בארצנו החמה, החשיפה לשמש מאפיינת את חיי היומיום של רובנו, אך גם את עיסוקם המקצועי של רבים מאיתנו.
מלנומה ממאירה - ידו של המוסד לביטוח לאומי קפוצה, והן המל"ל והפסיקה בנושא, מכירים בקשר סיבתי בין העבודה למחלה כמעט אך ורק במקרים של מלנומה שהופיעה באזור הראש והצוואר
קשר סיבתי בין העבודה למחלה
בכל הקשור בסרטני העור מסוג BCC, SCC וסולאר קרטוזיס (סוגי סרטן העור הקלים יותר והאלימים פחות), המוסד לביטוח לאומי מכיר בקשר סיבתי בין עבודה בחשיפה לשמש לבין המחלה, בתנאי שהוכחה חשיפה משמעותית לשמש לאורך שנים.
אך בכל הנוגע למלנומה ממאירה - סרטן העור הקשה והאלים יותר - ידו של המוסד לביטוח לאומי קפוצה, והן המל"ל והפסיקה בנושא, מכירים בקשר סיבתי בין העבודה למחלה כמעט אך ורק במקרים של מלנומה שהופיעה באזור הראש והצוואר.
ההלכה המשפטית בנוגע לקשר הסיבתי בין מלנומה לבין תנאי העבודה מתבססת על אסכולה רפואית הקובעת, כי: "המחקרים של השנים האחרונות הביאו לשינוי הגישה לגבי הקשר בין חשיפה לקרינת שמש והיווצרות מלנומה. בעוד שלגבי מלנומות באזור הגוף השונים מקובלת הגישה, שהן אינן קשורות לחשיפה מתמשכת/מצטברת, ועל כן אינן קשורות לחשיפה לשמש בעבודות חוץ, אלא קשורות יותר לחשיפה לסירוגין בעת החשיפה בשעות הפנאי בסופי שבוע, כפי שהיה מקובל עד כה, הרי שמלנומות באזור ראש צוואר נחשבות כיום לקבוצה נפרדת בעלי מאפיינים/תכונות גורמים ודרך התפתחות שונים וקשורים בקשר סיבתי לחשיפה מתמשכת, בעיקר בבגרות, ולחשיפה בעבודה או חשיפה תעסוקתית" (עב"ל 10855-08-16, בית הדין הארצי לעבודה).
נדחו לאורך השנים תביעות רבות להכרה במלנומה תעסוקתית, באזורים שלא היו ראש/צוואר
דחיית תביעות באזורים שלא היו ראש/צוואר
בהתאם להלכה זו, נדחו לאורך השנים תביעות רבות להכרה במלנומה תעסוקתית, באזורים שלא היו ראש/צוואר. דחייה של התביעה לא אפשרה ללוקים במחלה לקבל קצבת נכות מעבודה, ואף עמדה בדרכם של החולים לקבל פיצויי נזיקין מן המעסיק, במקרים בהם לא קיבל העובדה הגנה מספקת, הדרכה ואזהרה מפני החשיפה לשמש במהלך עבודתו.
בשנים האחרונות - ניצני שינוי בפסיקה
יחד עם זאת, בשנים האחרונות החלו להופיע ניצני שינוי בפסיקת בתי הדין לעבודה, אשר אפשרו גם לחולים במלנומות באזורי גוף נוספים, להיות מוכרים כנפגעים בעבודה, ולקבל פיצוי נאות בגין מחלתם.
גנן עבד תחת השמש הקופחת במשך שנים. הוא אובחן כחולה במלנומה. בסופו של דבר, נפטר
מקרה שקרה - מלנומה בבית החזה אצל גנן
אחד המקרים הללו, בהם משרד הח"מ ייצג את התובע - היה תביעתו של ג.א., גנן שעבד במשך כשלושים שנה בבית החולים "העמק" בעפולה, תחת קרני השמש הקופחת השוררת בעמקים, וחלה במספר סוגים של סרטן עור.
בתחילה הופיעו על פני הקרקפת גידולים שטחיים יחסית, שגרמו בעיקר למפגע אסתטי ולחוסר נוחות, אך הוסרו, ולא היוו סיכון משמעותי.
בשנת 2013 אובחן לראשונה באזור בית החזה, גידול מסוג מלנומה, שהוא גידול מסוכן ואלים בהרבה מהגידולים הראשוניים. ג.א. עבר ניתוח להסרת הגידול, וכן טיפולי הקרנות, אך למרבית הצער הסרטן התפשט בגופו, וכבר לא היה ניתן לריפוי.
