חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו מקשר בין כבודו של אדם לבין רכושו ( = קניינו). שמירה מפני פגיעה בקניינו של אדם היא אחד האופנים בהם נשמר כבודו של האדם.
רכוש כולל כל סוג קנין: כספים, מקרקעין, מטלטלין וזכויות מכל סוג.
רוצים לשאול שאלה? היכנסו עכשיו לפורום צוואות וירושות
למציאת עו"ד בתחום צוואה נוטריונית באינדקס משפטי
בחייו יכול אדם להחליט מה לעשות ברכושו. אולם, יש מצבים בהם אדם יוצר לאנשים אחרים זכויות ברכושו בדרך של התנהגות (חיים משותפים עם בן/בת זוג), בדרך של הסכם (עשיית הסכם עם אדם אחר לשיתוף בנכסים) או בדרך של הענקת מתנה לאדם אחר.
חוק יחסי ממון והסכם יחסי ממון
בין בני זוג נוצרים מצבים של שיתוף בנכסים. לעתים מרצון ולעתים מחוסר מודעות. בני זוג הרוצים להסדיר את יחסיהם הרכושיים זה עם זה יכולים לעשות הסכם ממון הקובע את הדרך בה ישתתפו זה ברכושו של זה. חוק יחסי ממון בין בני זוג קובע הסדר להשתתפות ברכוש בין בני זוג. החוק מאפשר לבני זוג להגיע להסכם שיתאים להם בדיוק ובו יסדירו את יחסיהם זה עם זה.
לעתים במסגרת הסכם יחסי ממון בין בני זוג, יוצר בן זוג אחד למשנהו זכויות בנכס מכח ההסכם בלבד. אבל, הסכם יחסי ממון אמור להסדיר את היחסים בין בני זוג כל עוד הם בני זוג וכל עוד הם בחיים. הסכם יחסי ממון גם מגדיר מהו רכושו של כל אחד מבני הזוג. למשל: אם לבן זוג א' היתה דירה שלו בלבד ואם בהסכם יחסי ממון עם בן הזוג ב', א' העניק ל-ב' מחצית מן הדירה, הרי שהקף רכושו של א' קטן (פחות אותה חצי דירה) ואילו הקף רכושו של ב' גדל (נוספה לו חצי דירה).
הענקה מסוג כזה משפיעה על הקף הרכוש של כל אחד מהם שיהיה לו בשעת הפטירה.
כאשר אדם נפטר, רכושו עובר ליורשיו. כאמור, חוק יחסי ממון (או הסכם יחסי ממון) קובע את הקף רכושו של אדם. חוק הירושה קובע מי יירש את רכושו של אותו אדם לכשימות ומה יירש היורש.
צוואה - תחליף להחלת חוק הירושה
אדם שאינו מעונין בנוסחה שנקבעה בחוק הירושה יכול לומר את דברו ולצוות מה יעשה ברכושו לפי רצונו. עקרון שמקורו בתורת ישראל הוא "מצווה לקיים את דברי המת". עקרון זה הוא עקרון על בדיני הירושה הישראליים, והוא מוגשם בדרך זאת: אדם יכול לומר את דברו בדרך מסויימת ולהורות מה ייעשה ברכושו לאחר מותו. אם אמר את דבריו בדרך הקבועה לכך בחוק, בית המשפט ישאף לקיים את דברי המת כלשונם.
הדרך הקבועה בחוק להביע את רצונו של המת היא צוואה. צוואה שנעשתה כדין תביא לכך שרצונו של המת לגבי אופן חלוקת רכושו בין יורשיו יקויים בדיוק.
השיקולים לגבי חלוקת רכושו של אדם ויצירת שיתוף ברכוש זה עם בן הזוג סותרים או נוגדים לעתים את השיקולים לגבי ירושתו של אדם. לעתים בעל רכוש מעוניין להעניק בחייו זכות לאדם אחר אך מעונין שלאחר מותו הזכות הזאת תגיע לאדם אחר.
דירה בירושה
אשה שיש לה דירה משלה בבעלותה הבלעדית, למשל דירה שקבלה בירושה מהוריה שלה. אותה אשה חיה עם בן-זוג קבוע באופן המכונה "ידועים בציבור". היא מעוניינת שהדירה תשאר במשפחה שלה. כלומר שהדירה תגיע לילדים בלבד. לעומת זאת, יש לה רצון להעניק לבן הזוג בטחון כלכלי מהסוג של הבטחת מקום מגורים לו כל עוד יהיה בחיים, אפילו לאחר מותה. אם לא תעשה הסכם ממון עם בן הזוג בו תבטיח את מגוריו, זכות המגורים שלו בדירה לא תהיה מוגנת מפני יורשיה. לעומת זאת, אם לא תעשה צוואה בה תוריש את הדירה לילדיה שלה, בן הזוג הזה עשוי לרשת מחצית הדירה – בניגוד גמור לרצונה של אותה בעלת דירה.
דוגמא נוספת - דירת שבני הזוג רכשו ביחד
בני זוג שותפים בדירה שרכשו יחדיו. לבני הזוג ילדים. כל אחד מבני הזוג מעונין שלאחר פטירתו רכושו יישמר במשפחה. כל אחד מבני הזוג לקח בחשבון שלאחר פטירתו בן הזוג שיוותר בחיים עשוי להכנס למערכת יחסים נוספת (מה שמכונה "פרק ב" של אלמנים או של גרושים). אחד מבני הזוג נפטר. בן הזוג שייוותר בחיים יירש את חלקו של המנוח בדירה ואם ייצור מערכת חיים עם "ידוע בציבור", אותו "ידוע בציבור" עשוי לרשת חלק נכבד מחלקו של מי שנפטר ראשון. התוצאה – הדירה או חלק ממנה יצאו מן המשפחה ויגיעו לידיים זרות. ללא צוואה – אפילו יש הסכם ממון בין הידועים בציבור המפריד את רכושם – יירש הידוע בציבור. כדי למנוע תוצאה בלתי רצויה שכזאת, דרושה צוואה.
כדי למנוע מצב שבו הידוע בציבור יטען לשיתוף בדירה יש לעשות הסכם ממון שקובע הפרדה רכושית.
הפתרון למצב כזה בו יש רצונות שונים ושיקולים שונים לחיים ולמה שיקרה לאחר המוות הוא עשיית הסכם ממון מתאים מצד אחד ועשיית צוואה מתאימה מצד אחר. צוואה והסכם ממון אינם סותרים זה את זה (אם נעשו בתבונה) אלא משלימים זה את זה כדי שכל אדם בעל רכוש יוכל להרגיש שרצונו לגבי רכושו מתמלא הן בימי חייו והן לאחר מותו.
לפיכך מומלץ לכל אדם שיש לו רכוש כלשהו, לשקול את עריכת שני המסמכים האלה בתבונה ובשיקול דעת כאשר כל השיקולים הנוגעים בדבר נלקחים בחשבון (השיקולים יכולים להיות רגשיים, רכושיים, שיקולי מס ושיקולים משפטיים אחרים).
המסמכים הללו צריכים להערך תוך התחשבות של מסמך אחד במסמך האחר ובתוצאותיהם.
עוד בנושא:
