לאחרונה, ב- 19/12/2013 ניתן פסק הדין בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתיק ע"ע 201/09 ג'רג' טורעני נ' חנא ראשד ז"ל ואח'. במסגרת פסק הדין התבררה סוגיה עקרונית הנוגעת לפירוש שיש לתת לסעיף 19 לחוק הגנת השכר, תשי"ח -1958.
לכתבות בנושא:
* קופות גמל ופנסיה- שאלות ותשובות מהפורום
*בית הדין קבע: 19 כבאים זכאים לפנסיה תקציבית
* המדריך בנושא בית הדין לעבודה
רקע כללי אודות סעיף 19 לחוק הגנת השכר
תשלומים לקרנות פנסיה, השתלמות וגמולים הינם חלק בלתי נפרד משכרו של העובד. בתשלומים אלו מעוגן עתידו הכלכלי של העובד ובני משפחתו.
מן המפורסמות הוא, כי עיכוב בהעברת התשלומים לקרנות עשוי להסב נזק בלתי הפיך לעובד.
נושא חוב המעביד לקופת גמל מוסדר בפירוט בסעיף 19א לחוק הגנת השכר.
בהתאם לכך סעיף 19א(ד) לחוק הגנת השכר קובע כי :"סכום שמעביד חייב לקופת גמל כאמור בסעיף קטן (א), יראו לענין זכויות העובד או חליפו כלפי קופת הגמל כאילו שולם במועדו.".
סעיף קטן זה קובע חזקה לפיה לעניין זכויות העובד ו/או חליפו סכום החוב של מעביד לקופה ייחשב כאילו שולם במועד.
לקופת הגמל זכות תביעה כנגד המעביד, הן בתביעה לתשלומים שלא הועברו ופיצויי הלנה בגינם, והן בתנאים מסוימים, בתביעה לשיפוי בגין תשלומים ששולמו או ישולמו לעובד או לחליפו (ראה סעיפים 19א(א), 19א(ב), ו19-א(ה), וסעיף 28(2) לחוק הגנת השכר).
כמו-כן, כאשר המעביד הוא חברה שפורקה, זכאית קופת הגמל, במגבלות מסוימות, לגמלה מהמוסד לביטוח לאומי, בגין תשלומים סוציאליים שלא שולמו לה על-ידי המעביד (ראה סעיף 184 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה1995-).
פרשנותו של סעיף 19א(ח) הנ"ל נדונה ב-דב"ע נו6-10/ איילון חברה לביטוח בע"מ - אנוך ערן (טרם פורסם; ניתן ביום 20.5.1997) (להלן- "פס"ד איילון"), ובו נאמר, בין השאר, כך: "יש מקום להטיל חובה עקרונית על קופות הגמל להגשת תביעות ונקיטת הליכים נלווים לשם גביית החוב (שהרי המחוקק גילה את כוונתו כי תביעות כאלה יוגשו); ומאידך גיסא, כי הנטל על הקופה לא יהיה כבד מדי (שהרי חזקה על הקופה כי תגיש תביעה ותהנה מפיצויי ההלנה אם תראה סיכוי לכך).".
שלושה תנאים מקופלים בהוראה זו אשר רק בהתקיימות כולם כאחד, משוחררת קופת הגמל מעולה של הוראת סעיף 19 א' (ד) לחוק בדבר אחריותה כלפי העובד -
האחד - חלוף הזמן: קופת הגמל אינה משתחררת מאחריותה כלפי העובד לפני חלוף שנה תמימה מיום שהמעביד חדל לשלם את חובו לקופה.
השני - הודעת הקופה לעובד לאחר חלוף 6 חודשים ראשונים מאז נמנע המעביד מלשלם את חובו לקופה.
והשלישי - קביעה של בית הדין לעבודה, כי הפיגור בגביית החוב אינו נעוץ ברשלנות הקופה או שקיימות נסיבות אחרות המצדיקות שחרור הקופה מהתחייבויותיה כלפי העובד, כגון - שהמעביד נמצא בהליכי פירוק ואין סיכוי של ממש לגבות את החוב (פס"ד איילון, שם, בעמ' 643).
ויודגש, כי בפסיקתו בית הדין לעבודה בחר להטיל חובה עקרונית על קופות הגמל להגשת תביעות ונקיטת הליכים משפטיים לשם גביית החוב. יחד עם זאת בעניין איילון דלעיל, הביע בית הדין דעתו כי הנטל על הקופה לא יהיה כבד מדי.
