ביום שני שעבר אושר התיקון לחוק הפונדקאות (חוק הסכמים לנשיאת עוברים, אישור הסכם ומעמד הילוד, התשנ"ו-1996) שהרחיב את מעגל הזכאים לביצוע הליך פונדקאות בישראל גם עבור נשים יחידניות, אך השאיר בחוץ את הגברים היחידנים ואת הזוגות החד מיניים, שיאלצו להמשיך ולשלם סכומי עתק בשביל לממש את זכותם הבסיסית להיות הורים.
בעקבות ההחלטה הניפה הקהילה הגאה את דגל המחאה, גייסה את תמיכתן של החברות הגדולות ביותר במשק, והוציאה את הציבור להפגנות ולמחאות במספר נקודות ברחבי הארץ. אבל מעבר לסוגיית העלבון האישי והפרטי של קהילת הלהט"בים כתוצאה מהתיקון הספציפי הזה לחוק, "מחאת הפונדקאות" עוסקת בסוגיה רחבה בהרבה - זוהי למעשה מחאה חברתית כללית של ציבור שלם וגדול, שמאס בדמוקרטיה האלקטורלית ודורש דמוקרטיה ליברלית שעיקרה שוויון וסובלנות.
תיקון חוק הפונדקאות אכן פגע בבשר החי של קבוצת אזרחים גדולה בחברה. קבוצה שמשלמת מיסים, ממלאת כל חובותיה האזרחיים ומתייצבת לדגל כשקוראים לה להגן על ביטחון המדינה
לראשונה: חקיקה שמפלה גברים
אין ספק, כי תיקון חוק הפונדקאות אכן פגע בבשר החי של קבוצת אזרחים גדולה בחברה. קבוצה שמשלמת מיסים, ממלאת כל חובותיה האזרחיים ומתייצבת לדגל כשקוראים לה להגן על ביטחון המדינה. אבל מעבר לכך, זוהי הפעם הראשונה שבה המחוקק מפלה בין אשה לאיש בחוק המפורש, ומבלי למצמץ מדבר בשפה מפורשת בהדרת גברים!
חוק הפונדקאות חוקק לפני 22 שנה, ולמעשה התיקון לחוק לא שינה במאומה את מצבם של הגברים היחידנים ושל הקהילה הלהט"בית, שגם כך לא הורשו לבצע הליך של פונדקאות בישראל.
הנקודה המרכזית כאן אם כן היא עקרונית: המצב הקיים היה נמשך אילו לא היו עושים כלום, שהרי בלאו הכי מדובר בחוק בעייתי מיסודו שהפרקטיקה היישומית שלו היא מינימלית (ההוכחה לכך היא שבמסגרת החוק הובאו לעולם כ-700 ילדים במהלך כל 22 שנותיו, בהשוואה לכ-200 אלף ילדים שנולדים בישראל בכל שנה).
אבל, ברגע שהמחוקק נקט יוזמה והחליט לתקן את החוק, הוא חייב לקחת בחשבון את התוצאות, וגם אם מדובר ב"אות מתה", עליה להיצבע בצבעים שוויוניים וזוהי תכליתה של המחאה.
הקהילה הלהט"בית היא אמנם זו שהציתה את הגפרור שהדליק את נס המרד, אבל המחאה הזו היא לא רק שלה והיא לא יוצאת אליה לבדה
תיקון חוק הפונדקאות: הקש ששבר את גב הגמל
כאמור, המחאה נגד תיקון חוק הפונדקאות היא אינה מחאה פרקטית, אלא סמל למאבק אזוטרי כשהתיקון עצמו הוא "רק" שורה נוספת בשורת החקיקות המעוותות (כגון חוק ההפלות וחוק בחירת מין הילוד), שתכליתן נקבעת על ידי ועדות שהמחוקק ממנה בהתאם לגחמותיו ושבהן שתולים נציגים דתיים, שמרניים ומתנגדים ושתוצאותיהן עלובות ביותר.
הקהילה הלהט"בית היא אמנם זו שהציתה את הגפרור שהדליק את נס המרד, אבל המחאה הזו היא לא רק שלה והיא לא יוצאת אליה לבדה. התמיכה הכה רחבה שהפגין המגזר העסקי, הפך את הבעיה ממגזרית לחברתית ואת המאבק למאבק של סולידריות כללית.
האישור של תיקון חוק הפונדקאות הוא רק האחרון בשורת "המכות" הארוכה שנחתה על הציבור, ושל החקיקות שמדירות במופגן קבוצות שלמות באוכלוסיה
"סוד ההצלחה" של מחאת הפונדקאות
מאז המחאה החברתית בשנת 2012, לא היתה עוד מחאה ציבורית גדולה שהצליחה לגייס את בכירי המשק ולהוציא את העם לרחובות. הסיבה היא שבמדינת ישראל יש כל כך הרבה על מה למחות ואי אפשר להוציא את העם לרחובות בכל רגע. מחאה בסדר גודל כזה תתאפשר רק כשכלו כל הקיצין וכשהציבור מרגיש שהפעם רמסו את זכויותיו בצורה בוטה.
בהקשר הזה יש לזכור, שהאישור של תיקון חוק הפונדקאות הוא רק האחרון בשורת "המכות" הארוכה שנחתה על הציבור, ושל החקיקות שמדירות במופגן קבוצות שלמות באוכלוסיה שנחקקו במהירות רגע לפני סיום מושב הכנסת הנוכחי. כך למשל: מעצרו של הרב היהודי הקונסרבטיבי הציוני ואוהב הארץ לאחר שפעל בהתאם לתרבות היהודית ואפשר לזוג להתחתן; חוק הלאום שמדיר במופגנות קבוצות שלמות באוכלוסיה; בעיות השחיתות; הזלזול בזכויות אזרחי ישראל עם אסדות הגז ברצועת החוף ועוד.
כל אלו הצטברו, והובילו ליציאת העם לרחובות כדי להפגין.
בעיית אי השוויון וההפליה היא בעיה חברתית רחבת היקף ובעלת משמעויות רבות
המחאה כמחאה ליברלית
תיקון חוק הפונדקאות פגע בבטן הרכה של הקהילה הגאה, אבל המחאה הזו היא חלק מתהליך גלובלי שדורש שכל בני האדם יהיו שווים בפני החוק, ולכן הפגיעה הזו שנעשתה ע"י החוק היא בלתי נסבלת עבור הציבור כולו.
הדמוקרטיה במדינת ישראל אינה דמוקרטיה ליברלית, אלא דמוקרטיה אלקטורלית כוחנית המונעת מאינטרסים.
כדי להוכיח לגוף הנבחר שלציבור יש כוח, על הציבור לדבר באותה שפה, ולכן מטרת העל של המחאה הזו היא לאחד את החברה כולה, על כל מיניה וגזעיה, סביב הדרישה לליברליזציה ולניתוק של שלטון המדינה מחיי הפרט, ואל לה לחדול עד שתושג המטרה.
על הציבור להבין שבעיית אי השוויון וההפליה, אינה שייכת רק לקהילה הגאה או למני נפתלי. מדובר בבעיה חברתית רחבת היקף ובעלת משמעויות רבות, שמקורה בקבוצת נבחרי העם שיושבת במגדלי שן ומחליטה החלטות אינטרסנטיות שמשרתות את האינטרסים שלה בלבד.
על הציבור להבין ששחיתות לא מתבטאת רק בכסף וכשהשיטה מושחתת היא משחיתה. יש להסתכל על התמונה הרחבה – ככל שציבור גדול יותר יבין שזהו גם המאבק שלו, כך תוצאותיו יהיו משמעותיות יותר.
* הכותבת היא מומחית לפילוסופיה משפטית, ומייסדת ארגון 'משפחה חדשה'
