בית המשפט המחוזי בנצרת דחה לאחרונה תביעה שהגישו בני זוג ששכרו דירה בטבריה. בתביעה דרשו בני הזוג לאכוף הסכם למכירת הדירה, שאליו הגיעו, כביכול, עם בעלי הדירה – רגע לפני שהלך לעולמו.
בפסק הדין העדיף בית המשפט את גרסת הנתבעים, שיוצגו על ידי הח"מ וקבע כי הסיכום בין הצדדים לא השתכלל להסכם הממלא את דרישת הכתב. עוד קבע כי בין הצדדים לא התגבש הסכם גם בדרך אחרת, בעל-פה או בדרך של התנהגות.
לדברי בני הזוג התובעים, מאז 2009 הם ניהלו מו"מ לרכישת הדירה מבעליה, וכאשר חודש החוזה בשנת 2013 לשנה נוספת אמר להם בעלי הדירה כי "השנה הוא רוצה למכור את הדירה"
"אם יקרה לי משהו, תסגרו עניינים עם אחי"
בכתב התביעה טוענים בני הזוג כי החל משנת 2007 הם החלו לשכור את הדירה מבעליה, ומאז בכל שנה חודש חוזה השכירות בין הצדדים. לדבריהם, מאז 2009 הם ניהלו מו"מ לרכישת הדירה מבעליה, וכאשר חודש החוזה בשנת 2013 לשנה נוספת אמר להם בעלי הדירה כי "השנה הוא רוצה למכור את הדירה".
לטענת בן הזוג התובע, הוא אמר לבעלי הדירה בתגובה כי "ירכוש את הדירה", והשניים הגיעו להסכם בדבר מכירת הנכס. בתביעה טענו בני הזוג כי בעלי הדירה אמר לשוכר כי הוא זקוק לכסף בדחיפות, ודרש ממנו לשלם עבור הדירה 300 אלף שקל, בעוד התובע הסכים ל-260 אלף שקל בלבד.
עם זאת, הסכים השוכר לטענתו לשלם עוד באותו יום מקדמה של 130 אלף שקל במזומן, והוא ובעלי הדירה לחצו ידיים וסיכמו כי לקראת סיום חוזה השכירות האחרון בין הצדדים הם יקבעו את המחיר הסופי של הדירה, ויחתמו על הסכם רכישה מפורט. לטענת התובע, עוד באותו ערב הוא שילם את המקדמה, ועל גבי העותק שנותר בידיו מהסכם השכירות הוא ציין כי "שולמו 130 אלף שקל במזומן ע"ח קניית הבית". לטענת התובע, על העותק שבידי בעלי הדירה נרשם נוסח כמעט זהה.
כאשר ביקש בן הזוג לדעת מתי אחותו של המנוח ובעלה מתכוונים להסדיר את נושא מכירת הדירה, השיבו לו האחרונים: "אנחנו לא יכולים להתקדם בנושא, תקוע אצל עורכי הדין"
"אין לך מה לדאוג, אחי סיפר לי הכל"
רמז לבאות נרשם באוקטובר 2013, כאשר לטענת התובע בעלי הדירה התקשר אליו ואמר לו שהוא בבית החולים, אינו מרגיש טוב וביקש שאם יקרה לו משהו ש"יסגור" את ענייני הדירה עם אחיו. חודש בלבד לאחר מכן הלך בעלי הדירה לעולמו.
לטענת התובע, במוצאי השבת שלאחר תום השבעה התקשרה אליו אחותו של בעלי הדירה (יורשת הדירה על פי הצוואה שהותיר) ואמרה לו באשר למכירת הדירה: "אין לך מה לדאוג, הוא סיפר לי הכל".
בשיחת טלפון מאוחרת יותר, כאשר הביע התובע דאגה בפני האחות וביקש לבדוק איפה הוא "עומד עם הבית", השיבה לו שוב האחרונה, לטענתו – "אל תדאג, יהיה בסדר, הכל יסתדר על הצד הטוב ביותר". לטענת התובעים, גם אחיו של המנוח נתן להם להבין שמכירת הדירה תסתדר.
התובעים הציגו הקלטה של פגישה מרובעת שכללה את התובע ואת אחיו, וכן את אחותו של בעלי הדירה ובעלה. לטענת בני הזוג, בפגישה זו הכירו האחות ובעלה בקיומו של הסכם מכר עם האח המנוח, וכן במקדמה ששילמו התובעים על חשבון רכישת הדירה. לטענת בני הזוג, האחות אף הבטיחה בפגישה זו כי הדירה תימכר רק לתובעים, כאשר המחלוקת היחידה התמקדה במחיר הדירה.
בהמשך התנהלו בין הצדדים התכתבויות ווטסאפ. כאשר ביקש בן הזוג לדעת מתי אחותו של המנוח ובעלה מתכוונים להסדיר את נושא מכירת הדירה, השיבו לו האחרונים: "אנחנו לא יכולים להתקדם בנושא, תקוע אצל עורכי הדין". כאשר פנו התובעים לעורך דינם של יורשי המנוח בניסיון לברר מתי תושלם עסקת מכירת הדירה, השיב להם האחרון כי מרשיו "מכחישים באופן גורף כי נחתם הסכם מכר כלשהו בין התובעים לבין בעלי הדירה או לאחות".
