מחקרים מוכיחים כי מספר תאונות הדרכים שנגרמו מ"הסחת דעת" עלה באופן תלול בשנים האחרונות. בשנים אלה, עלה משמעותית גם השימוש בטלפון הסלולרי בשעת נהיגה. יודגש כי המשמעות של "שימוש" אינה רק שיחה קולית עם אחר תוך כדי נהיגה, אלא גם משלוח מסרונים וקבלתם, גלישה באינטרנט וכל שימוש אחר בטלפון.
התקנות קובעות כי בעת שהרכב נמצא בתנועה, הנוהג בו לא יאחז בטלפון קבוע או נייד, ולא ישתמש בהם, אלא באמצעות דיבורית, וכן לא ישלח או יקרא מסרון
מהו קובעות תקנות התעבורה בעניין שימוש בסלולרי בנהיגה?
בתקנה 28 לתקנות התעבורה, נקבעו ההוראות הרלוונטיות לעניין. בתקנה נקבעה חובה להחזיק בהגה או בכידון: "נוהג רכב חייב להחזיק בידיו את ההגה או הכידון כל עוד הרכב בתנועה; אולם רשאי הוא להסיר יד אחת מן ההגה או הכידון אם עליו לעשות בה דבר להבטחת פעולתו התקינה של הרכב או לקיום כללי התנועה".
באופן ספציפי, התקנות קובעות כי בעת שהרכב נמצא בתנועה, הנוהג בו לא יאחז בטלפון קבוע או נייד, ולא ישתמש בהם, אלא באמצעות דיבורית, וכן לא ישלח או יקרא מסרון (sms).
התקנה נועדה להרתיע נהגים מהסחת דעתם למכשיר הסלולרי ומכל שימוש שהוא. לפיכך, כשהגיע הנושא לפתחו של בית המשפט העליון, הוא החמיר בפרשנות המילה "שימוש" וקבע כי כל אחיזה או נגיעה בטלפון הסלולרי בשעת נהיגה, מהווה "שימוש".
לדידה של משטרת ישראל, הוראת הנהיגה בטלפון קבוע או נייד הנעברת על ידי מורה לנהיגה, חמורה אף מזו הנעברת על ידי נהג רגיל
מה דינם של מורי נהיגה? האם יש התייחסות מיוחדת אליהם?
אכן, פקודת התעבורה קובעת הוראה מיוחדת המכוונת למורי נהיגה בשעת הדרכת נהיגה. לפי ההוראה, מי שבידו רישיון להוראת נהיגה, לא ישתמש בשעת הוראת הנהיגה בטלפון קבוע או נייד, אלא באמצעות דיבורית.
עולה השאלה: האם גם על מורי הנהיגה חלה אותה פרשנות מרחיבה, האוסרת עליהם לגעת או לאחוז בטלפון הסלולרי בשעת הוראת נהיגה? במובנים מסוימים, לדידה של משטרת ישראל, עבירה זו הנעברת על ידי מורה לנהיגה, חמורה אף מזו הנעברת על ידי נהג. בחוברת נוסחי האישום (חנ"א) שמחזיק בידו שוטר תנועה, ניתנה הנחיה לשוטרים לאכוף הוראה זו גם כשהרכב בעצירה. בדו"ח יש לציין את פרטי התלמיד, שמו ומספר הזהות שלו.
לעומת זאת, התקנה הנוגעת לנהג מחייבת שלא להשתמש בטלפון רק בעת שהרכב בתנועה. כלומר, ניתן ללמוד מכך שהמחוקק ביקש להקפיד הקפדה יתרה עם מורי הנהיגה, שלא ישוחחו בטלפון ללא דיבורית, גם כשהרכב בעצירה. הפקודה הנוגעת למורי נהיגה אינה אוסרת "שימוש", אלא דיבור בלבד. זאת, בניגוד לנהג שעליו נאסר כל שימוש בטלפון בעת שהרכב בתנועה.
בית המשפט סבר כי פרשנות ראויה של הוראות הפקודה תביא למסקנה כי השימוש במסרונים אסור למורה לנהיגה גם בשעה שהטלפון מצוי במתקן עגינה
כיצד פירש בית המשפט את התקנות האמורות בנוגע למורה נהיגה?
