רבות נכתב בספרות הרפואית והמשפטית, על עומסי עבודה של צוותים רפואיים, על חוסר בכוח אדם, ועל חוסר במשאבים כגורמים לתקלות וכשלים בטיפול הרפואי.
צווארי בקבוק כאלה, במערכת הבריאות, ניתן למצוא בחדרי המיון של בתי החולים, אך לא פחות מכך במרפאות של הרופאים הראשוניים בקהילה, שמתמודדים עם פרק זמן של כ- 5 דקות שמוקצבות לקבלת מטופל, שמיעת תלונתו הרפואית, בדיקתו, מתן הסברים, ותיעוד במחשב - משימה שאפילו רופא ותיק ומנוסה מתקשה לעמוד בה, קל וחומר כאשר מדובר ב- 30 חולים שמגיעים זה אחר זה.
חדרי המיון של בתי החולים הכלליים מהווים גם הם צוואר בקבוק, שכן התפיסה המקובלת בציבור היא שבחדר המיון המטופל יזכה לטיפול מיטבי מידיהם של רופאים שהם רופאי בתי חולים (שנתפסים כרופאים מנוסים יותר מרופאי הקהילה), ומכל מקום יקבל מענה לבעיותיו.
המציאות, למרבה הצער, טופחת על פניו של הציבור הישראלי.
גם אם במהלך משמרת הבוקר מאויש חדר המיון על ידי רופאים בכירים יותר, הרי שברוב שעות היממה, מי שפוגש את המטופלים הם מתמחים, ונוכח העומסים הקשים, בדרך כלל זמני ההמתנה לקבלת שירות רפואי הינם ארוכים ביותר, וכמעט לא נסבלים עבור אנשים עם בעיה רפואית דחופה.
"עוזר רופא"- יוזמה מבורכת עם קשיים בצידה
בנסיבות אלה, יוזמתו של משרד הבריאות ושל שרת הבריאות לתקן את המצב באמצעות הגדלת מספרם של אנשי צוות, והוספת מקצוע רפואי שנקרא "עוזר רופא", היא מבורכת, ואולם יש להצביע על כמה בעיות מדיקולגאליות בהקשר זה.
ראשית, יש להגדיר בצורה ברורה סמכויותיו של מקצוע חדש זה. האם מדובר בסוג של רופא או בסוג של אחות? ומה מותר ואולי בעיקר מה אסור לעוזר רופא לבצע? יוזכר, כי חלק לא מבוטל של מקצועות הבריאות עדיין פועל על בסיס פקודת הרופאים המיושנת, שלא נותנת מענה להתפתחות הטכנולוגית של המקצועות הרפואיים במאה ה- 21.
עוד יוזכר, כי חלק גדול של מקצועות הבריאות כלל איננו מוסדר על פי חוק. לפיכך, יש למנוע מצב של "נפילה בין הכיסאות" בין המקצועות השונים המאיישים את חדר המיון, שכן זוהי הפרדיגמה של רשלנות רפואית: כשל מערכתי בין בעלי מקצועות שונים שאינם מבינים איש את רעהו ולא רואים את תהליך העבודה בכללותו.
שנית, נשאלת השאלה המערכתית, האם פתרון "צוואר בקבוק" בחדרי המיון, יתן מענה אמיתי לבעיה, שכן כפי שהדבר נראה כרגע, אותם חולים שיאושפזו, יצטרפו לכל שאר החולים המאושפזים, כך שהנטל על הצוותים רק יעבור מחדרי המיון אל מחלקות האשפוז, אשר ממילא כורעות תחת העומס, ואותם חולים שישוחררו מבית החולים, לא ימצאו מערכת תמיכה רפואית טובה יותר או עמוסה פחות בחוזרם לקהילה.
בנתונים אלה, דומה כי המפתח לבעיה איננו "תחת הפנס". כלומר, יש מקום לשקול, כשאלה שבמדיניות, האם תגבור כוחות הרפואה בקהילה דווקא, תוך שימת דגש על הרחבת שעות הפעילות, מתן מענה בדמות רופאים מומחים ושירותי רפואת בית מעולים, לא יביאו לפתרון טוב בהרבה, שבמסגרתו רוב מכריע של בעיות יטופל בקהילה, כפי שהדבר מתבקש ברפואה נכונה, ותוך שהציבור הישראלי מבין כי חדר המיון אינו "פתרון קסם" וכי לאו דווקא רופא חדר המיון ייתן מענה טוב יותר.
תביעות רשלנות רפואית
בתביעות רשלנות רפואית שהגשנו לאחרונה, מצאנו רופאי משפחה שמתמודדים עם כאבים בחזה של מטופל מעשן באמצעות תרופות וולטרן ולא באמצעות א.ק.ג (ומחמיצים אוטם של שריר הלב), רופאים שמתמודדים עם כאב ראש חזק של מטופל צעיר ובריא באמצעות אנטיביוטיקה במקום לבצע בדיקה נוירולוגית ראויה (ומחמיצים לחץ תוך גולגולתי כתוצאה מגידול), ורופאים שמתעלמים משיעול עם כיח דמי משך חודשים (ומחמיצים גידול סרטני של הריאות).
דומה, כי מתן משאבים נוספים למערכת הבריאות הוא כורח, ואולם יש לוודא כי הגדלת המשאבים נעשית בצורה נבונה, כי התיאום בין בעלי המקצועות הרפואיים השונים-מוקפד, וכי מערכת הבריאות של הקהילה זוכה לעדיפות כדי לשמור את המטופלים כמה שיותר רחוק מבית החולים.
עוד בנושא:
רשלנות רפואית בישראל: המדריך שלכם
7 עו"ד מייעצים לכם רגע לפני תביעת רשלנות רפואית
רשלנות רפואית בקופות חולים – השיקולים שמאחורי הקלעים
שאלות גולשים ותשובות מפורום רשלנות רפואית
