גרפולוגיה משפטית: העברת חוות דעת למומחה ביהמ"ש

כאשר מתעוררת שאלה בדבר אמיתותה של חתימה, גישת בית המשפט (בחלק מהמקרים, בשלב קדם משפט) - הינה למנות גרפולוג משפטי / מומחה לכתב יד. זאת, עוד לפני שעומדות בפניו ראיות או חוות דעת מומחה, מטעם באי כוח הצדדים. 

הזכות להביא גרפולוג מומחה לבדיקת אמיתות חתימה, כמו הזכות הכללית להביא ראיות לביהמ"ש, היא זכות יסוד מוצקה - שאין לשלול אותה. ר' על כך תקנה 129 לתקנות סדר הדין האזרחי: "רצה בעל דין להביא עדות בעניין שבמומחיות, שאינו ענין שברפואה, לביסוס טענה מטענותיו, יגיש לבית המשפט חוות דעת של מומחה לאותו ענין". 

גישת ביהמ"ש העליון היא שיש לאפשר לצדדים, אם יחפצו בכך, להמציא למומחה ביהמ"ש את חוות הדעת של המומחים מטעמם

האם בית המשפט מעודד העברת חוות דעת של מומחה מטעם הצדדים - למומחה מטעם בית המשפט?

לעיתים, בית המשפט מעודד את העברת חוות דעת המומחים מטעם הצדדים, למומחה מטעם בית המשפט: "...ייטיבו הצדדים לעשות אם יסכימו למינוי מומחה על-ידי בית המשפט ואף לזהותו של המומחה, שיהיה מקובל עליהם. אם אין הם מסכימים לכך ובוחרים בדרך הארוכה והקשה, יש לאפשר להם להמציא חוות דעת מטעמם, אם ימצאו לנכון לעשות כן. ראוי שחוות דעת אלה תועמדנה לרשות המומחה שמינה בית-המשפט, בטרם ייתן את חוות-דעתו. עם זאת, ראוי שהמומחה לא ימסור את חוות-דעתו בטרם תומצאנה לו חוות-דעת מטעם מי מהצדדים שיבקש להמציא כזו". 
(רע"א 7431/96 יפת השמש חברה לבניין והשקעות בע"מ נ' רחמים אלוני ואח', פ"ד נ"א (2) עמוד 576, סעיף 6; השופטת טובה שטרסברג-כהן). 

פסק-דין נוסף בבית המשפט העליון, שתומך בגישה זו, ניתן בתיק רע"א 3782/14 יורם חבה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 31.12.2014). השופט צבי זילברטל ציין בפסה"ד חבה: "למינוי מומחה בשלב מתקדם של ההליך, לאחר שמיעת העדים העובדתיים והמומחים מטעם הצדדים, יש יתרון מבחינה זו שבשלב האמור ניתן להעביר לעיונו את מלוא חומר הראיות הרלבנטי לסוגיה לגביה הוא אמור לחוות דעתו, ומבחינה זו התמונה שתפרש לנגד עיניו תהיה שלמה יותר. העברת החומר לעיון המומחה רק לאחר כתיבת חוות הדעת עלולה לפגום בעבודת המומחה ולהעמידו בפני הצורך לשנות ממסקנותיו הראשוניות, מהלך שלעיתים אינו נקי מקשיים. מבחינה זו עמדתי היא שבהעדר טעם טוב לנהוג אחרת, יש מקום לכלול מלכתחילה את מלוא הראיות והעדויות שהוגשו ונשמעו במהלך המשפט בין המסמכים שבעלי הדין רשאים להעביר למומחה מטעם בית המשפט, כשזה מתמנה לאחר סיום שמיעת הראיות". 

כלומר: גישת ביהמ"ש העליון היא שיש לאפשר לצדדים, אם יחפצו בכך, להמציא למומחה ביהמ"ש את חוות הדעת של המומחים מטעמם.

