רוב אזרחי המדינה מכירים את הרגע, לקראת סיום התיכון - כאשר מתבצע מפגש היכרות עם נציגים מצה"ל, שבסופו ניתן להם טופס המוכר בכינוי "מנילה", בו יוכלו למלא את העדפותיהם, בנוגע לשירותם הצבאי: איזה תפקיד, באיזה חיל וכו'.
על פני הדברים, נדמה שהצבא מאפשר לחיילים לעתיד לבחור לעצמם שירות בו יגשימו את עצמם ויוכלו למלא את חזונם בהתלהבות. האמנם? מה באמת קורה בפועל? מה קורה לחייל שציין העדפה - ולא קיבל אותה? האם יש מה לעשות? במאמר זה, נעסוק בשאלות אלה.
בעקבות שיבוץ לא מתאים, במקרים קיצוניים, החייל ינסה לפנות לקב"ן ולהוריד את הפרופיל שלו, בגין סעיף נפשי ולהשתחרר כליל מהצבא
מה קורה בפועל, לאחר שהחייל לעתיד ממלא את ה"מנילה"?
פעמים רבות, צעיר חדור מטרה ונלהב לממש את חזונו וחלומו לשרת ביחידה מסוימת בצה"ל - מגלה שהצבא החליט שלא להיעתר לבקשתו ושיבץ אותו במקום אחר.
ייתכן כי הדבר נובע מהחלטת הצבא שהחייל אינו מתאים לתפקיד; היעדר תקן פנוי לתפקיד שהחייל בחר או שיקולים נוספים (שאינם תמיד ברורים).
קיימות דוגמאות רבות, למקרים בהם ביקש חייל שיבוץ לתפקיד מסוים - ולא קיבל אותו. לפעמים, הדוגמאות ממש על גבול האבסורד (כמו הדוגמה הראשונה):
• חייל, תושב הצפון, קיבל אישור לשרת עד שעה שלוש - ולעבוד לאחר מכן מחוץ לבסיס, כדי לסייע בפרנסת המשפחה. הצבא אישר את תנאי השירות הללו, אבל שיבץ את החייל בבסיס מרוחק בדרום הארץ (במקום בצפון, סמוך למשפחתו).
• חייל, בן יחיד להוריו, שביקש להתגייס ליחידה קרבית והוריו חתמו על אישור לכך. לאחר מחשבה נוספת וחרדה מפני הבאות, ההורים ביקשו לבטל את האישור - אך הצבא לא נעתר להם.
• חייל השולט היטב במחשבים ובשפה הערבית, ביקש להשתבץ ליחידה מודיעינית ולתרום מכישוריו ויכולותיו. עם זאת, בשל הפרופיל הגבוה שלו - העדיף הצבא לשבץ אותו ליחידה קרבית לוחמת.
קיצורו של דבר: לא חסרות דוגמאות לשיבוצים המעוררים מורכבות. מעבר לתסכול שנוצר אצל החייל או משפחתו, בשל השיבוץ לתפקיד שאינו רצוי - עלולים גם להתעורר תחושות ייאוש ודיכאון, מריבות במשפחה וכו'.
במקרים קיצוניים, החייל ינסה לפנות לקב"ן ולהוריד את הפרופיל שלו, בגין סעיף נפשי ולהשתחרר כליל מהצבא. במקרים חמורים אף יותר, עלול הדבר להסתיים בהתאבדות או נסיון התאבדות.
כל התרחישים הללו קשים ובלתי רצויים. עם זאת, הדברים אינם בבחינת "גזירת גורל". יש מה לעשות.
כל הצדדים מפסידים משיבוץ בלתי רצוי: הצבא מקבל חייל מאוכזב ולחלוטין חסר מוטיבציה, בתפקיד אליו שובץ; החייל נקלע למפח נפש ואינו מוצא את עצמו במסגרת החדשה
כיצד ניתן לשנות את המצב, לאחר שיבוץ צבאי?
בצר להם, פונים חיילים או בני משפחתם לעורך דין המתמחה בדיני צבא ומשרד הבטחון. עורך הדין יפעיל כל דרך אפשרית, כדי להעביר מסר לצבא - לשנות את השיבוץ שקיבל החייל.
