כולנו חותמים כל יום על הסכמים, פעמים רבות מבלי לשים לב לכך: אנו הולכים לקניות, בוחרים מוצר מהמדף, בודקים מה מחיר המוצר, מסכימים לשלם, מגיעים לקופה, משלמים ויוצאים עם המוצר בידינו.
כך הם פני הדברים בנוגע לכל מוצר שאנו רוכשים, בין אם מדובר במוצר מדף ובין אם מדובר בשירות, כגון: שירות תיווך, עריכת דין, שירות הסעות, טיפול קוסמטי או מסאז'.
כל אחד מאלה הוא עסקה, הכוללת חתימה על הסכם עסקה. כל עסקה חייבת לעמוד במספר תנאים שנקבעו בחוק, כדי שתוכר כבעלת תוקף שלא ניתן לערער עליו.
כדי שתתקיים עסקה שתוכר כעסקה שנעשתה בדין, נדרשים ארבעה שלבים מהותיים, שכל הצדדים לעסקה צריכים לעבור: הצעה, קיבול, מסוימות וגמירות דעת
מהם התנאים שמגדיר החוק לקיום עסקה?
מבחינת דיני החוזים, כדי שתתקיים עסקה שתוכר כעסקה שנעשתה בדין, נדרשים ארבעה שלבים מהותיים, שכל הצדדים לעסקה צריכים לעבור: הצעה, קיבול, מסוימות וגמירות דעת.
מהו שלב ההצעה?
כדי שתתקיים עסקה בעלת תוקף, צריכה לפני הכל להיות הצעה למתן שירות או למכירת פריט כזה או אחר. ההצעה יכולה להיות פרסום של השירות או המוצר, או שהיא יכולה להתגלם במוצר העומד על המדף ומוצע למכירה.
כדי שתתקיים עסקה, האדם המעוניין בשירות או המוצר המוצעים צריך לקבל באופן רשמי את ההצעה
מהו שלב הקיבול?
כדי שתתקיים עסקה, האדם המעוניין בשירות או המוצר המוצעים צריך לקבל באופן רשמי את ההצעה. ניקח לדוגמה אדם שנחשף לשירות או מוצר כלשהו ומעוניין לרכוש אותם. הפעולה באמצעותה הוא מביע את הסכמתו לרכישה נקראת קיבול (מלשון קבלה - לקבל).
יש מספר דרכים להצהיר על קיבול. תשלום על מוצר היא דרך אחת, מוכרת מאוד, להצהיר על קבלת העסקה ותנאיה על ידי הקונה. גם "סגירת" עסקה בלחיצת יד תיחשב כמתן הסכמה להצעה וקיבול. העלאה של ההסכמה להצעה על הכתב וחתימה על ההסכם הכתוב ייחשבו אף יותר בוודאות כקיבול.
כדי שעסקה תחשב בעלת תוקף, יש צורך שהאדם המעוניין באותו שירות או מוצר יידע בדיוק מה הוא רוכש
מהי מסוימות? מדוע נדרשת מסוימות?
השלב השלישי בעסקה הוא מסוימות, שפירושה שלא מספיק שאדם יקבל הצעה (לדוגמה: "מטפלת מעוניינת לטפל בילדים" או "למכירה טלוויזיה" או "למכירה דירה" וכו'). כדי שעסקה תחשב בעלת תוקף, יש צורך שהאדם המעוניין באותו שירות או מוצר יידע בדיוק מה הוא רוכש.
כך, למשל: איזו מטפלת? מה הניסיון שלה? מהו התעריף אותו המטפלת גובה? ובעניין הטלוויזיה - איזו טלוויזיה? מה גודלה? מי החברה המייצרת אותה? מה מחיר הטלוויזיה? האם המחיר כולל הובלה? האם הטלוויזיה חדשה או משומשת?
בעניין הדירה: היכן ממוקמת הדירה? כמה חדרים יש בדירה? מה מחיר הדירה? באיזה צד של הבניין הדירה ממוקמת? באיזו קומה? האם יש לטלוויזיה מחסן או חנייה? מה גיל הדירה? האם הדירה כוללת ריהוט? ועוד ועוד.
אם הרוכש הפוטנציאלי קיבל את כל התשובות לשאלותיו, וכל הפרטים ברורים לו, אזי נוכל לומר כי יש "מסוימות". כלומר: הרוכש יודע בדיוק מה הוא מקבל ובאילו תנאים. כך, לקיבול יש תוקף. ייתכן מאוד שתשלום על מוצר או שירות, שאינו עומד בתנאי של מסוימות, ייחשב כעסקה שבוצעה שלא כדין, על כל המשתמע מכך.
יש צורך שהמקבל יצהיר בדרכים שונות, כי אכן גמר אומר בדעתו לרכוש את המוצר או השירות הספציפי
כיצד ניתן לדעת כי הקונה אכן גמר בדעתו לרכוש את המוצר או השירות?
השלב הרביעי, המבטיח את קיומה של עסקה, הוא שלב הנקרא "גמירות דעת". כלומר, יש צורך שהמקבל יצהיר בדרכים שונות, כי אכן גמר אומר בדעתו לרכוש את המוצר או השירות הספציפיים.
