ביהמ"ש המחוזי בחיפה גזר על אסתר דדון, מנהלת חשבונות, ילידת 1966 משומרה (גליל מערבי), אשר הורשעה בהתאם להודאתה בעבירות גניבה בידי עובד, זיוף בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזוייף בנסיבות מחמירות, מרמה והפרת אמונים בתאגיד ורישום כוזב במסמכי תאגיד , במסגרת פרשת מעילה במשרד בו עבדה, את העונשים הבאים: 5 שנות מאסר מתוכן 42 חודשי מאסר בפועל והיתרה על תנאי, הפעלת מאסר על תנאי במצטבר כך שסה"כ תרצה 54 חודשי מאסר בפועל, קנס כספי בסך 50,000 ₪ או 6 חודשי מאסר תמורתו, וחיוב בפיצוי חברת דיין תעשיות בע"מ באמצעות מנהלה מר יעקב דיין בסך 250,000 ₪.
רוצים לשאול שאלה? היכנסו לפורום פלילי
למציאת עו"ד דיני עבודה באינדקס משפטי
דדון מעלה בכספים בסכום של כ-920,000 שקלים
דדון עבדה כמנהלת חשבונות בחברת "דיין תעשיות בע"מ", באזור התעשייה קריית ביאליק החל מ-7.3.04 ועד חודש מרץ 2007. במסגרת תפקידה היא הכינה את נתוני השכר של העובדים בחברה. בידיה הופקדו פנקסי המחאות של החברה, והיא נהגה למלא את הפרטים בהמחאות ולהעבירן לחתימתו של יעקב דיין, הבעלים ומנכ"ל החברה.
זיוף המחאות רבות
בכתב האישום 3 אישומים שונים. האישום הראשון מייחס לדדון זיופים של המחאות רבות. ע"פ כתב האישום, דדון חתמה על המחאות החברה חתימה הנחזית להיות חתימתו של דיין והטביעה עליהן את חותמת החברה, ונטלה במרמה את תמורתן, סך 773,236 ₪, הפקידה וגבתה תמורתן, ו/או הסבה אותן לאחרים, בתמורה לקבלת מוצרים או שירותים.
תלושי שכר כוזבים
האישום השני עוסק בקשירת קשר (בסביבות שנת 2004) של הנאשמת עם שי אורן שהיה אז חתנו של דיין, ושימש אותו זמן מנהל השיווק של החברה ואף כיהן במשך תקופה מסוימת כמנכ"ל החברה במקומו, וזאת במטרה לגנוב מהחברה כספים. מחודש אפריל 2005 ועד נובמבר 2006 זייפה הנאשמת בתוכנת השכר את נתוני משכורתו של אורן, הפיקה לו תלושי שכר כוזבים ומוגדלים והעבירה לחשבון הבנק שלו במרמה, כספים בסכומים המוגדלים הנקובים בתלושי השכר הכוזבים. בנוסף, מחודש ספטמבר 2004 ועד דצמבר 2005 זייפה את נתוני הסכום לתשלום במשכורתה שלה, הגדילה את שכרה במרמה והעבירה תוספת של כ-5,000 ₪ למשכורתה וכן העבירה לשי במזומן חלק מהכספים שגנבה מהחברה. במסגרת הקשר גנבה הנאשמת בצוותא, בהיותה עובדת, סך של 149,046 ₪.
זיוף נתוני יומן העבודה
האישום השלישי מתייחס לחודשים אפריל ועד אוקטובר 2005, בהם ועקנין (נאשם 2), לא עבד בחברה, והנאשמת זייפה את נתוני יומן העבודה שלו, כך שייראה כאילו עבד בחברה בחודשים אפריל ועד אוקטובר 2005. בהתאם, הפיקה תלושי שכר כוזבים עבורו והעבירה לחשבונו במרמה, כספים בסכום הנקוב בתלושי השכר הכוזבים, כך שהשאיר ברשותו סך של 4,000 ₪ בכל חודש, שכר עבודתו בדרגסטור ואת יתרת הכספים שקיבל העביר במרמה לאורן, סכום כולל של 52,384 ₪.
כמו כן בחודשים נובמבר ודצמבר 2005, בהם עבד ועקנין בחברה, הנאשמת זייפה את נתוני הסכום לתשלום במשכורתו, הפיקה תלושי שכר כוזבים עבורו במרמה, והעבירה כספים בסכום כבתלושי השכר הכוזבים. ועקנין העביר חלק ניכר מהכספים שגנב במרמה לידי אורן. ועקנין, בהיותו עובד, גנב בצוותא ממעבידו סך של 17,000 ₪ וקיבל בצוותא במרמה סך של 80,384 ₪.
הנאשמת הודתה בעובדות אך טענה כי כספי המעילה, למעט תשלום שכירת רכב, לא הגיעו לכיסה וכי היא פעלה תחת איום וסחיטה (של שי אורן). אולם, בסופו של יום הורשעה בביצוע העבירות הנ"ל כאשר צויין בהכרעת הדין כי עשתה זאת מיוזמתה.
משפטו של הנאשם שי אורן טרם הוכרע בבימ"ש השלום בעכו.
לנאשמת הרשעה קודמת בגניבה שביצעה במהלך עבודתה כמנהלת חשבונות, במסגרתה הוטל עליה עונש מאסר על תנאי בר הפעלה למשך 12 חדשים.
השופטת חני הורוביץ ציינה, כי לאחר שדדון החלה מיוזמתה למעול בכספי מעבידה, היא גנבה כספים ע"י זיוף תלושי שכר ו"שיתפה" את שי בחלק מהסכומים שגנבה באמצעות הגדלת משכורתה, וסייעה לו לגנוב ולקבל במרמה מהחברה המעבידה סכומים ניכרים, באמצעות כך שזייפה תלושי שכר, שלו ושל אחרים.
תקופה ארוכה, תחכום וריבוי עבירות
התקופה הארוכה, התכנון, תחכום וריבוי העבירות הנלוות, הסכום הגבוה, המעילה באמון המעביד, העובדה שהמעילה הופסקה עם גילויה ולא ביוזמת הנאשמת ותוך הפרת תנאי חזור והפר – כל אלו מצדיקים הענשתה בחומרה, פסקה השופטת. כמו כן, על אף שהנאשמת בשלב הראשון, הייתה נכונה למכור דירה ולהחזיר למתלונן את כספי המעילה או חלקם, לא עשתה עד היום דבר ולא השיבה לו מאומה.
הרתעה מפני גניבה ממעביד
השופטת הוסיפה, כי רבות נאמר על הצורך להרתיע מפני עבירות של גניבה ממעביד. הפיתוי העומד בפני עובד שזוכה לאמון המעביד ודרך ידיו עוברים סכומי כסף ניכרים, מוכר וקיים. "לצערנו מעידה אינה מעשה יוצא דופן במחוזותינו. מטבע הדברים גם שעבירות של גניבה ממעביד ועבירות צווארון לבן למיניהן, מבוצעות בידי אנשים ללא עבר פלילי. רק עונש מאסר ממשי, יהא בו כדי לתרום להרתעת עבריינים בכח", כתבה השופטת.
(ת"פ 22544-09-09 מדינת ישראל נ' דדון ואח')
עוד בנושא:
