנים, אינו מהווה אפליה, אלא קיומו של ציווי הלכתי
ביה"ח: מוסד פרטי בעל צביון דתי
בית החולים טען מנגד, כי הוא אמנם מספק שירות ציבורי, אבל הוא מוסד פרטי בעל צביון דתי, שרשום כעמותה ללא מטרות רווח. לטענת ביה"ח, סירובו לספק טיפולי הפריה לנשים שלא רשומות כנשואות במרשם משרד הפנים, אינו מהווה אפליה, אלא קיומו של ציווי הלכתי שהוא חלק מצביונו ומהותו של ביה"ח כמוסד שומר דת.
השופטת קבעה, כי בית החולים לא הוכיח כיצד הפרקטיקה בה הוא נוקט, משרתת את הנורמה הדתית הנטענת
ביהמ"ש: החזקה שבית החולים מפלה, לא נסתרה
השופטת הדס עובדיה קבעה, כי בית החולים לא הצליח לסתור את החזקה הקבועה בחוק איסור אפליה, לפיה מדיניות ביה"ח מפלה ואסורה לפי חוק זה.
ביהמ"ש בחן האם מתקיימים התנאים לאישור התובענה כתובענה ייצוגית.
ראשית, ביהמ"ש בחן האם הוראות חוק איסור אפליה וחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות חלות על פעולות ביה"ח, והשיב בחיוב.
"טענת בית החולים שטעמי הדת וההלכה הם העומדים בבסיס דרישת בית החולים לבצע הטיפול רק בבני זוג הרשומים כנשואים במשרד הפנים לא הוכחה", כתבה השופטת בהחלטתה.
השופטת קבעה, כי בית החולים לא הוכיח כיצד הפרקטיקה בה הוא נוקט, משרתת את הנורמה הדתית הנטענת.
שאלת הרישום במרשם האוכלוסין היא עניין טכני
השופטת ציינה, כי כפי שנפסק בפסקי דין שונים, שאלת הרישום במרשם האוכלוסין היא עניין טכני, אשר מנותק ומופרד משאלות נורמטיביות-משפטיות.
עוד ציינה השופטת, כי ביה"ח לא הראה כיצד הסתמכות על רישומי משרד הפנים מגשימה נורמה של איסור ממזרות וגילוי עריות. "לכאורה גם רישום ילדה של אשה הרשומה כנשואה במשרד הפנים כילדו של בן/בת הזוג הרשום במשרד הפנים, אינו מבטיח כי האב הביולוגי אכן נרשם כאבי היילוד", כתבה השופטת.
ביה"ח לא העיד את רב בית החולים
השופטת הוסיפה, כי בית החולים נמנע מלהביא לעדות את רב בית החולים, על אף שטען כי קביעתו ההלכתית היא העומדת ביסוד מדיניותו.
נקבע, כי הנזק מוכח מעצם הוכחת האפליה, כך שהמבקשת עמדה בנטל המוטל עליה
מסקנת ביהמ"ש: לא הוכח שהנורמה הדתית מצדיקה נקיטת יחס שונה
"המסקנה אליה הגעתי לאור כל האמור לעיל", כתבה השופטת, "היא כי הנטל הלכאורי לסתירת החזקה כי מדובר בהפליה אסורה מוטל בנסיבות העניין על בית החולים ונטל זה לא הורם על ידו".
השופטת הוסיפה, כי לא הוכח ברמה הנדרשת, כי הנורמה הדתית היא זו שמחייבת או מצדיקה נקיטת יחס שונה כלפי נשים שאינן רשומות כנשואות במשרד הפנים.
בהמשך, השופטת בחנה את שאלת הנזק. על התובע הייצוגי להוכיח בשלב בקשת האישור, כי לכאורה נגרם נזק לחבר הקבוצה או כי קיימת אפשרות סבירה שנגרם נזק לקבוצה.
בעניין זה נקבע, כי הנזק מוכח מעצם הוכחת האפליה, כך שהמבקשת עמדה בנטל המוטל עליה. השופטת הדגישה שהיא מקבלת את הטענה בעניין נזקים לא ממוניים, אולם אינה יכולה לקבל את הטענה בעניין נזקים ממוניים, שכן לא צורפה כל אסמכתא או ראשית ראיה לנזקים ממוניים.
השופטת ציינה, כי במקרה זה היתרונות שבניהול התובענה כייצוגית, עולים בצורה מובהקת על החסרונות שבכך
התקיימו התנאים לאישור התובענה כייצוגית
בהתחשב באמור, השופטת הגיעה למסקנה כי המבקשת עמדה בנטל להוכיח את התקיימות התנאים לאישור התובענה כייצוגית.
כחלק מנימוקיה, ציינה השופטת, כי במקרה זה היתרונות שבניהול התובענה כייצוגית, עולים בצורה מובהקת על החסרונות שבכך.
הקבוצה הרלוונטית לעניין זה היא: "כל הנשים הזכאיות בהתאם להסכמים בין קופות החולים ובתי החולים לקבלת טיפולי פוריות בבית חולים לניאדו, הסובלות מבעיות פוריות ושאינן נשואות".
עוד קבעה השופטת, כי יש יסוד סביר להניח שעניינים של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב.
בסיכום, השופטת אשרה את ניהול התובענה כייצוגית, ופסקה לבאי כח המייצגים שכ"ט של 50,000 ₪ בתוספת מע"מ.
(ת"צ 13451-09-15 אלמונית נ' מרכז רפואי צאנז- בית חולים לניאדו ואח')
