קצת קשה להאמין, אך על אף שע"פ ההלכה היהודית אלימות בין בני זוג היא עילת גירושין, לא תמיד עילה זו מתקבלת. בפסק דין קשה, דחה לאחרונה בית הדין הרבני בירושלים תביעת גירושין שהגישה אשה מוכה נגד בעלה, אף שהאחרון הודה והורשע בתקיפתה.
בפסק הדין קובעים הדיינים כי אף שאלימות מכל סוג איננה מוצדקת ויש לגנותה, מדובר במעשה אלימות חד-פעמי מצדו של הבעל, שבו יש להתחשב. "הבעל תקף את אשתו עקב המצב הקשה שבו היה נתון, על רקע תביעת הגירושין שניהלה נגדו אשתו", קבעו הדיינים.
בדצמבר 2014 הגישה האשה תביעת גירושין נגד הבעל, ובה גוללה מסכת ארוכה של אלימות פיזית ומילולית כלפיה
ההחלטה הראשונה של בית הדין: הטענות על אלימות לא הוכחו על ידי האשה
בני הזוג נישאו בשנת 1990, ולהם ארבעה ילדים. בדצמבר 2014 הגישה האשה תביעת גירושין נגד הבעל (תיק1014872/1 פלונית נ' פלוני), ובה גוללה מסכת ארוכה של אלימות פיזית ומילולית כלפיה. בתביעה טענה האשה, בין היתר, כי בעלה חנק אותה, זרק עליה חפצים, ואנס אותה באלימות. כמו כן, טענה כי בעלה איים עליה ברצח, אם לא תיענה לתביעותיו המיניות.
תשעה ימים לאחר מכן, הגיש הבעל תביעה מטעמו לשלום בית. לחילופין, הוגשה על ידו תביעת גירושין, שאליה הוא כרך את עניין הרכוש והמזונות. בפסק הדין, שניתן על ידי בית הדין ביולי 2016, נראה כי הדיינים צועדים כברת דרכה ארוכה לעבר הבעל.
"בשנתיים שחלפו מאז התביעה היה הבעל נחרץ בדעתו לשלום בית", קובעים הדיינים בתחילת ההחלטה, ובהמשך מציינים כי האשה "לא הציגה כל הוכחה לטענותיה, וכי הבעל הכחיש את כל טענותיה בעניין האונס, זריקת החפצים וניסיונות החניקה".
בית הדין סיכם, כי המסקנה העולה מהפרוטוקולים בבית הדין ובבית המשפט היא, כי לא הוכחו הטענות בדבר אלימות בשתי הערכאות
עדות קרובת משפחה של הבעל השפיעה על הדיינים
הדיינים הציגו בפסק הדין עדות של קרובת משפחה של הבעל, שהצליחה לשכנע אותם כי "החיסרון היה באשה שהיתה מאוד עצבנית". הדיינים הצביעו בפסק הדין על בקשה שהגישה האשה לבית המשפט לענייני משפחה למתן צו הרחקה נגד הבעל. בקשה זו נדחתה, וצוין בה כי נראה שהבעל איננו מהווה סכנה ממשית לאשה.
"הבעל מכחיש את הנטען... בנסיבות העניין יש ליתן לטענות על אלימות משקל נמוך", צוין בפסק הדין. בית הדין הודה אמנם שהאשה העלתה טענות קשות על אלימות, אך ציין כי לא הוגשה בגינן תלונה במשטרה, זאת אף שהאשה טענה כי פחדה לעשות כן.
בית הדין סיכם, כי: "המסקנה העולה מהפרוטוקולים בבית הדין ובבית המשפט היא כי לא הוכחו הטענות (בדבר אלימות - ש"פ) בשתי הערכאות".
ומי כן אשם בהידרדרות היחסים בין בני הזוג? על פי בית הדין, זוהי האשה. בית הדין צידד בגרסת הבעל, שלפיה אשתו החליטה להתגרש ממנו בעקבות עבודתה החדשה במרפאה, כשלדברי הבעל "הפך הקשר של אשתו עם מעבידה לקשר רגשי וקרוב, והוא נתן לה עצות להתגרש".
על סמך כל אלה, דחה בית הדין את תביעת הגירושין של האשה, וקבע כי לא ניתן לחייב את הבעל בגט, היות ש"כל טענות האשה לעילות הגירושין לא הוכחו, ולא נשארה בידנו אלא ההשערה הנ"ל כעילה לתביעתה".
כמה חודשים לאחר הגשת התביעה, הוגש נגד הבעל כתב אישום חמור על תקיפת אשתו ועל איומים ברצח שהפנה כלפיה
ההחלטה השנייה של בית הדין: הבעל הודה בתקיפה? עילה חדשה שאיננה מספקת
כמה חודשים לאחר הגשת התביעה, הוגש נגד הבעל כתב אישום חמור על תקיפת אשתו ועל איומים ברצח שהפנה כלפיה. בתום הליך משפטי קצר, הודה הבעל בתקיפת אשתו והורשע בתקיפה, בגרימת חבלה של ממש ובאיומים ונגזר עליו עונש מאסר.
