לאחרונה ניתן פסק דין תקדימי בעל השלכות שוויוניות ומרחיקות לכת, שמגדיר מחדש את הכללים לגבי מתנות יקרות ערך, שניתנו לאחד הצדדים, במערכת הנישואין.
בפסק הדין החדש, המשתרע על כ-100 עמודים, קבע ביה"ד הרבני הגדול בירושלים כי מי שמפרק את התא המשפחתי והוכח כי בגד - לא יוכל ליהנות ממתנות יקרות ערך, שקיבל סמוך לחתונה. "ידע גם ידע כל מי שמתכוון למרוד בבן או בת זוגו - שלא יקבל מתנה שניתנה לו במסגרת חיי הנישואין, על דעת חיים משותפים ללא מרידה", נכתב בפסק הדין.
בית הדין האזורי כי האשה אכן מורדת, ולכן עליה להשיב את המתנות שקיבלה מהחם שלה, אבי החתן, במהלך ימי הנישואים; ובעיקר את חלקה בדירה שרכשו בני הזוג מכספו
האשה מרדה - ולכן תקבל רק 16.5% משוויו של הבית
המקרה האמור הגיע לפתחו של ביה"ד הרבני הגדול, כערעור שהוגש על פסיקה של בית הדין הרבני האזורי ברחובות.
במקרה זה, הגיש הבעל - שיוצג ע"י הח"מ - תביעת גירושין לביה"ד הרבני האזורי ברחובות וטען כי אשתו זנחה את התא המשפחתי ואת ארבעת ילדיהם, לטובת בגידה עם גבר זר ולכן יש להכריז עליה כמורדת ולחייב אותה להחזיר את חלקה בביתם, שאביו נתן להם כמתנת חתונה.
לאחר שבחן בקפידה את כל הראיות ושמע את הצדדים, קבע ביה"ד האזורי כי האשה אכן מורדת - ולכן עליה להשיב את המתנות שקיבלה מהחם שלה, אבי החתן, במהלך ימי הנישואים; ובעיקר את חלקה בדירה שרכשו מכספו.
האשה ערערה על פסה"ד לביה"ד הרבני הגדול - וטענה כי הגרוש שלה הוא זה שרצה להתגרש, ללא עילה מוצדקת והיא הסכימה לכך. עוד טענה האשה כי אין לביה"ד הרבני סמכות לדון בחלוקת הרכוש, על פי דין תורה ובניגוד לחוק יחסי ממון - ועל כן היא זכאית למחצית משווי הבית, למחצית מהכספים המשותפים ולאיזון משאבים, על פי חוק.
ביה"ד הרבני הגדול, בהרכב הרבנים יעקב זמיר, מימון נהרי וציון לוז-אילוז, לא קיבל את ערעור האשה וקבע כי אכן מדובר באשה מורדת, המוגדרת כאשה שאינה מעוניינת להמשיך את מערכת הנישואים עם הבעל; וככזו - על פי ההלכה - עליה להחזיר את המתנות שקיבלה מהחם; כלומר: את הכסף לרכישת הדירה.
בפסה"ד נקבע כי האשה תקבל רק 16.5% משוויו של הבית; מסכום זה יש להפחית דמי שכירות, על כל התקופה שבה חייתה בבית עם הגבר הזר.
בית הדין הסביר, כי אין לקבל מציאות שבה גבר או אשה, שקיבלו בזמן נישואיהם מתנות בשווי כספי גדול ובגדו - ייהנו מהמתנות ואף יעבירו אותן לבן הזוג החדש, לאחר הגירושין
"זהו עוול שהצדק, ההיגיון והשכל הישר אינם יכולים לסבול"
בנימוקים להחלטתו, הסביר ביה"ד כי אין לקבל מציאות שבה גבר או אשה, שקיבלו בזמן נישואיהם מתנות בשווי כספי גדול ובגדו - ייהנו מהמתנות ואף יעבירו אותן לבן הזוג החדש, לאחר הגירושין, בגדר 'ונתנו לאחרים חילם'. ביה"ד ציין: "זהו עוול שהצדק, ההיגיון והשכל הישר אינם יכולים לסבול".
לפי בית הדין, יש קשר ישיר בין הציווי 'לא תחמוד בית רעך' לבין הציווי 'לא תחמוד אשת רעך' - "והוא שלא יחשוב איש לחמוד בית רענן, באמצעות חמדה של אשת רעהו, כדי לעשוק את נכסיו של רעהו. יש כאן רעיון מוסרי, הטמון בדיברה זו שלא ניתן לגזול ממון של חברו באמצעות חמדת אשת רעהו והוא הדין - וגם להיפך".
לדבריהם, כל דרך אחרת - "כמוה כעידוד לפירוק התא המשפחתי ופירוק החברה הישראלית, מערכים בסיסיים של צדק ויושר. יש בה פגיעה מהותית בזכויות הבסיסיות ביותר של נותן מתנה במערכת נישואין".
לפסק הדין יש משמעויות מרחיקות לכת - ונקבע בו הלכה למעשה כי בן או בת זוג, שקיבלו בסמוך לחתונה מתנות יקרות ערך מבן הזוג, או מהוריו של בן הזוג ויוכח בביה"ד כי בגדו ו/או מרדו - תהיה לצד נותן המתנה זכות לדרוש את המתנות בחזרה
משמעות פסק הדין: בגידה שוללת מתנה
לפסק הדין יש משמעויות מרחיקות לכת - ונקבע בו הלכה למעשה כי בן או בת זוג, שקיבלו בסמוך לחתונה מתנות יקרות ערך מבן הזוג, או מהוריו של בן הזוג ויוכח בביה"ד כי בגדו ו/או מרדו - תהיה לצד נותן המתנה זכות לדרוש את המתנות בחזרה, גם אם מדובר בנכס שנרשם בטאבו על שני הצדדים, מאחר שהמתנות תקפות, כל עוד הנישואין מתקיימים ללא בגידות.
בפסה"ד הזה, ביה"ד זועק ומנסה להשיב על כנו את ערך מוסד הנישואין והערך של 'לא תחמוד'. בפסיקתו, ביה"ד אומר למעשה: 'קיבלת מתנה? בגדת בעזות מצח? תחזיר את המתנה. אם עבדת בשבילה - חצי שלך; אבל אם לא עבדת וקיבלת - תחזיר אותה'.
דברי ביה"ד מדברים בעד עצמם - ובהם נחתום מאמר זה: "ידע גם ידע כל מי שמתכוון למרוד בבן או בת זוגו - שלא יקבל מתנה, שניתנה במסגרת חיי הנישואין מבן/ת זוגו, שנתן לו על דעת חיים משותפים ללא מרידה. המתנה ניתנה כל עוד לא הייתה מרידה במערכת הנישואין והמורד/ת לא יעלה בידו זממן ויצא עם רכוש שניתן לו כמתנה לבן/ת זוג זר, עמו בחר/ה כדי לחלוק את חייו החדשים, בגדר של 'ונתנו לאחרים חילם'".
* עו"ד דוד טובול עוסק בדיני משפחה
** סייעה בהכנת הכתבה - יערית טרבלסי, כתבת זאפ משפטי