עורך דין יתחיל בפנייה בכתב למשרד הבטחון, ימשיך בצירוף פניית הורי החייל (או החייל עצמו) ובתזכורות ו"נדנודים" אין סופיים לצבא, כדי שיבין שלעתים השיבוץ לתפקיד שאינו רצוי הוא מחדל של ממש.
כל הצדדים מפסידים משיבוץ בלתי רצוי: הצבא מקבל חייל מאוכזב ולחלוטין חסר מוטיבציה, בתפקיד אליו שובץ; החייל נקלע למפח נפש ואינו מוצא את עצמו במסגרת החדשה; משפחת החייל חווה אף היא לעתים נזק של ממש (כמו במקרה שהובא לעיל: החייל שמסייע בפרנסת המשפחה; ובשל השיבוץ, לא יכול היה להמשיך לעשות כך).
במקרים אחרים, חיילים שחלמו לפתח קריירה צבאית, להתקדם לקצונה ולצבא קבע - מוותרים על החלום הזה ורק מחכים לשחרור. כך, הצבא מפסיד פוטנציאל אנושי טוב.
ההמלצה היא להיעזר בשירותי עורך דין, מהרגע בו קיבל החייל את השיבוץ לתפקיד בו אינו מעוניין - ועוד לפני שהתגייס
מה ניתן לעשות? מה ההמלצה, במקרה שהשיבוץ אינו מתאים?
ההמלצה היא להיעזר בשירותי עורך דין, מהרגע בו קיבל החייל את השיבוץ לתפקיד בו אינו מעוניין - ועוד לפני שהתגייס. בדרך זו, יש סיכוי טוב יותר לשנות את המצב הקיים ולשכנע את הגורמים הרלוונטיים בצבא, לאפשר אחת מהאפשרויות הבאות: מיון מחדש, מבחן נוסף, בחינה מחודשת של הבקשה וכו'.
כל התהליך מתבצע בתכתובת - ולא מגיע לבית המשפט. זאת, מאחר שמערכת המשפט בישראל איננה מתערבת בשיבוצים ובהחלטות בנוגע לשיבוצים בצבא.
הצעות לשיפור: המנגנון בצבא צריך להיות מנגנון ש"זוכר" בקשות של חיילים לשיבוצים שונים; כאשר מתפנה מקום בתפקיד מבוקש, ראוי לזכור את הבקשה לשיבוץ - ולהעביר את החייל לתפקיד שהתפנה
מה צריך הצבא לשפר במדיניות השיבוצים?
ראשית, מערכת הבטחון צריכה לזכור שמדובר בחומר אנושי איכותי, שבאמת רוצה לתרום מעצמו, בהתאם ליכולותיו, כישוריו ואפילו בדרך בה המיועד לשירות צבאי תופס את שירותו הצבאי.
על הצבא להתחשב בחייל, שניחן בפרופיל גבוה, אולם מצטיין בשפה הערבית או במחשבים - ואינו מעוניין להיות קרבי. עדיף לצבא לאפשר זאת, במקום להתעקש כדי לא "להפסיד" לוחם טוב.
חשוב שהצבא יעסוק גם ברגשות החיילים ויהיה רגיש למצבם, מאחר שבמקרים רבים הם עלולים להגיע להתמוטטות או משבר, העלול להביא ליציאה מהצבא - לפני סיום השירות.
המנגנון בצבא צריך להיות מנגנון ש"זוכר" בקשות של חיילים לשיבוצים שונים; כאשר מתפנה מקום בתפקיד מבוקש, ראוי לזכור את הבקשה לשיבוץ - ולהעביר את החייל לתפקיד שהתפנה.
כמו כן, על הצבא להתחשב גם ברגשות הורי החייל - אלה שזקוקים לסיוע כלכלי, אלה שחתמו על אישור לבנם להצטרף ליחידה קרבית וחזרו בהם. אין זה ראוי לפטור אותם באמירה לקונית "אבל כבר חתמתם", במיוחד במדינה למודת אובדן כמדינת ישראל.
לסיכום: יש הרבה מה לעשות, כדי שהמערכת הצבאית תשתפר ותאפשר למספר גבוה יותר של חיילים למצוא את מקומם בצבא, לתרום את חלקם על הצד הטוב ביותר. כך, כל הצדדים ייצאו נשכרים.