על רקע הרשעתו של הבעל בתקיפתה וטענותיה על המשך מעשי האלימות הקשים כלפיה, ערערה האשה על ההחלטה לדחות את תביעת הגירושין לבית הדין הגדול.
בהחלטה מצטטים הדיינים את הבעל שאמר, כי הוא "מודע לטעות שעשה". עם זאת, באותה נשימה הם קובעים כי סוגיית ההרשעה הינה "עילה חדשה שלא נטענה בפני בית הדין בתביעת הגירושין המקורית"
הדיון הוחזר לבית הדין האזורי
בית הדין סבר, כי טענותיה של האשה מחייבות דיון מחודש, ובחודש ינואר 2017 הורה להחזיר את הדיון לבית הדין האזורי, זאת "על מנת שישקול מחדש את החלטתו על רקע החומר החדש שלא היה לנגד עיניו קודם לכן".
חודש לאחר מכן, פרסם בית הדין האזורי החלטה חדשה בתיק, שבסיומה הוא החליט בשנית לדחות את תביעת הגירושין שהגישה האשה.
בהחלטה מצטטים הדיינים את הבעל שאמר, כי הוא "מודע לטעות שעשה". עם זאת, באותה נשימה הם קובעים כי סוגיית ההרשעה הינה "עילה חדשה שלא נטענה בפני בית הדין בתביעת הגירושין המקורית".
לטענת בית הדין, "כל תביעת גירושין.. חייבת להתבסס על עילות שאירעו בטרם הגשת כתב התביעה... כל אירוע שארע לאחר הגשת התביעה ומתן פסק הדין, יש לבדוק את נסיבותיו".
הדיינים מציינים בהחלטתם, כי כל פגיעה של בעל באשתו אינה מוצדקת בכל מצב שהוא, ויש להתייחס אליה בחומרה ולגנות אותה. עם זאת, מיד לאחר מכן מצדיקים הדיינים את האלימות הקשה של הבעל כלפי אשתו
הדיינים מצדיקים את האלימות של הבעל כלפי אשתו
הדיינים מציינים בהחלטתם, כי כל פגיעה של בעל באשתו אינה מוצדקת בכל מצב שהוא, ויש להתייחס אליה בחומרה ולגנות אותה. עם זאת, מיד לאחר מכן מצדיקים הדיינים את האלימות הקשה של הבעל כלפי אשתו: "אין ספק בכך שהתפרצותו של הבעל היתה בעקבות המצב הקשה שבו הוא שרוי עקב תביעת הגירושין שהגישה אשתו כנגדו".
הדיינים מוסיפים ומציינים כי "אין ספק שאילו היתה האשה נעתרת לבקשת הבעל לנסות ולחזור לחיים תקינים, לא היה מתרחש האירוע". לטענתם, "בשנתיים האחרונות חלה אצלו (אצל הבעל - ש"פ) התדרדרות נפשית וגופנית, הוא נאלץ להתמודד עם בתי משפט, בתי מעצר, הוא מרגיש בחוויה שלו שעושים לו רצח אופי, והוא לא יודע איך להכיל את הכאב שקשור למערכת היחסים הלא טובה עם אשתו. המצב הזה גרם לו כניסה למצב של סטרס מתמיד".
הדיינים מדגישים, כי: "ניתן להעריך שהאירוע (האלימות הקשה של הבעל כלפי אשתו – ש"פ) אירע בעקבות הגשת תביעת הגירושין והסכסוך שנוצר בעקבותיו, ואלמלא הגשת תביעת הגירושין, יש להניח שהאירוע הנ"ל לא היה מתקיים. כמו כן, מדובר באירוע חריג שהבעל הודה בטעות שעשה וסביר להניח שלא יחזור בעתיד על מעשיו".
אף שאלימות היא עילה למתן גט על פי ההלכה, בחר בית הדין במקרה זה בנתיב מסוכן וצעד כברת דרך ארוכה לעבר הבעל, כאשר העדיף את גרסתו על פני זו של אשתו תוך התעלמות מחלק מן העובדות שהוצגו בפניו
תוצאת פסק הדין: מסר מדאיג לנשים מוכות שנתונות בסכנה
אף שאלימות היא עילה למתן גט על פי ההלכה, בחר בית הדין במקרה זה בנתיב מסוכן וצעד כברת דרך ארוכה לעבר הבעל, כאשר בחר להעדיף את גרסתו על פני זו של אשתו תוך התעלמות מחלק מן העובדות שהוצגו בפניו.
בדרך זו נקט בית הדין, למרות תמרורי אזהרה מרובים: טענות קשות של האשה, הודאתו של הבעל בתקיפת אשתו, והרשעתו בבית המשפט במעשי אלימות חמורים כנגדה.
ההחלטה זו של בית הדין שולחת מסר מדאיג לנשים מוכות, שלפיו הן לא יקבלו סיוע ממערכת החוק והמשפט, גם כאשר הן משוועות לעזרה ואפילו כאשר החיים שלהן נתונים בסכנה.