כעבור כשנתיים של טיפולים ומעקב רפואי, הלך ג.א. לעולמו.
עוד בחייו הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי. נקבעה לו נכות בשיעור של 20%, שזיכתה אותו בקצבה חודשית של 3,000 ₪ לערך
תביעה לקצבה מהביטוח הלאומי
עוד בחייו, הגיש ג.א. תביעה למוסד לביטוח לאומי, להכיר בו כנפגע עבודה כדי שיוכל לקבל קצבאות מתאימות. מאחר שקצבאות נפגעי עבודה נגזרות מגובה השתכרותם, ומאחר שג.א. הרוויח שכר נאה, הוא היה עשוי לקבל קצבה נאה שתסייע לו לשפר את איכות חייו ולאפשר לו לממן טיפולים שאינם כלולים בסל הבריאות.
באופן לא מפתיע, המוסד החליט להכיר בגידולים הראשוניים והפחות מסוכנים כפגיעה בעבודה, וקבע לג.א. נכות בשיעור 20%, שזיכתה אותו בקצבה חודשית של 3,000 ₪ לערך.
יחד עם זאת קבע המל"ל, בהתאם להלכה המשפטית הרווחת, כי מחלת המלנומה בה חלה ג.א. אינה קשורה בעבודתו, ואינה יכולה לזכות אותו בקצבת נכות
המל"ל: מחלת המלנומה אינה קשורה לעבודת הגנן
יחד עם זאת קבע המל"ל, בהתאם להלכה המשפטית הרווחת, כי מחלת המלנומה בה חלה ג.א. אינה קשורה בעבודתו, ואינה יכולה לזכות אותו בקצבת נכות. לו היה ג.א. מוכר גם בגין מחלת המלנומה, היה זכאי לקצבה בשיעור מלא, בסך של כ-7,500 ₪ לחודש.
במקרה הנדון, הסיבוך היה אף גדול יותר - מספר שנים לפני שחלה במלנומה, עבר ג.א. השתלת כליה. מושתלי כליה מצויים בסיכון מוגבר ללקות בגידולים, וביניהם מלנומה, ודבר זה עלול להקשות עוד יותר על קביעת הקשר הסיבתי.
בשל הדברים הללו, הח"מ הססה אם לטפל בתיק. היא הסבירה לג.א. ולרעייתו, כי הסיכויים בתיק אינם גבוהים, אך היא תעשה את המקסימום כדי לתת לו הזדמנות להיות מוכר כנפגע בעבודה בגין המחלה הקשה.
בני הזוג, שהיו מופתעים ופגועים מאד מהחלטת המוסד שלא להכיר במחלת המלנומה, החליטו שהם מעוניינים להמשיך בהליכים.
לאחר שהמוסד לביטוח לאומי סירב להכיר במלנומה כפגיעה בעבודה, הוגשה תביעה לבית הדין לעבודה, כדי שיבטל את קביעת המוסד לביטוח לאומי
תביעה לבית הדין לעבודה - לבטל את קביעת המל"ל
לאחר שהמוסד לביטוח לאומי סירב להכיר במלנומה כפגיעה בעבודה, הוגשה תביעה לבית הדין לעבודה, כדי שיבטל את קביעת המוסד. בהסכמה עם המוסד לביטוח לאומי נקבעו עובדות בסיס בתיק, ובין היתר נקבע כי המנוח עבד כשחזהו חשוף לשמש.
בית הדין מינה מומחה רפואי מטעמו, כדי שיבדוק את הקשר הסיבתי בין החשיפה לשמש של המנוח, לבין המלנומה.
בחוות הדעת הראשונית קבע המומחה, כצפוי, כי מאחר שהמלנומה לא הופיעה באזור ראש/צוואר, אין להכיר בה כפגיעה בעבודה
המומחה הרפואי: אין להכיר במלנומה כפגיעה בעבודה
בחוות הדעת הראשונית קבע המומחה, כצפוי (בהתאם לאסכולה הרפואית הרווחת והפסיקה), כי מאחר שהמלנומה לא הופיעה באזור ראש/צוואר, אין להכיר בה כפגיעה בעבודה.
בשלב הזה החל משחק "פינג פונג" של הפניית שאלות הבהרה למומחה, מטעמנו ומטעם המוסד לביטוח לאומי, בנוגע לחוות דעתו.
