חברות חייבות לערוך שימוע גם לעובדי קבלן המוצבים אצלן, וזאת על אף שאין ביניהם יחסי עובד-מעביד והם אינם מועסקים על ידן באופן ישיר. כך קבע לאחרונה בית הדין הארצי לעבודה בפסק דין תקדימי (ע"ע (ארצי) 47271-06-18 התאמה השמה ומידע (1995) בע"מ נ' סמי הפוטה).
במסגרת ההחלטה הרחיב בית הדין הארצי לעבודה את האחריות של מעסיקים כלפי עובדי קבלן חיצוניים וחייב אותם לערוך שימוע לאותם עובדים טרם קבלת החלטה בעניינם. השימוע, קבע בית הדין הארצי לעבודה, נחוץ במיוחד אם מדובר בהחלטה הנוגעת לסיום הצבת עובד הקבלן.
האיש שימש כממונה על עובדי הניקיון בתחנת הכוח בחיפה והועסק על ידי חברות קבלן חיצוניות שהתחלפו מעת לעת
חשדות לאי סדרים בהחתמת כרטיסי הנוכחות
עניינו של פסק הדין בעובד קבלן שהועסק בחברת החשמל בין 1990 ועד 2013, באמצעות חברה חיצונית. האיש שימש כממונה על עובדי הניקיון בתחנת הכוח בחיפה והועסק על ידי חברות קבלן חיצוניות שהתחלפו מעת לעת. האחרונה שבהם היא "התאמה". במרץ 2013 החליטה חברת החשמל להפסיק את הצבתו של העובד בתחנה בחיפה, זאת לטענתה לאחר שגילתה חשדות לאי סדרים בהחתמת כרטיסי הנוכחות במקום. בין היתר טענה החברה, כי העובד ביקש מאחת העובדות "להחתים כרטיס" לעובד אחר.
בעקבות הטענות נגד העובד, הוא זומן לשיחה אצל מנכ"ל "התאמה", שבה נמסר לו כי על רקע הטענות נגדו ועל פי שיקול הדעת המלא שיש לחברת החשמל בהתקשרות מול החברה, תופסק הצבתו במקום באופן מיידי ותישקל הצבתו במקום אחר.
בעקבות סיום הצבתו בחברת החשמל, הגיש העובד בבית הדין האזורי לעבודה תביעה נגד חברת החשמל ונגד "התאמה". בתביעה טען העובד כי פוטר מעבודתו שלא כדין
"טענות כזב על לא עוול בכפו של העובד"
בעקבות סיום הצבתו בחברת החשמל, הגיש העובד בבית הדין האזורי לעבודה תביעה נגד חברת החשמל ונגד "התאמה". בתביעה טען העובד כי פוטר מעבודתו שלא כדין, לאחר שהועלו נגדו "טענות כזב על לא עוול בכפו, ומבלי שמישהו ניסה בכלל לקבל ממנו גרסה לאירועים הנטענים". לדבריו, פיטוריו נעשו בחוסר תום לב, ללא שימוע כדין, ומבלי שניתנה לו הזדמנות לשטוח את טענותיו ואת גרסתו. העובד דרש להחזירו לעבודה ודרש משתי החברות לפצותו.
בית הדין האזורי לעבודה דחה את רוב טענותיו של העובד וקבע כי אין מקום להשיב אותו לעבודה בחברת החשמל. עם זאת, הוא חייב את חברת החשמל ואת חברת "התאמה" לפצות את העובד ב-30 אלף שקל על קיום שימוע שלא כדין, טרם ההחלטה על סיום הצבתו. בית הדין קבע כי במועד סיום הצבתו של העובד בחברת החשמל אמנם עמדו בפני החברה חששות מבוססים שלפיהם הוא היה מעורב בהחתמת כרטיס הנוכחות של העובד האחר.
עם זאת, לא נערך לעובד שימוע כדין טרם סיום הצבתו משום שההחלטה על הפסקת ההצבה התקבלה עוד בטרם נערך לעובד שימוע; ומנכ"ל "התאמה" לא ידע על איזה מידע היה מבוסס החשד כלפיו כאשר ערך לעובד שיחת שימוע. בפסק הדין קבע בית הדין האזורי כי לאור נסיבות המקרה (החשדות נגד העובד, תקופת העבודה הממושכת שלו וכו') גם חברת החשמל, ולא רק חברת השירותים, היתה חייבת לערוך לעובד שימוע טרם קבלת החלטה בעניינו.
חברת החשמל ניסתה להתנער מאחריות לעובד וטענה כי חברת כוח האדם בלבד היתה מעסיקתו של העובד: "מכיוון שלא העסקנו את העובד – גם לא יכולנו לפטר אותו"
שתי החברות ניסו להתנער מאחריות לעובד
חברת "התאמה" ערערה לבית הדין הארצי על ההחלטה. בערעור טענה כי לא ניתן לפסוק לעובד פיצוי על פיטורים שלא כדין, שכן הוא כלל לא פוטר מעבודתו אצלה, אלא רק הופסקה הצבתו בחברת החשמל, על פי דרישתה, וזאת על פי ההסכם בין הצדדים. לטענת "התאמה", לא היה לה כל שיקול דעת בעניין הפסקת הצבתו של העובד בחברת החשמל, והוא עצמו לא תבע פיצוי על אי עריכת שימוע על ידי חברת החשמל. "התאמה" טענה כי מנכ"ל החברה ערך לעובד שימוע ובו העביר לו את החלטת חברת החשמל בעניינו וציין כי "התאמה" שוקלת לנייד אותו לתפקיד אחר. עוד טענה "התאמה" כי אם כבר היה על בית הדין לחייב את חברת החשמל לבדה לפצות את העובד, זאת כיוון שהיא הנחיתה על חברת השירותים את ההחלטה על סיום הצבתו של העובד אצלה.
גם חברת החשמל ניסתה להתנער מאחריות לעובד וטענה כי כפי שקבע בית הדין האזורי - "התאמה" בלבד היתה מעסיקתו של העובד. "מכיוון שלא העסקנו את העובד – גם לא יכולנו לפטר אותו", טענה חברת החשמל בבית הדין הארצי. עוד טענה החברה, כי בכל מקרה לא היה מקום לחייבה בתשלום פיצוי לעובד בגין אי עריכת שימוע, שכן "היו חשדות מבוססים נגד העובד". לטענת החברה, כיוון שהיא לא העסיקה את העובד, היא לא נדרשה לערוך לו שימוע או להשתתף בשימוע שערכה לו "התאמה".
השופטות הבהירו: אין בהטלת החובה על המשתמש (במקרה זה חברת החשמל) לערוך שימוע לעובד הקבלן כדי לפטור מחובה זו גם את חברת כוח האדם שהיא מעסיקתו הישירה של עובד הקבלן
"אי עריכת שימוע פוגעת בכבוד עובד הקבלן"
בית הדין הארצי דחה את הערעור וקבע כי העובד אכן זכאי לפיצוי בגין אי עריכת שימוע טרם סיום הצבתו בחברת החשמל. הרכב השופטות, בראשות נשיאת בית הדין הארצי לעבודה ורדה וירט-ליבנה, קבע כי שתי החברות, ביחד ולחוד, צריכות לשאת בתשלום הפיצוי לעובד. בפסק הדין קבעו השופטות כי "ממהות זכות השימוע ותכליתה מתחייבת המסקנה שיש להטיל גם על המשתמש חובה לערוך שימוע לעובד הקבלן". לדבריהן, בהיעדר חובה כזאת, זכות הטיעון של עובד הקבלן עלולה להיפגע ולעתים אף להיעלם לחלוטין.
לפיכך, קבעו השופטות כי במתכונת עבודה עקיפה, יש להטיל גם על המשתמש וגם על קבלן כוח האדם חובה לערוך שימוע לעובד הקבלן טרם קבלת החלטה בעניינו, "במיוחד אם ההחלטה היא על סיום הצבתו בחצרי המשתמש". על פי השופטות, את היקף החובה יש לגזור ממכלול נסיבות המקרה, ובכלל זה מתפקידו של העובד, פרק הזמן שבו הוצב אצל המשתמש, הסיבות לסיום הצבתו (כגון הטלת דופי ביושרו) והאפשרות כי נוכח סיום ההצבה גם יסיים עובד הקבלן את עבודתו.
בפסק הדין מדגישות השופטות, כי אם תתקבל הטענה שהמשתמש (במקרה זה חברת החשמל) יכול להפסיק את הצבתו של עובד הקבלן ללא מתן זכות טיעון לעובד – ללא כל נימוק – יהיה בכך כדי לבטל לחלוטין את זכות הטיעון לעובד הקבלן ולפגוע בכבודו.
לבסוף קבעו השופטות, כי "נוכח מהותה ותכליתה של זכות הטיעון של העובד, יש להטיל גם על המשתמש את החובה לערוך שימוע לעובד קבלן, וזאת טרם קבלת החלטה שיש לה השלכה מהותית על זכויותיו, ובמיוחד החלטה להפסיק את הצבתו של עובד הקבלן בחצרו של המשתמש". השופטות מבהירות כי אין בהטלת החובה על המשתמש לערוך שימוע לעובד הקבלן כדי לפטור מחובה זו גם את חברת כוח האדם שהיא מעסיקתו הישירה של עובד הקבלן.
* הכותב, המתמחה בין היתר בתחום דיני העבודה, לא ייצג את מי מהצדדים במסגרת ההליך המתואר
** בתמונה למעלה: תחנת הכוח בחיפה. צילום: ויקיפדיה/ Hayana
