תאונות דרכים בתחבורה הציבורית הן אותם מקרים שבהם נוסעים או הולכי רגל נפגעים על ידי אוטובוס או רכבת, וכתוצאה מכך נגרמים להם נזקי גוף שבגינם הם רשאים להגיש תביעה נזיקית כנגד החברה המבטחת את האוטובוס או הרכבת וזכאים לפיצוי מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.
מדי יום נפגעים אנשים בעת נסיעה ברכב ציבורי או באוטובוס בפרט בעת ירידה ועליה לאוטובוס, לכן חשוב לדעת מהם אותם המקרים שבהם נפגע הנוסע והמזכים באותו בפיצוי.
כך לדוגמא במקרה של י', צעירה בשנות העשרים לחייה, אשר בעת חזרתה מהעבודה עלתה כהרגלה לקו האוטובוס ממקום עבודתה לביתה. כאשר לחצה י' על לחצן העצור בסמוך למקום ירידתה, בזמן ירידתה במדרגות האוטובוס, סגר נהג האוטובוס את הדלת על התיק שלה והחל בנסיעה. תיקה נתפס בדלת האוטובוס וכתוצאה מכך החלה י' להיגרר על הרצפה ונחבלה בכל חלקי גופה.
תוצאות האירוע היו קשות מנשוא הן מבחינה פיזית והן מבחינה נפשית. מאחר והייתה בדרכה חזרה ממקום עבודתה, האירוע הוכר גם כתאונת עבודה. י' זכתה לפיצוי כולל של כ – 600 אלף ₪ בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהתאונה.
התאונה מדגימה את מה שרבים מנוסעי התחבורה הציבורית אינם מודעים לו; לא רק תאונות בהן מעורבים האוטובוס או הרכבת עם כלי רכב אחר ייחשבו לתאונת דרכים, אלא גם תאונות אחרות, למשל כאלה שנגרמות לנוסעים בזמן עליה ו/או ירידה.
לעניין ההכרה בתאונה כתאונת דרכים, השאלה החשובה היא אם הפגיעה נגרמה בזמן נסיעה? או כאשר הנוסע התכונן לקראתה (או שהתכונן לרדת מהאוטובוס לאחר נסיעה)?
נמחיש זאת בדוגמה הבאה: נהג אוטובוס שסיים את מסלול נסיעתו ביצע לאחר מכן סריקה ביטחונית באוטובוס, ואז החליק ונפגע. אירוע זה לא ייחשב לתאונת דרכים, היות שלא התרחש בסיום הנסיעה, אלא בסיום הסריקה הביטחונית שאיננה חלק מהנסיעה.
מהו גובה הפיצוי?
לעיתים הפיצוי על תאונות המתרחשות בתחבורה הציבורית עשוי להיות גבוה מאוד ואף להסתכם במאות אלפי שקלים.
כך לדוגמא, אירע במקרה של נ', בחורה צעירה כבת 21 בהריון, שנפלה במהלך נסיעתה באוטובוס, עקב בלימה בלתי צפויה מצד הנהג. כתוצאה מהתאונה, הפילה נ' את העובר שהיה בבטנה ונכנסה לדיכאון קשה.
הפיצוי ששולם לה בגין נזקי התאונה על ידי חברת הביטוח הסתכם ב-800 אלף שקלים. ניתן להבחין כי תאונות מעין אלו עלולות לגרום לא רק לנזקים פיזיים הנראים לעין, אלא גם לנזקים נפשיים חמורים.
מה על הנפגע לעשות בעת תאונת דרכים בתחבורה ציבורית?
אחת הבעיות שעומדות בבסיס תאונות דרכים המתרחשות בתחבורה הציבורית נוגעת לאלמנט הבושה. לעיתים הנוסע/ת המועדים באוטובוס סבורים תחילה שלא נגרם להם כל נזק משמעותי המצריך פניה לטיפול רפואי ראשוני ומתחושת עלבון ובושה ממהרים לעזוב את מקום התאונה.
כך למשל, במקרה של צעירה בת 24 שנסעה באוטובוס בדרך אל עבודה ביום גשום. בשל מזג האוויר הרטוב, רצפת האוטובוס הייתה רטובה וכתוצאה מכך מעדה ונחבלה. בשל הבושה שחשה אותו הרגע, מיהרה לקום ועזבה את המקום ללא קבלת סיוע רפואי.
למזלה של הצעירה, היא פנתה אחר כך לקבלת טיפול רפואי, מה שאפשר לה להוכיח את עצם קרות התאונה, באמצעות הרשומות הרפואיות וכרטיס הרב-קו שלה.
הצורך בהוכחת קרות התאונה עלול להוות מכשול בפני מיצוי זכויותיהם של הנוסעים בתחבורה הציבורית. בתחבורה ציבורית, בשונה מכלי רכב פרטי רגיל, נוסעים עלולים להיפגע ולרדת מהר, מבלי שהנהג שם לב לכך, ובעצם נותרים ללא שום תיעוד לקרות התאונה ולפגיעה.
לסיכום, אם אתם מעורבים בתאונה שמתרחשת בתחבורה הציבורית, חיוני שתדווחו על האירוע לנהג. בנוסף, אתרו עדים לאירוע וקחו מהם את מספרי הטלפונים שלהם. עוד חשוב לפנות לקבלת טיפול רפואי בזמן סמוך ככל האפשר למועד התאונה או להזמין אמבולנס.
בעת קבלת הטיפול, חשוב מאוד לדווח שהתאונה התרחשה באוטובוס או ברכבת, וכיצד בדיוק היא קרתה. יש להקפיד על כך שהדיווח יהיה מדויק ככל הניתן.
חשוב לציין כי ישנם מקרים בהם תאונות בתחבורה ציבורית נחשבות בנוסף להיותן תאונות דרכים, גם תאונות עבודה. במקרים שכאלה, לנפגע עומדת האפשרות לפנות לביטוח לאומי למיצוי זכיותיו בטרם הגשת התביעה בבית המשפט.