בשאלות ההבהרה מטעם הח"מ, נשאל המומחה, האם אין לגזור גזירה שווה בין אזור ראש /צוואר לבין אזור החזה, במקרה הנדון, מאחר ששניהם היו חשופים ישירות לשמש. לשאלה זו ענה המומחה בחיוב, אם כי באופן מסויג כלשהו, שהותיר בידי בית הדין את האופציה לקבל את התביעה או לדחותה, בהתאם לשיקול דעתו.
בית הדין קבע, כי דין חזהו של הגנן - מבחינת החשיפה לשמש - כדין ראש / צוואר, והחליט לסטות מן ההלכה הנוקשה, ומחוות דעתו הראשונית של המומחה, וקבע קשר סיבתי בין המלנומה לבין החשיפה לשמש
בית הדין החליט לסטות מההלכה הנוקשה, וקבע כי מתקיים קשר סיבתי
לנוכח עובדות המקרה, חוות הדעת ותשובות המומחה לשאלות ההבהרה, קבע בית הדין כי דין חזהו של ג.א. - מבחינת החשיפה לשמש - כדין ראש / צוואר, והחליט לסטות מן ההלכה הנוקשה, ומחוות דעתו הראשונית של המומחה, וקבע קשר סיבתי בין המלנומה לבין החשיפה לשמש.
מרגע שהמלנומה הוכרה כפגיעה בעבודה, ומאחר שמחלה זו גרמה לפטירתו של הגנן, אלמנתו מוגדרת כאלמנת נפגע בעבודה, וזכאית לקבל קיצבה בשיעור מלא - 7,500 ₪ לערך, למשך כל ימי חייה
להכרה יש משמעות רבה מבחינה כספית
המשמעות של ההכרה הזו מבחינה כספית היא עצומה עבור האלמנה: מאחר שג.א. לא היה מוכר כנפגע בעבודה בגין המלנומה, הרי שגם אלמנתו לא יכלה להיות מוכרת כאלמנת נפגע בעבודה. משמעות הדבר היתה, שברגע שג.א. הלך לעולמו, נפסק תשלום קיצבת הנכות מעבודה, והאלמנה קיבלה קצבת שארים בגובה כ-1,100 ₪ לחודש.
מרגע שהמלנומה הוכרה כפגיעה בעבודה, ומאחר שמחלה זו גרמה לפטירתו של ג.א., אלמנתו מוגדרת כאלמנת נפגע בעבודה, וזכאית לקבל קיצבה בשיעור מלא - 7,500 ₪ לערך, למשך כל ימי חייה!
בנוסף, היא תהיה זכאית לקבל קצבאות רטרואקטיביות בשיעור מלא, מרגע שג.א. אובחן כחולה במלנומה - סכום נוסף של כ-100,000 ₪!
פסק הדין מהווה נדבך נוסף בהלכה מחודשת ההולכת ונבנית בנוגע למלנומה תעסוקתית - הלכה הבוחנת כל מקרה לגופו, ואינה מבצעת אבחנה כוללנית בין מקרי ראש/צוואר לבין מקרים אחרים
המשמעות: הרחבת מעגל הזכאים
מעבר להשפעה המיידית שיש לפסק הדין בתיק על אלמנתו של ג.א., מהווה פסק הדין נדבך נוסף בהלכה מחודשת ההולכת ונבנית בנוגע למלנומה תעסוקתית – הלכה הבוחנת כל מקרה לגופו, ואינה מבצעת אבחנה כוללנית בין מקרי ראש/צוואר לבין מקרים אחרים, ובכך מסייעת להרחיב מאד את מעגל הזכאים לקצבאות נכות בגין מלנומה תעסוקתית.
לסיכום, התיק הנ"ל, כמתואר, ידע עליות ומורדות. הלקוח, אדם חביב וצנוע, נפטר במהלכו, ולא זכה לראות את תביעתו מתקבלת. אבל לעבודה הקשה היה פרי, שכן האלמנה יכולה להרגיש בטחון כלכלי בהמשך חייה, וכמובן לדעת שהצדק נעשה עם בעלה המנוח.
* הכותבת הינה בעלת משרד עורכות דין המתמחה בתחומי הנזיקין, הביטוח והביטוח הלאומי.
** משרדה ייצג את ג.א. בתיק 19165-04-15 בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת.
