ביהמ"ש: תביעות נכי צה"ל הן במסגרת חוק הנכים

חייל צה"ל שנפגע תוך ועקב שירותו הצבאי, ונגרמה לו נכות, ומשפחת חייל שנספה תוך ועקב שירותו, זכאים לקבל הכרה כנכה צה"ל או כמשפחה שכולה בגין הנכות/ הפטירה.

החוקים המסדירים את ההכרה בנפגעים ובמשפחות השכולות, ואת זכויותיהם הינם חוק הנכים, (תגמולים ושיקום) - תשי"ט 1959. וחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) תש"י – 1950.

פגיעה תוך ועקב השירות הצבאי עלולה להתרחש בנסיבות שונות. בחלק מהמקרים נסיבות הפגיעה הן כאלו שבמערכת האזרחית היו מהוות עילה לתביעה בנזיקין. לדוגמא: מקרה בו נמנעת מחייל גישה לטיפול רפואי, בשל רשלנות של מפקד או רופא צבאי, וכתוצאה מכך נגרם לו נזק. אילו השתלשלות האירועים היתה מתרחשת בחיים האזרחיים, (למשל רשלנות בטיפול מצד רופא בקופ"ח), יכול היה הנפגע להגיש תביעת נזיקין ולתבוע פיצוי מלא על נזקיו, כולל כאב וסבל.

ייחוד עילה
כאשר מקרה כזה מתרחש במערכת הצבאית, המצב שונה. האפשרות לתביעת נזיקין כנגד המזיק אינה פתוחה בפני החייל הנפגע, וזאת בהתאם להוראות חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) תשי"ב 1952. בחוק זה נקבע הסדר של "יחוד עילה", וכך נקבע בחוק:
6. (א) אין המדינה אחראית בנזיקים על חבלה שנחבל אדם ועל מחלה או החמרת מחלה שנגרמו לו בתקופת שירותו הצבאי עקב שירותו הצבאי.
 (ב) "שירות צבאי", בסעיף זה, פירושו כבחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תש"ט-1949.
7. (א) אין המדינה אחראית בנזיקים על מותו של אדם שבא כתוצאה מחבלה שנחבל או ממחלה או מהחמרת מחלה שנגרמו לו בתקופת שירותו הצבאי עקב שירותו הצבאי.
 (ב) "שירות צבאי" בסעיף זה, פירושו כבחוק משפחות חיילים שנספו ב  מערכה (תגמולים ושיקום), תש"י-1950.

משמעות הדברים היא, כי במקרה שהמזיק הוא המדינה (או שלוחה), והנכות או הפטירה אירעו תוך ועקב השירות, המסלול היחיד הפתוח בפני הנפגע הינו המסלול של חוק הנכים (או חוק משפחות חיילים), והוא אינו יכול לבחור במסלול של תביעת נזיקין, אפילו יוותר על כל זכויותיו לפי חוקי השיקום (חוק הנכים / חוק משפחות חיילים). לנפגע אין שיקול דעת או אפשרות בחירה, והוא מוגבל מלכתחילה למסלול של חוק הנכים / חוק משפחות חיילים.

ואכן, במקרים בהם הוגשו תביעות נזיקין כנגד המדינה, בנסיבות המקימות, לכאורה, עילה לתביעה לפי חוק הנכים, ביקשה המדינה את מחיקת התביעה על הסף, בנימוק של יחוד העילה, והתביעות נמחקו. בתי המשפט חזרו והדגישו כי חוק הנזיקים האזרחיים וחוק הנכים יצרו הסדר סימטרי, ולפיו מצד אחד אין בידי חייל שנפגע תוך ועקב שירותו לתבוע את המדינה על נזקיו, ומצד אחר יזכה לתגמולים לפי חוק הנכים.

תביעת המדינה בנזיקין
אולם, למרות ההסדר הסימטרי כביכול, ישנם מקרים בהם טוען הנפגע שהפיצוי לפי חוק הנכים אינו מהווה פיצוי מלא על הנזק שנגרם לו. במקרה כזה מנסה הנפגע לשכנע את ביהמ"ש כי למרות לשון החוק והתקנות אין לחסום בפניו את האפשרות לתבוע את המדינה בנזיקין, מנימוקים של פרשנות משפטית הנסמכת על לשון החוק, ההגיון החקיקתי והצדק.
מקרה כזה נדון לאחרונה בפני ביהמ"ש המחוזי בבאר שבע, בת"א 32692-06-12 ר.א נ' מדינת ישראל, (פס"ד מיום 13.7.13, כב' הש' פרידלנדר).

