פעמים רבות קורה שקרובי משפחה רוצים לסייע לבני משפחה אחרים ומעניקים להם זכויות שימוש בנכסים שלהם. פעמים רבות קורה שמצב זה יוצר סכסוכים משפטיים בנוגע לזכויות המגורים או השימוש בנכס שיש או אין למי שהשתמש בו בפועל תקופה ארוכה, מבלי שהנכס יהיה רשום על שמו. יש לדעת, כי לא תמיד בעלות על הנכס מבטיחה כי הבעלים יזכה לתמיכת בית המשפט בסכסוך, וכי חשוב לנקוט מספר צעדים שיבטיחו גם לבעל הנכס את זכויותיו.
בעיה משפטית עלולה להתעורר כאשר הורים, שבנם או בתם מתחתנים, רוצים לעזור לזוג הטרי ונותנים להם להתגורר בדירה נוספת בבעלותם, אך מבלי להעביר לזוג את הבעלות על הנכס
באילו מקרים יכולה להתעורר בעיה משפטית כזו?
ניקח לדוגמה הורים שהבן שלהם מתחתן. הם מאוד רוצים לעזור לזוג הטרי להסתדר בחיים ונותנים לו להתגורר בדירה נוספת בבעלותם, אך מבלי להעביר לזוג את הבעלות על הנכס.
אחרי מספר שנים ההורים מעוניינים למכור את הדירה או לעבור להתגורר בה בעצמם ומבקשים מהבן ומהכלה לצאת ממנה.
דוגמה אחרת, שהגיעה לפתחה של הח"מ בזמן האחרון: בן שהתגורר עם אמו בביתה. לאחר שהתחתן, בת זוגו עברה גם היא להתגורר בדירת האם, בהסכמתה המלאה ובידיעת שאר אחיו הגרים מחוץ לבית. כעבור 20 שנה, אחרי מות האם, האחים, שכולם נחשבים יורשים חוקיים של הדירה, ביקשו לפרק את השותפות בנכס ולהוציא את האח ואשתו כדי שיוכלו למכור אותו.
מקרה אחר הוא של אח שחס על אחותו הרווקה והערירית וביקש לסייע לה להתקדם בחיים. היא רצתה לפתוח מכון יופי, אך לא היו לה מספיק אמצעים לשכור נכס לשם כך. לכן, הוא נתן לה לפתוח סלון יופי בקומת הקרקע של ביתו הפרטי ולהפעיל את המכון ללא תשלום שכר דירה. כעבור שנים, היא עברה אף להתגורר במכון. עם הזמן היחסים בין השניים התערערו מאוד והאחות הפכה לאיום על שלום משפחתו של אחיה. בשל כל זאת הוא ביקש להוציא אותה ואת העסק שלה מביתו הפרטי.
לבעלי הנכס יש לכאורה את מלוא הזכויות בו, כולל הזכות לדרוש מהדיירים להתפנות ממנו, גם אם אלו קרובי משפחה
מהן הזכויות שיש לכל אחד מהצדדים במקרים הללו?
כל המקרים שתוארו לעיל הגיעו לפתחו של בית המשפט. בכולם אין כל מחלוקת לגבי הבעלות על הנכסים. ובכל המקרים לבעלי הנכס יש לכאורה את מלוא הזכויות בו, כולל הזכות לדרוש מהדיירים להתפנות ממנו, גם אם אלו קרובי משפחה. מכאן, שלבית המשפט לא אמורה להיות כל בעיה להורות על פינוי מיידי של הנכסים ומסירתם לבעליהם החוקיים. ההיגיון אף מחייב שמי שאינו מוכן לצאת מהדירה או מהנכס במקרים אלו, יצטרך לשלם דמי שימוש ראויים עד הפינוי בפועל, וכן כיסוי ההוצאות המשפטיות השונות שנדרשו לשם פינויו.
שופטים יכולים להיות חלוקים בדעתם בנוגע לפתרון סכסוך מסוג כזה, המערב גם דיני רכוש ודיני משפחה. יכול להיות שבאותה ערכאה משפטית ממש ישבו שני שופטים שיחליטו החלטות סותרות
האם זהו ההיגיון המכוון את בתי המשפט בפועל?
התשובה היא שלא תמיד בית המשפט מונחה על ידי היגיון זה. בפועל, שופטים שונים יכולים בהחלט להיות חלוקים בדעתם בנוגע לפתרון סכסוך כזה, המערב גם דיני רכוש ודיני משפחה. יכול להיות שבאותה ערכאה משפטית ממש ישבו שני שופטים שיחליטו החלטות סותרות. השופט האחד, למשל, יורה על פינוי הדיירים, ללא שהות, ומתן פיצוי לבעל הנכס וכיסוי הוצאות משפטיות. השופט השני, לעומתו, עשוי דווקא לחייב את בעלי הנכס, שביקשו את הפינוי, לפצות את השוהים בנכס כדי שאלה ייצאו ממנו, ואף לכסות את הוצאותיהם המשפטיות והאחרות בגין הפינוי!
כיצד פסק בית המשפט במקרים אלה?
ראשית, נאמר כי במקרים הנ"ל בית המשפט לחץ על הצדדים להגיע להסכם פשרה. בתיק של האח והאחות, ע"פ ההסכם אליו הגיעו הצדדים נקבע שהאחות תפנה את הנכס מיידית וללא פיצוי, ואף תפצה את אחיה, בעלי הנכס, על הוצאותיו. לעומת זאת, בתיק של האחים היורשים, שביקשו לפנות את אחיהם ואשתו לאחר מות האם, נדרשו האחים לפצות את בני הזוג בעשרות אלפי שקלים כדי שבית המשפט יסכים להורות על פינויים. במקרה האחרון בית המשפט אף הגדיל והורה על המשך המגורים של בני הזוג בדירה, ללא כל תשלום דמי שימוש, עד שהאחים ימצאו את הכסף הנדרש לצורך מתן הפיצוי.
בית המשפט נוטה לקדם פשרות בסכסוכי רכוש ובדין האזרחי, ועוד יותר כשהסכסוך הוא בין בני משפחה
האם פסיקה לטובת אחד הצדדים אינה מחמירה את הקרע המשפחתי?
כאמור, בשני המקרים מדובר בהסכם פשרה, שהוא "מרוכך" בהרבה ביחס לפסיקה אפשרית. בית המשפט נוטה לקדם פשרות בסכסוכי רכוש ובדין האזרחי, ועוד יותר כשהסכסוך הוא בין בני משפחה. בשני המקרים שתוארו קודם, החלטת בית המשפט התבססה על פשרה שהצדדים הגיעו אליה. יותר מכך, בשני המקרים היה זה בית המשפט שהוביל את הצדדים לפשרה שהושגה, בהזהירו אותם כי אם יצטרך לתת פסיקה בעצמו היא תהיה חמורה בהרבה: בתיק האחד לרעת האחות ובתיק השני לרעת האחים היורשים. אמנם, בית המשפט לא איחה את הקרע בין האחים, אך הוא נקט משנה זהירות וכיוון את הצדדים להגיע לפשרה שמטרתה קיצור הליכים והורדת הלהבות.
הסכם ברור, המגדיר את היחסים בין הצדדים וקובע למשל, בכתב ובמפורש, כי בן המשפחה שקיבל זכות לגור בדירה הוא רק בר רשות בנכס ושניתן לבטלה בכל עת, עשוי למנוע סכסוכים מעין אלה
מה ניתן לעשות כדי למנוע מצבים כאלה? לא לעזור לבן משפחה חלש?
ההמלצה היא לעשות צעדים כאלו של סיוע לבן משפחה הזקוק לעזרה במשנה זהירות. כשבית המשפט קובע את קביעותיו, הוא עושה זאת על סמך הערכת כוונת הצדדים ברגע מתן הרשות להתגורר או להשתמש בנכס. כשמדובר בבני זוג שמתגרשים, למשל, בית המשפט בודק אם הצד שנותר ללא זכויות בנכס הסתמך על הבטחות שנתן לו הצד השני או הבעלים של הנכס לגבי זכויות שונות בנכס, כמו זכות מגורים לתקופה ארוכה.
ניתן למנוע "הערכות" ו"הסתמכויות" כאלה מראש על ידי עריכת הסכמים ברורים, המגדירים את היחסים בין הצדדים. למשל, לקבוע בכתב ובמפורש כי בן המשפחה שקיבל זכות לגור בדירה הוא רק בר רשות בנכס, שניתן לבטלה כל עת. לחילופין, ניתן לערוך הסכמי שכירות ברורים וחד משמעיים ולחדש אותם כנדרש. אפשרות נוספת היא להחתים את בן המשפחה על תצהיר שבו יצהיר בדיוק מה הוא מקבל ומה לא.
לסיכום, חשוב לעשות טוב לזולת, במיוחד אם הוא בן משפחה, אבל חשוב לא לשכוח לדאוג לעצמכם. לשם כך חובה לערוך הסכמים מוגדרים וברורים דווקא כשמדובר במשפחה. דברים ברורים, בסופו של דבר, גם מונעים חיכוכים, שכן לצד שירצה להפר את הכתוב במפורש לא יהיה סיכוי לקבל דבר בבית המשפט, ועל כן מראש יפעל כמוסכם ללא צורך בהליך משפטי. אין דבר יותר מתסכל מלמצוא את עצמך נותן מכל הלב למישהו זכויות שאינן מגיעות לו, בעוד שהוא מפנה לך את גבו ואף פוגע בך.
* עו"ד ונוטריון צהלה הלוי, מגשרת מוסמכת, עוסקת בדיני משפחה וגירושין, ירושות, נזיקין ומשפט אזרחי כללי
** סייע בהכנת הכתבה: יותם בן מאיר, כתב zap משפטי