לפתחו של בית המשפט לתעבורה הגיע מקרה של מורה לנהיגה, שבשלב מסוים בשעת שיעור נהיגה נגע בטלפון הנייד. בעת שעצר אותו השוטר, היה הטלפון הנייד מונח בדיבורית. תגובת הנאשם בעת רישום הדו"ח: "הטלפון נמצא במתקן קבוע, הדיבורית עלי קבוע, אין מצב שהחזקתי את הפלאפון ביד".
המחלוקת בין הצדדים נסובה אפוא סביב השאלה אם הנאשם אחז בידו את הטלפון הנייד. לטענת המאשימה, אחז הנאשם בטלפון הנייד בידו הימנית. לטענת הנאשם, היה הטלפון הנייד מונח בדיבורית והוא נגע בו כאשר היה מונח בדיבורית. בנוסף, נדונה השאלה אם לייחס לנאשם עבירה, גם אם תתקבל גרסתו לפיה נגע בטלפון הנייד, כשהיה מונח בדיבורית.
בית המשפט זיכה את הנאשם מהאשמה, תוך שהוא קובע שאין מחלוקת כי הנאשם נגע בטלפון. לא הוכח אם הנגיעה היתה רגעית או לא (כגון: לצורך כתיבת מסרון) ואם הוסט מבטו של הנאשם מהדרך. לדברי השוטר, האגודל הקיש על המסך, ולכן אפשר להניח לטובת הנאשם, כי מדובר בהקשה רגעית, שהיא אינה אסורה. מדובר בטלפון חכם ולא בטלפון בעל לחצנים.
לאחר שניתח את הראיות שהובאו בפניו ואת הוראות החוק, קבע בית המשפט כי הוראות הסעיף הרלוונטי בפקודת התעבורה אינן אוסרות במפורש את ההחזקה בנפרד מהשימוש בטלפון, ואין איסור לקרוא או לכתוב מסרונים, גם כשטלפון מקובע במתקן. הסעיף מתיר אחיזה ושימוש בטלפון באמצעות דיבורית. בית המשפט היה סבור כי פרשנות ראויה של הוראות הפקודה תביא למסקנה כי השימוש במסרונים אסור למורה לנהיגה גם בשעה שהטלפון מצוי במתקן עגינה.
ה"תקלה" שביקש המחוקק לתקן אינה נוגעת רק להחזקת הטלפון ולאי היכולת לתפעל את הרכב בעת הצורך כמורה לנהיגה, אלא לעצם הסחת הדעת מהדרך, באופן שיסיט את תשומת ליבו מנהיגת התלמיד
מדוע דינו של מורה נהיגה כה שונה ביחס לנהגים אחרים?
הנחת המוצא לגבי מורה לנהיגה היא כי הנהג היושב לצדו, שאינו בעל רישיון נהיגה, אינו מיומן בנהיגה. לכן, הוא אחראי על נהיגת התלמיד ועליו להיות פנוי, ללא הסחת דעת, כדי שיוכל לתקן משגים ולמנוע תאונות.
לסיכום: לדידו של בית המשפט, תכלית החוק היא שאכן לא יהיו מסיחים שיפגעו בתשומת ליבו של המורה לנהיגה, האמורה להיות מופנית לדרך ולאופן הנהיגה של התלמיד. ה"תקלה" שביקש המחוקק לתקן אינה נוגעת רק להחזקת הטלפון ולאי היכולת לתפעל את הרכב בעת הצורך כמורה לנהיגה, אלא לעצם הסחת הדעת מהדרך, באופן שיסיט את תשומת ליבו מנהיגת התלמיד.
בעניין זה, אין ספק כי שליחת מסרונים וקריאתם היא בבחינת הסטת תשומת הלב. עם זאת, בית המשפט סבר כי פרשנות שלפיה כל נגיעה רגעית בטלפון, כשהוא מונח על מתקן העגינה מהווה "שימוש", היא פרשנות רחבה מדי. הדבר אינו אסור על פי לשון החוק, גם בהשוואה להוראות תקנות התעבורה הנוגעות לנהג הנוהג ברכב.
* עו"ד שי גלעד מתמחה בדיני תעבורה