באותו מקרה נדון ענינו של נפגע שסבל במשך שנים מכאבי גב, כאבי צוואר ופרקים ודלקות עיניים. בדיעבד הסתבר כי הוא סובל ממחלת פרקים (מחלת בכטרב), אשר לא אובחנה במועד ע"י רופאי הצבא. תביעתו להכרה כנכה צה"ל, בגין המחלה, הוכרה בחלקה, ונקבע כי אכן היה אחור באבחנת המחלה, שהשפיע לרעה על מצבו. תוקף זכויותיו של התובע, כנכה צה"ל, נקבע החל משנה לפני הגשת התביעה, בהתאם להוראות חוק הנכים.

המדינה בקשה למחוק את התביעה
התובע הגיש תביעה אזרחית כנגד המדינה, ובה תבע פיצויי נזיקין בגין הפסדי השתכרות, עזרת הזולת הוצאות נסיעה, הוצאות רפואיות וכאב וסבל. המדינה מצידה, ביקשה למחוק את התביעה על הסף, בהתאם להוראות סעיף 6 (א) לחוק אחריות המדינה, ולפסיקה הענפה בנושא.

התובע, בנסיון למנוע מחיקת התביעה, העלה טענות שונות. בין היתר, טען כי הנזקים עליהם הוא מבקש פיצוי אינם נכללים בגדר הזכויות המתקבלות על פי חוק הנכים, ולכן לא קיים כאן כפל או חפיפה של זכויות. כן טען התובע, כי מאחר שזכויותיו לפי חוק הנכים הינן אך ורק מהמועד של שנה לפני הגשת התביעה לפי חוק הנכים, יש לאפשר לו לתבוע בנזיקין בגין הנזקים שבתקופה שקדמה להגשת התביעה לפי חוק הנכים. התובע טען, כי בהעדר עילה לתגמולים ושיקום לפי חוק הנכים לתקופה שקדמה להגשת התביעה, אין לקבוע כי הוא חסום מלתבוע בגינה בנזיקין.

ביהמ"ש דחה את התביעה - הדין הוא חוק התגמולים
בפסק דין מפורט ומנומק דחה בית המשפט את טענת התובע, והורה על מחיקת התביעה על הסף.

ביהמ"ש סקר את הפסיקה הקיימת בסוגיית יחוד העילה, ואת הטענות השונות שהעלו תובעים בעבר במקרים דומים, וקבע כי: "עמדתו העקבית של בית המשפט העליון הייתה כי דין אחד ודיין אחד לכולם: הדין הוא חוק התגמולים, והדיין הוא הערכאות המינהליות והשיפוטיות המוסמכות לפיו".

ביהמ"ש ציין כי יש וחסימת האפשרות לתבוע בנזיקין תעורר תחושה קשה, כמו במקרה דנן, בו מוסכם שרופאי המערכת הצבאית התרשלו, אולם אין בכך כדי לשנות את ההלכה.

ביהמ"ש מצא לנכון להדגיש כי דחית התביעה בנזיקין על הסף אינה מותירה את הנפגע ללא פיצוי כלשהו. אמנם, דיני הנזיקין מאפשרים לנפגע לקבל פיצוי על נזקים שאינם נכללים לפי חוק הנכים, או כמו במקרה דנן, על תקופות שלא נלקחות בחשבון לענין חוק הנכים, אולם השוואה כזו אינה מדוייקת ויש בה כדי להטעות. כשם שבדיני הנזיקין ניתן לקבל פיצוי בגין נזקים שלא נכללים בחוק הנכים, כך לפי חוק הנכים ניתן לקבל הטבות ותגמולים שאין להם מקבילה בפיצוי הנזיקי. חוק הנכים יוצר הסדר תגמולים כולל ומקיף, המלווה את הנפגע לאורך כל ימי חייו, ומשתנה בהתאם לשינויים במצבו הבריאותי והכלכלי שנגרמו עקב הנכות. במבט כולל, המקיף את ההסדר לפי חוק הנכים בכללותו, על יתרונותיו וחסרונותיו, זהו הסדר הוגן ונאות ביחס להסדר הנזיקי הרגיל.

בפסה"ד סקר ביהמ"ש את העקרונות העומדים מאחורי חקיקה סוציאלית בכלל וחוק הנכים בפרט, והראה כי למרות התחושה הקשה שעשויה להתלוות לדחיית תביעת הנזיקין על הסף, מדובר בהסדר הוגן ומידתי המאזן בין חובת ההגינות כלפי האזרח הנפגע והצרכים הציבוריים בתיחום עלויות לפי היכולת הכלכלית של המשק.

פסה"ד המקיף והמנומק מצטרף בכך לשורה של פסקי דין שהורו בצורה ברורה וחד משמעית, כי אין לפרוץ את גדר ההגבלה שנקבעה בחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) תשי"ב 1952, וכי מקומן של כל תביעות נכי צה"ל הוא במסגרת חוק הנכים.