החוק בישראל מנסה להגן על "ילדי גירושים" מפני חטיפתם הפיזית, בעת מאבק משמורת. עם זאת, טרם עוגנו בחוק הסדרים המאפשרים מניעת "חטיפה נפשית" - משמע: ניכור הורי. הצעת החוק של חברת הכנסת רויטל סויד שואפת לשנות את המצב ולהעניק אמצעים יעילים וזמינים יעילים להתמודד עם המצב. זאת, לטובת הורים החווים "ניכור הורי", שילדיהם "נחטפים" מהם רגשית, בעקבות הסתה ושטיפת מוח של ההורה השני.
בינתיים, עוד לפני שהחוק יתקבל - אותם הורים (שהם וילדיהם קורבנות של ניכור הורי), יכולים לפנות לבית המשפט ולבקש סעדים, שיסייעו להם לשנות את המצב.
האם את/ה מרגיש/ה שגם עליך לנקוט בדרך זו? רוצה לדעת: מהו ניכור הורי? מהם הסימנים המעידים על קיום ניכור הורי? כיצד ניתן להוכיח ניכור הורי? כיצד ניתן לפעול נגד ההורה המנכר? מהן הדרכים להשיב את ילדיך אל תוך חייך? כל התשובות לכל השאלות, בסקירה נרחבת במאמר זה.
ילדים הסובלים מתסמונת הניכור ההורי "לוקחים צד" בסכסוך בין ההורים ומסווגים אחד מהם כ"טוב מוחלט" ואת השני כ"רע מוחלט"
מהו ניכור הורי?
ניכור הורי הוא מושג שניסח וקבע פרופ' ריצ'רד גארדנר, פסיכיאטר אמריקאי (בשנת 1985); המושג מתאר הפרעה נפשית בקרב ילדים, שהוריהם מצויים בסכסוך. ילדים הסובלים מתסמונת הניכור ההורי "לוקחים צד" בסכסוך בין ההורים ומסווגים אחד מהם כ"טוב מוחלט" ואת השני כ"רע מוחלט".
ילד הסובל מהפרעה זו יחווה בדרגה כזו או אחרת את עצמו, כמי שאוהב מאד הורה אחד; ובמקביל, שונא את ההורה האחר - ומסרב לכל קשר עמו או שהקשר נפגע משמעותית ביחס לאיך שהיה לפני הניכור.
כאשר מצב זה נגרם בדרך-כלל עקב הסתה של ההורה המנכר, ששוטף את מוחו של הקטין - ו"גוזר" עליו לפתח ניכור כלפי ההורה השני, מבלי שיש לכך צידוק, ניתן לפעול משפטית, כנגד ההורה המנכר.
הכרה בקיומו של ניכור הורי, בעת מאבק משמורת, עשויה לגרור שינוי בהסדרי הראייה, כפיית טיפול על ההורה הנמכר והקטינים ועוד
כיצד משפיע קיום ניכור הורי על מאבק משמורת?
כאשר קיים מאבק משמורת בין ההורים ומתפתחת בקרב הקטינים תסמונת ניכור הורי, ניתן להוכיח כי ההורה המנכר מסית את הקטינים נגד ההורה המנוכר - הוכחה שתזכה את ההורה המודר מחיי ילדיו, במגוון סעדים מבית המשפט. הסעדים הניתנים להורה מנוכר שואפים להגן על זכויותיו של ההורה המנוכר ועל בריאותם הנפשית של הילדים.
הכרה בקיומו של ניכור הורי, בעת מאבק משמורת, עשויה לגרור אחת או יותר מההשלכות הבאות:
• כפיית טיפול על ההורה המנכר והקטינים.
• שינוי הסדרי הראייה.
• הטלת סנקציות על ההורה המנכר.
• העברת המשמורת מההורה המנכר להורה המנוכר.
ניכור הורי גלוי וברור: במסגרתו ההורה המנכר פועל באופן אקטיבי, לניתוק הקשר בין הקטינים להורה המנוכר
מתי מתקיים ניכור הורי?
ישנן דוגמאות רבות למצב ניכור הורי. חשוב להבחין בין שלושה סוגים שונים של ניכור הורי.
1. ניכור הורי גלוי וברור: במסגרתו ההורה המנכר פועל באופן אקטיבי, לניתוק הקשר בין הקטינים להורה המנוכר.
2. ניכור הורי מכוון ועקיף: מצב בו ההורה המנכר פועל להרחקת הקטינים מההורה המנוכר, באמצעים עקיפים ותוך טשטוש עקבותיו.
כך למשל 'קניית' הילדים באמצעים חומריים ונפשיים, גרימת "מחנות" – דוגמת "השוטר הרע והשוטר הטוב", מתירנות יתר, טשטוש גבולות וכיו"ב- זהו ניכור שקשה להוכיחו.
3. ניכור הורי בלתי מכוון: כאשר ההורה המנכר גורם לקטינים (באופן לא מודע ולא מכוון) להתרחק מההורה המנוכר.
זאת אומרת, הילד רואה את הקונפליקט בין ההורים והפרידה, ו"לוקח צד" מבלי שגרם לכך מי מהצדדים.
אין בכך אשמה של הורה כזה או אחר, אם כי יש דרכים טיפוליות.
בשני המקרים הראשונים, ניתן לפעול משפטית כנגד ההורה המנכר. לשם כך, נחוץ סיוע של עורך דין בעל ניסיון, שיוכל לקבוע האם ישנן נסיבות המעלות חשד כי קיים ניכור הורי. במקרים בהם יימצא כי אכן זהו המצב, עורך הדין יפעל בשמו של ההורה המנוכר - לשם קבלת סעדים מתאימים מבית המשפט.
סרבנות קשר: אחד המאפיינים הבולטים, המעידים על קיום ניכור הורי - הינו מצב בו הקטינים מסרבים לקשר עם ההורה המנוכר, ללא כל הצדקה
באיזה נסיבות קיים חשד לקיום ניכור הורי?
על פי רוב, הנסיבות הבאות יצביעו על קיום ניכור הורי:
"גיוס" הקטינים: הקטינים חווים עצמם כמגויסים, או שהם מגויסים בפועל ל"צבא" של ההורה המנכר והופכים ל"בני בריתו", במאבק נגד ההורה האחר; ו/או כשהקטינים מוסתים, באופן גלוי או סמוי, כנגד ההורה המנוכר, שנתפס בעיניהם כאויב מסוכן.
שימוש בקטינים כאמצעי מיקוח: כאשר אחד ההורים משתמש בקשר עם הילד, כאמצעי לסחיטה של ההורה האחר - כדי להיטיב את עמדותיו במשא ומתן, מול ההורה האחר, בסוגיות שונות הכרוכות בגירושין; ו/או כשההורה מחבל בקשר בין קטינים להורה, כדי לנקום בהורה האחר שפגע בו.
סרבנות קשר: אחד המאפיינים הבולטים, המעידים על קיום ניכור הורי - הינו מצב בו הקטינים מסרבים לקשר עם ההורה המנוכר, ללא כל הצדקה - וחווים אותו כמסוכן, מאיים, לא ראוי וכו'. עד כדי כך, שהם לא רוצים בקשר עמו או מקטינים באופן משמעותי את תדירות המפגשים ומשכם. במקרים רבים, ניתוק הקשר אינו נובע מבחירה חופשית של הילד, אלא נכפה עליו על ידי ההורה המנכר.
עם זאת, יש להבחין בין מצב בו סרבנות הקשר נובעת מניכור הורי לבין מצב בו סרבנות הקשר היא תוצאה של בחירה של הקטין ללא קשר לניכור או הסתה. לעיתים הקשר עם הורה מסויים עוד טרם הסכסוך לא היה טוב, או כאמור הילד "בוחר צד" – שאז אין רכיב של "אשמה" של הורה מסויים. במקרה זה אין מקום להטלת סנקציות אבל בהחלט יש מקום לנסות ולטפל במצב, בילד ובהורים.
סימביוזה והיעדר נפרדות עם ההורה המנכר: מאפיין נוסף, שמעיד על ניכור הורי, הוא מצב של היעדר הפרדה בין הקטינים להורה המנכר - כשההורה מצדיק ומדרבן את סלידתם של הקטינים מההורה המנוכר. כלומר: לא רק הקטינים מזדהים עם ההורה, אלא ההורה אף מזדהה עימם ומביע חרדה גלויה או סמויה לשלומם, תוך העברת מסר גלוי או סמוי, לפיו אכן יש צידוק לגינוי ולניכור, שהקטינים חשים כלפי ההורה האחר (המנוכר), בהיותו בלתי ראוי.
"השוטר הרע והשוטר הטוב": ההורה המנכר הופך להיות זה שעושה יד אחת עם הקטינים לסיפוק בקשותיהם ותאוותיהם בניגוד למשל להמלצות גורמי חינוך. הוא הופך בכך את ההורה המנוכר, זה שמקפיד על כללי התנהגות וחינוך, ל"שוטר הרע".
"קניית הקטינים" באמצעים חומריים ונפשיים: ההורה המנכר קונה את הקטינים באמצעים שההורה המנוכר לא יכול או לא מסכים כי ינתנו לקטינים, בכך הוא מסית אותם כנגד ההורה האחר וגורם להם לפתח נגדו רגשות שליליים, סלידה, ולהזדהות או לרצות להיות בחזקת ההורה ה"מתירן, הנדיב" , יותר מאשר עם האחר.
כאשר עולה טענה לקיומו של ניכור הורי, בית המשפט ייעזר במומחים מתאימים (פסיכולוגים, פקידות סעד וכו'), כדי להתרשם מהנסיבות - ולהכריע
כיצד ניתן לפעול במקרים של ניכור הורי?
כאמור, יש לפנות לקבלת ייעוץ משפטי: עורך הדין יבחן את הנסיבות, ויחליט באיזו דרך לפעול. במקרים בהם מדובר בניכור הורי שדרגתו חמורה, ניתן לדרוש מבית המשפט להתערב - לבית המשפט לענייני משפחה יש ארגז כלים באמצעותו ניתן להפחית ו/או למנוע את המשך המצב הבלתי רצוי. הסעדים שיקבל הורה שיוכר כקורבן של ניכור הורי - שואפים לסייע לו להמשיך לשמור קשר תקין ורציף עם הקטינים.
כאשר עולה טענה לקיומו של ניכור הורי, בית המשפט ייעזר במומחים מתאימים (פסיכולוגים, פקידות סעד וכו'), כדי להתרשם מהנסיבות - ולהכריע. במקרים בהם ייקבע כי אכן יש ניכור הורי - על פי רוב, בשלב התחלתי, יפנה בית המשפט את המשפחה לגורם טיפולי, במטרה לאפשר איזון מחדש של תפקיד ההורים.
כמו כן בית המשפט יכול לשנות את הסדרי הראיה/זמני השהות ולעיתים אף לשנות את משמורת הקטינים בהתאם לממצאי הבדיקה.
בשלב מתקדם, במקרים בהם הטיפול לא יסייע, יבחן בית המשפט את אחריותו של ההורה המנכר - ויפעל בהתאם: אם יתרשם כי ההורה המנכר ממשיך בהסתה ואיננו מסוגל לאפשר קשר בין הקטינים להורה המנוכר, ביהמ"ש יטיל סנקציות על ההורה המנכר.
כך, למשל: על הורה מנכר שלא יציית להסדרי הראייה, ניתן להטיל קנסות כספיים; כאשר מדובר באם שהיא ההורה המנכר, ניתן להפחית את מזונות האשה; במקרים חמורים, אף יישללו ממנה מזונות הילדים, עד למצב בו תאפשר את מעורבות האב בחייהם.
כמו כן, ניתן לפעול כנגד ההורה המנכר, שאיננו פועל בהתאם להנחיות בית המשפט - באמצעות המנגנונים הקיימים, בפקודת ביזיון בית המשפט, שמאפשרת הטלת מאסר על הורה מנכר שלא מכבד הסדרי ראייה. במקרים חמורים, אף תועבר המשמורת מההורה המנכר - להורה המנוכר.
לסיכום: תהליך הגירושין בו אתם מצויים הולך ומסתבך - ואתם חווים ניכור מצד הילדים, ש"נמצאים באמצע"? חשוב שתדעו כי אתם יכולים לקבל מספר סעדים, במקרה שניסיונות מתונים לשינוי המצב לא יעלו יפה. בין הסעדים: סנקציות כנגד ההורה השני, הטלת קנסות והעברת משמורת. הכל, בכפוף לבחינת המצב ע"י בית המשפט לענייני משפחה.