בכתב התביעה טוענים התובעים כי בינם לבין בעלי הדירה המנוח נכרת הסכם מכר בכתב למכירת הדירה – הסכם השכירות האחרון שעליו נרשמה המקדמה. לחילופין, הם דרשו לתת תוקף להסכמה בעל-פה עם בעלי הדירה המנוח למכירת הדירה.
אם גם טענה זו לא תוכר, הם טענו כי יש להכיר בהסכם מכר שנכרת בין אחותו של בעלי הדירה לתובעים, וזאת "לאור המצגים שלה ושל בעלה, ההתנהגויות, ההסכמות, השיחות והפגישות ביניהם.. הסכם המכר שנכרת הוא הסכם בעל-פה או בהתנהגות". לאור כל זאת, דרשו התובעים לאכוף את מכירת הדירה ולהצהיר כי מחירה עמד על 280 אלף שקל.
לטענת הנתבעים, בני משפחתו של המנוח, התובעים ניסו להטעות את בית המשפט ו"תפרו" גרסה ביחס לרכישת הנכס, בידיעה שבעלי הדירה המנוח כבר איננו בין החיים
"עסקת המכירה לא הבשילה מעולם"
בכתב ההגנה דחו יורשיו של בעלי הדירה, ובראשם אחותו, את כל טענות התובעים. לטענתם, התובעים ניסו להטעות את בית המשפט ו"תפרו" גרסה ביחס לרכישת הנכס, בידיעה שבעלי הדירה המנוח כבר איננו בין החיים. לטענת היורשים, לא נעשתה עסקה למכירת הדירה עם התובעים.
ההערה שהופיעה על גבי חוזה השכירות ("שולמו 130 אלף שקל על חשבון רכישת הדירה") נכתבה שלא בנוכחות המנוח וללא ידיעתו; ובפגישה שהתקיימה עם האחות שוחחו הצדדים באופן כללי על רכישת הדירה, מבלי שהובטח דבר. האחות טענה כי העסקה בין הצדדים לא הבשילה מעולם. היורשים טענו כי התובעים משתמשים בתמליל השיחות שהוקלט באופן שקרי, וציטטו רק חלק מאותן שיחות.
בית המשפט דחה את כל טענות התובעים, אחת לאחת וקבע כי כי השתכנע שבין התובעים לבעלי הדירה המנוח לא נחתם הסכם מכר בעל-פה או בדרך של התנהגות
"התובעים התעלמו מחלק מהאמירות בתמלילים"
השופט יונתן אברהם דחה את כל טענות התובעים, אחת לאחת. ראשית, קבע כי חוזה השכירות האחרון בין הצדדים אינו מהווה הסכם מכר בכתב. הדבר נלמד, לשיטתו, גם מכותרת המסמך "חוזה על שכירות" המדברת בעד עצמה, וגם מעיון בגוף החוזה שמלמד כי "אין בו מאומה בנוגע לרכישת הדירה".
עוד קבע השופט ביחס למשפט שנכתב על גבי חוזה השכירות ביחס לתשלום 130 אלף שקל על חשבון קניית הבית כי "לא שוכנעתי שמדובר במשפט שנכתב במעמד חתימת ההסכם עצמו".
לדבריו, גם לשיטת התובע התכוונו הצדדים לחתום רק בעתיד על הסכם רכישה מסודר, כאשר סיכמו כי "לקראת סיום חוזה השכירות האחרון נקבע את המחיר הסופי של הדירה... ואז נחתום על הסכם רכישה מסודר".
בהמשך קבע השופט כי השתכנע שבין התובעים לבעלי הדירה המנוח אף לא נחתם הסכם מכר בעל-פה או בדרך של התנהגות. מאחר שטענת התובע בהקשר זה הסתמכה על עדותו של התובע בלבד, דחה אותה בית המשפט. כן נדחתה טענת התובעים, שלפיה בין התובע לבין אחותו של בעלי הדירה נחתם הסכם מכר בעל פה.
בית המשפט קבע כי מתמלילי הפגישות של התובע עם האחות ובעלה לא ניתן להסיק גמירות דעת למכור את הדירה, וכי מהתמלילים עולות אמירות שהתובעים מתעלמים מקיומן שמצביעות במפורש על כך שאין הסכמה למכירת הדירה.
ביחס לטענת התובעים כי שילמו לבעלי הדירה מקדמה של 130 אלף שקל על חשבון רכישת הדירה, השופט לא קבע ממצא כלשהו, והורה לתובעים למצות את זכויותיהם בעניין זה "בבית המשפט המוסמך".
השופט אף דחה את טענת התובעים כי הם זכאים להחזר ההשקעות שביצעו בדירה בסך של 115 אלף שקל. גם ביחס לסעד זה קבע השופט כי אין לבית המשפט סמכות עניינית לדון בכך וחייב את התובעים בהוצאות משפט של 20 אלף שקל.
* הכותב ייצג את הנתבעים במסגרת הליך זה