כך, למשל: לא די בכך שהוצעה למקבל גננת, שתופקד על הטיפול בילדיו. המקבל צריך, טרם הקיבול, לדעת כי הוא מקבל את שירותיה המסורים של גננת בשם רונית, איתה דיבר וממנה התרשם באופן קונקרטי, לאחר שקיבל את פרטי ניסיונה והכשרתה. אם, מסיבה כלשהי, הוא יקבל גננת אחרת, שלא הכיר ולא הסכים לה, ניתן לומר שלא היתה בעסקה גמירות דעת, וכי העסקה אינה עומדת בתנאים שמציב החוק לקיום עסקה.
כך גם לגבי רכישת מוצר: לא די בכך שאדם הסכים לרכוש דירת שלושה חדרים בתל אביב במיליון שקלים. יש לבחון ולבחור את הדירה בפרויקט מסוים של קבלן מסוים, במיקום מסוים (למשל: רחוב השופטים, קומה 3, דירה 5, צופה לים בכיוון צפון מערב וכוללת חנייה).
ללא פרטים אלה, מדובר בהסכמה כללית בלבד, לרכוש דירה כלשהי בתל אביב, בעלת 3 חדרים, אך לא דירה ספציפית; או, בדוגמה הקודמת: לשכור שירותי מטפלת כלשהי, ולא שירותי מטפלת ספציפית.
די בכך שאחד התנאים אינו מתקיים, כדי שניתן יהיה להכריז כי לא מתקיים הסכם בין הצדדים וכי העסקה מבוטלת
האם יש צורך שכל התנאים יתקיימו?
התשובה בפירוש: כן! התנאים שהוצגו לעיל הם התנאים הבסיסיים לקיום חוזה ולתקפותה של עסקה. די בכך שאחד התנאים אינו מתקיים, כדי שניתן יהיה להכריז כי לא מתקיים הסכם בין הצדדים וכי העסקה מבוטלת.
ייתכנו בהחלט מקרים שבהם גם ההצעה, גם הקיבול, גם המסוימות וגם גמירות הדעת ייעשו בעל פה (למעט עסקה במקרקעין, לפי הוראות סעיף 8 בחוק המקרקעין, בה נדרש מסמך בכתב!)
האם הסכמים שלא נחתמו בכתב צריכים גם הם לעמוד בתנאים אלה?
בהחלט כן! תנאים אלה אינם תקפים לחוזים כתובים בלבד. ייתכנו בהחלט מקרים שבהם גם ההצעה, גם הקיבול, גם המסוימות וגם גמירות הדעת ייעשו בעל פה (למעט עסקה במקרקעין, לפי הוראות סעיף 8 בחוק המקרקעין, בה נדרש מסמך בכתב!).
במקרים אלה צריך אמנם להוכיח מה נאמר והוצע, לעומת מה הוסכם והתקבל. בהחלט ייתכן שהתנאים יתגבשו ללא מסמך כתוב. גם השקת כוסית או לחיצת יד עשויים להיחשב כמעידים על קיום ארבעת התנאים.
לאור זאת, כל אחד מאיתנו חייב להיזהר בפעולותיו, מאחר שפעולות מסוימות עשויות להיחשב כקיבול או כגמירות דעת, גם אם לא התכוונו לכך. כך, לעסקה עלול להיות תוקף חוזי מחייב לכל דבר ועניין, על אף שלא היתה לנו כוונה לכך.
בעוד שהחוק מגדיר מפורשות מתי יכולים אדם או עסק לחזור בהם מהצעה או קיבול, הרי שהפרשנות של השאלה אילו פרטים בסיסיים ייחשבו כגמירות דעת ומסוימות, מצויה בידי בית המשפט
מהם השיקולים העומדים בפני בית המשפט, בבואו להכריע בדבר תוקף עסקה?
בית המשפט בוחן כל מקרה לגופו. ברוב המקרים, ביהמ"ש ייטה לקיים הסכמים שהצדדים הסכימו להם. בית המשפט יבחן מה כללה כל התנהגות של הצדדים וכיצד ההתנהגות התפרשה בעיני הצד השני. כמו כן, ייבחנו כוונות הצדדים וכיצד היתה מתפרשת ההתנהגות שלהם על ידי כל אדם סביר אחר.
בעוד שהחוק מגדיר מפורשות מתי יכולים אדם או עסק לחזור בהם מהצעה או קיבול, הרי שהפרשנות של השאלה אילו פרטים בסיסיים ייחשבו כגמירות דעת ומסוימות, מצויה בידי בית המשפט. כך, הפסיקה משלימה את הפרטים הנסיבתיים של כל מקרה, ומכריעה בדבר התוקף של העסקה.
לסיכום: ללא ארבעת התנאים האמורים (הצעה, קיבול, מסוימות וגמירות דעת), ניתן להכריז על עסקה כבלתי תקפה, וניתן להכריז על ביטול העסקה, על כל המשתמע מכך.
* משרד ליאת מנשקו, עורכת דין, מגשרת ונוטריון.
** סייע בהכנת הכתבה: יותם בן מאיר, כתב zap משפטי.