תמיכה לאמירה זו של בית המשפט העליון, ניתן למצוא גם בספרו של אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 9, עמ' 243), שם נאמר בהסתמך על פסה"ד הנ"ל: "ראוי שהמומחה שמינה בית המשפט לא ימסור את חוות דעתו, בטרם תומצאנה לו חוות דעת מטעם מי מהצדדים שיבקש להמציא כזו".

בבתי משפט לענייני משפחה, יש לפנות לבימ"ש ולבקש מינוי מומחה מטעמו

מהי גישת בית המשפט בתיקים אזרחיים לעומת דיני משפחה? 

גישת בתי המשפט בתביעות בבתי משפט אזרחיים שונה מהגישה בבתי המשפט לענייני משפחה. 

בתביעה אזרחית רגילה, המנוהלת בבית משפט אזרחי, בעל הדין המעוניין להוכיח "עניין שברפואה", נדרש להביא חוות דעת של מומחה מטעמו (תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). 

לעומת זאת, בבתי משפט לענייני משפחה, יש לפנות לבימ"ש ולבקש מינוי מומחה מטעמו. בתקנה 254 י"ב(ז) לתקנות סדר הדין האזרחי נקבע כי "בעל דין לא יגיש חוות דעת של מומחה מטעמו אלא לאחר שבית המשפט בחן אם ליתן צו על פי סעיף 8(ג) לחוק". 

סעיף 8(ג) לחוק קובע: "אם מונה מומחה או יועץ מטעם בית המשפט, לא יהיה בעל דין רשאי להביא עדות נוספת של מומחה מטעמו, אלא ברשות בית המשפט".

בתביעות אזרחיות, בית המשפט ממליץ ומעודד כי מומחה לכתב יד מטעמו יקבל לידו חוות דעת מטעם הצדדים, טרם הגשת חוות דעתו. 

כך פסק כבוד השופט אליקים רובינשטיין בע"מ 8412/14 פלוני נ' פלונית (נבו, 18.1.2015), סעיף ט' לפסיקה: "באשר לאפשרות להגיש למומחה שמונה מטעם בית המשפט חוות דעת מוגמרות קיימות, ככל שמדובר בתביעות "רגילות" בבתי משפט אזרחיים נקבע בתקנות, כי חובה על מומחה שמונה על-ידי בית המשפט לשמוע את דעתו של רופא או מומחה... אם בעל דין ביקש זאת ממנו, וכן לעיין ברשומות... אם הוגשו לו כאלה מטעם בעלי הדין".

בדיני משפחה, רק לאחר שתינתן חוות דעת המומחה הממונה מטעם בית המשפט, ניתן יהיה להעיד מומחים שחיוו דעתם באופן פרטי

ומה בנוגע לבית המשפט לענייני משפחה?

בבית המשפט לענייני משפחה, הדברים שונים. 

בית המשפט שממנה מומחה לכתב יד מטעמו, לבדוק טענת זיוף חתימה, מבקש שהמומחה לא יקבל לעיונו את חוות דעת של המומחים מטעם הצדדים, מחשש שמא יושפע מהם בהסקת המסקנות, או יושפע מהיכרותו עם אחד המומחים. 

בית המשפט לענייני משפחה מדגיש את החשיבות שבשמירה על אובייקטיביות המומחה מטעם בית המשפט, המחייבת כי לא יימסרו לו חוות דעת "פרטיות" מטעם בעלי הדין. 

כך, למשל, כותב השופט שאול שוחט ברמ"ש (מחוזי תל אביב) 16959-06-14 י.מ. ואח' נ' ח.א (פורסם בנבו, 6.11.14):  "אין להפוך את המומחה למעין שופט ולהציג לפניו מסמכים אשר מצויים בלב ליבה של המחלוקת בין הצדדים ובפרט שמסמכים אלו אינם מסמכים רפואיים ואין לחשוף את המומחה לתכנים ולראיות מטעם הצדדים אשר עשויים להשפיע על חוות דעתו של המומחה... שמורה בפני המבקשים הזכות להציג את כל חוות דעת למומחה במסגרת שאלות ההבהרה ובמסגרת חקירתו לאחר שהמומחה ייתן את חוות דעתו".

תקנה 258 יב(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי עוסקת באפשרות לשאלות הבהרה, וברשות בית המשפט - לחקירת המומחה: "בעל דין רשאי להגיש למומחה שאלות הבהרה בכתב על חוות דעתו בתוך שבעה ימים מיום שקיבל את חוות הדעת, והמומחה ישיב על השאלות בכתב בתוך שבעה ימים מיום שקיבל את השאלות".

כלומר: בדיני משפחה, רק לאחר שתינתן חוות דעת המומחה הממונה מטעם בית המשפט, ניתן יהיה להעיד מומחים שחיוו דעתם באופן פרטי; ולחקור את המומחה הממונה, אחרי שיובאו לידיעתו מראש חוות הדעת הפרטניות מהצדדים. 

תפקידו של הגרפולוג המשפטי הוא לסייע לביהמ"ש בדבר אמיתותה של החתימה שבמחלוקת; חובתו להכין חוות דעת מפורטת ומקצועית

אילו מסמכים ניתן להעביר למומחה מטעם בית המשפט בענייני משפחה? 

בתקנה 258 יב(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי נקבע: "הורה בית המשפט על מינוי מומחה מטעמו, רשאי בעל דין להביא בפניו מסמכים הנוגעים לעניין, תוך שבעה ימים מיום מינויו". 

יש לפרש את הביטוי "מסמכים" בתקנה 258 יב (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי - כחומר רפואי גולמי או שוטף שלא הוכן לצורך הליכים משפטיים; וזאת כדי שלא להטות בשלב הכנת חוות הדעת את עמדת המומחה שמונה.

תפקידו של הגרפולוג המשפטי הוא לסייע לביהמ"ש בדבר אמיתותה של החתימה שבמחלוקת; חובתו להכין חוות דעת מפורטת ומקצועית. 

ניכר שקיימת חוסר אחידות בגישה המנחה של בית המשפט: האם ראוי שיוגשו חוות דעת הצדדים למומחה, טרם הגשת חוות דעתו לבית המשפט? או שהדבר אסור?

האם ראוי שביהמ"ש ייתן אמון באובייקטיביות ובמקצועיות של המומחה מטעמו - ויאפשר לו לעיין בחוות דעת המומחים מטעם הצדדים, טרם הגשת חוות דעתו, תוך שמירה על אובייקטיביות ללא משוא פנים? 

מתוך הניסיון שצברה הח"מ, לאחר שנים רבות כמומחית מטעם בית המשפט, באבחון זיופי חתימות - ניכר שקיימת חוסר אחידות בגישה המנחה של בית המשפט: האם ראוי שיוגשו חוות דעת הצדדים למומחה, טרם הגשת חוות דעתו לבית המשפט? או שהדבר אסור? 

ממה נובע החשש - שמא המומחה יושפע מחוות דעת מפורטת ומנומקת יותר, או יעדיף חוות דעת של מומחה מכובד ומוערך, שעלולה להשפיע ולפגוע בניטרליות ובאובייקטיבית שלו? מן הראוי שמומחה בעל יושר אישי ורמה מקצועית נאותה, ישכיל לבחון את החומר שהוגש לו בצורה אובייקטיבית וללא משוא פנים. 

לסיכום: כשם ששופטי ביהמ"ש העליון, הניצבים בפני החלטה, יושבים ומעיינים אחד בחוות דעתו של השני, במטרה להגיע לתוצאה מיטבית, המושתתת על כללי הצדק וההיגיון הבריא - כך ראוי שתהיה לגרפולוג מומחה מטעם ביהמ"ש, אפשרות לעיין בחוות דעת המומחים מטעם הצדדים, באופן שיסייע לו להגיע לחוות דעת מיטבית, עם מסקנה הגיונית ומבוססת. הכל - ללא משוא פנים.