סעיף 8(א) לחוק בית המשפט לענייני משפחה מתיר לבתי המשפט לענייני משפחה לחרוג מדיני הראיות ומסדרי הדין לצורך עשיית משפט צדק.
הוראה זו מאפשרת לבית המשפט לסטות מהפרוצדורה הקבועה בחוק, הן מבחינת אופן הבאת הראיות וקבילותן והן מבחינת סדרי הדין של ההליך המשפטי. כל זאת בשל עיקרון הצדק.
רוצים לשאול שאלה? היכנסו לפורום משפחה
בתיק משפחה שהגיע לשלב ההוכחות, לאחר שהוגשו התצהירים והחלה חקירת הצדדים, התיר בית המשפט לבעל להגיש ראיות נוספות שלא הוגשו עד כה. אמנם היה על הבעל להגיש את כל ראיותיו במועד, אך מכוח סעיף 8(א) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, סטה בית המשפט מדיני הראיות והסכים לבקשת הבעל להגיש ראיות נוספות, תוך שקבע בהחלטתו כי עיקרון הגשמת הצדק עומד אל מול עיניו.
החלטות שונות במקרים דומים
שיקול הדעת הרחב שניתן לבתי המשפט לענייני משפחה עלול ליצור מצב בו תהיינה החלטות שונות במקרים דומים או החלטות שונות בפורומים שונים. הפערים בהחלטות ובפסקי הדין ייווצרו, לא אחת, בהתאם לתפיסות העולם השונות והערכים השונים של השופטים הדנים בתיקי המשפחה, הן בנושאים הפרוצדוראליים והן בנושאים הענייניים.
במקרים מסוימים, גורלו של תיק משפחה עלול להיקבע על פי ההגדרה הסובייקטיבית למונח "צדק" של הפורום הדן בתיק בערכאה הראשונה. למעשה, בשל המגבלות החלות על ערעורים בנושאים עובדתיים, זולג חופש הכרעה זה גם לערכאות אחרות.
עם זאת, ברי כי במקרים מסוימים, היעדר סטייה מדיני הראיות וסדרי דין, עלול להביא לתוצאה הרת אסון עבור אחד הצדדים בתיק. הרציונל העומד בבסיס שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט לענייני משפחה, הוא יחסי האמון שיש בקרב בני זוג ובני משפחה, שאינו מאפשר להבין את כוונות הצדדים על פי מסמכים פורמאליים או ראיות אחרות, המקובלות בין זרים.
בני זוג הוכרזו כחייבים מוגבלים באמצעים ולא היה באפשרותם לקבל אשראי בנקאי. הוסכם בינם לבין אחיו של הבעל כי דירה תירכש על ידי האח, ותירשם על שמו והם יתגוררו בה. את הכספים עבור רכישת הדירה הם יחזירו לאח במשך השנים. הסכמה זו לא הועלתה בכתב לאור יחסי האמון ששררו ביניהם.
לאחר שנתגלע סכסוך בין בני הזוג, תבעה האישה מחצית מהזכויות בדירה. בית המשפט קבע, כי בין בני הזוג לבין האח נכרת הסכם נאמנות בעל פה, על פיו רכש האח עבור בני הזוג את הזכויות בדירה, על אף שהאישה לא הכירה את המילה נאמנות עד שקראה את פסק הדין... נוכח עדויות במשפט ועל סמך הקרבה המשפחתית בין הצדדים, סטה בית המשפט מדרישת הכתב במקרקעין, וקבע כי האישה זכאית למחצית מהזכויות בדירה מכוח הסכם נאמנות וירטואלי.
סטייה מהדין לצורך עשיית צדק
דוגמא זו ממחישה כיצד יכול בית המשפט לענייני משפחה, דרך דיני הראיות, לסטות מדינים נוספים לצורך עשיית צדק, לדעת השופט היושב בדין. מחד, ייתכן כי הדבר לגיטימי במקרים מסוימים, במיוחד אם המטרה אכן הושגה. מאידך, יש בשיקול הדעת הרחב הניתן לבית המשפט לענייני משפחה כדי לפגוע בוודאות וביציבות המשפט ופתח להתעלמות בית המשפט מהחוק.
אחת הדוגמאות השכיחות לסטיית בתי המשפט מהחוק הכתוב, הינה פסיקת בתי המשפט בנוגע לדירת מגורים של בני זוג, השייכת לאחד מבני הזוג טרם נישואיהם. על פי החוק, כל נכס שצבר מי מהצדדים טרם הנישואים, שייך לבן הזוג שצבר אותו. קרי, אותו רכוש או אותה זכות אינם נכללים במסגרת איזון המשאבים בין הצדדים. חרף הוראה חוקית זו, שאינה משתמעת לשני פנים, יצרו בתי המשפט בפסיקה ענפה את "כוונת השיתוף". הלכה זו, יצירת הפסיקה, מאיינת את הוראת החוק. למעשה, כל מי שבבעלותו דירת מגורים טרם נישואיו, המשמשת למגורים עבורו ועבור בת זוגו במהלך נישואיהם, עלול למצוא עצמו, מפסיד מחצית מדירת המגורים לטובת בת זוגו, בשל "כוונת השיתוף".
עולה, אפוא, כי בסכסוכי משפחה, המגיעים לפתחו של בית המשפט, סטייה מדיני הראיות וסדרי דין הינה הכרחית, לא פעם. יחסי האמון, עד לפרוץ הסכסוך, שיש בין בני זוג או בין בני משפחה, וכן מורכבות ההליך, המחייב גמישות מרבית מצד מערכת המשפט, מחייבים מתן שיקול דעת לבית המשפט. עם זאת, הסמכות המוענקת, על פי חוק, לבתי המשפט לענייני משפחה עלולה להביא להחלטות שיפוטיות הנוגדות את החוק הכתוב, עת בתי המשפט לענייני משפחה, עושים שימוש נרחב בשיקול דעתם, לצורך הגשמת עיקרון הצדק.