עובדות פסק הדין הארצי
במקרה הנדון, נמנע העובד לקבל פנסיית נכות מקופת הגמל מאחר שמעבידו לא העביר את דמי הגמולים לקרן כסדרם.
בשנת 1999 פנה המעביד לקרן וביקש להמשיך את ביטוחו של העובד ולשלם את דמי הגמולים שלא העביר אליה במועד.
הקרן סירבה לבקשה, מאחר שחלפו למעלה מ-24 חודשים מהמועד בו הועברו אליה, לאחרונה, דמי גמולים. משכך, העבירה הקרן את הכספים שהועברו אליה על ידי המעביד לקרן פנסיה חדשה, אשר העובד הפך להיות עמית בה מבלי להודיע על כך למעביד.
בשנת 2003, לאחר שחלה, פנה העובד לקרן פנסיה בבקשה לקבל פנסיית נכות. הבקשה נדחתה מכיון שחברות העובד בקרן נפסקה בשנת 1996. עוד הוסיפה הקרן, שהעובד זכאי למשוך את הכספים שנצברו לזכותו בקרן עד לאותו מועד. גם פניית העובד לקרן החדשה לקבלת פנסיית נכות נדחתה. משכך, משך העובד מהקרנות את הסכומים שנצברו בהם.
לצד זאת, פנה העובד לביה"ד האזורי בתביעה לחייב את מעבידו לשלם לו פיצוי, נוכח שלילת זכאותו לפנסיית נכות. באישור ביה"ד, הגיש המעביד הודעת צד ג' לשתי קרנות הפנסיה. בפסק דינו חייב ביה"ד האזורי את המעביד לשלם לעובד פיצוי בגין אובדן הזכות לפנסיית נכות ודחה את הודעות צד ג'.
על פסק דינו של בית הדין האזורי הנ"ל הגיש המעביד ערעור לבית הדין הארצי.
בית הדין הארצי לעבודה דחה, את הערעור.
בית הדין דחה את טענת המעביד כי תביעת העובד כלפי "חסומה", משהעובד לא מיצה את האפשרויות שעמדו בפניו לתבוע את פנסיית הנכות מהקרנות.
האם קרן הפנסיה סירבה כדין לקבל כסף עבור העובד?
בית הדין בחן האם קרן הפנסיה סירבה כדין לקבל את דמי הגמולים בגין העובד ובכך להמשיך ולבטחו, ולשם כך נדרש לסעיפים 19א'(ד) ו-(י)(1) לחוק הגנת השכר.
בית הדין נדרש לשאלה האם סעיף 19א' לא חל בשל אי מסירת פרטים, ופסק כי את התנאים בסעיף 19א' (ד) יש לפרש כתנאים מצטברים. כלומר: כדי שהאמור בסעיף 19 א'(ד) לא יחול על קופת הגמל נדרש הן שלא ימסרו הפרטים והן שלא שולם לה "סכום כלשהו". משאין חולק ששולם לקרן הפנסיה "סכום כלשהו" בעד העובד, היא אינה יכולה לחסות תחת ההחרגה נקבעה בסעיף 19א'(י)(1) לחוק. לפיכך סעיף 19א'(ד) לחוק חל על העובד בסוף 1999 עד ביקש המעביד לשלם את חוב דמי הגמולים בגינו עבור התקופה שקדמה למועד זה.
אשר ליחס בין סעיף 19א' לתקנה 41 כה' לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), התשכ"ד- 1964, פסק בית הדין כי את תקנה 41 כה' יש לפרש כמתייחסת אך ורק למצב של רכישת זכויות למפרע, ואילו במקרה זה, מכח סעיף 19א'(ד) לחוק אין העובד נחשב כמי שרוכש זכויות למפרע, אלא כמי שתשלומי דמי הגמולים בגינו שולמו במלואם. כלומר: מה שביקש המעביד מקרן הפנסיה לא היה לרכוש זכויות למפרע עבור העובד, אלא אך לפרוע את חובו בגין הזכויות שממילא נצברו לעובד, כל שלא היה בתקנה כה' כדי למנוע זאת.
לסיכום: קביעה עקרונית בדבר פירוש סעיף 19 א' (ד) לחוק הגנת השכר
במסגרת פסק הדין התבררה סוגיה עקרונית הנוגעת לפירוש שיש לתת לסעיף 19א' (ד) לחוק הגנת השכר, ולתקנה 41 כה' לתקנות מס הכנסה.
על דעת כלל חברי המותב נקבעה הלכה תקדימית, שמשנה אמירות בפסיקה קודמת, בנוגע לפירוש סעיף 19א' (ד) וסעיף 19 א' (י) (1) לחוק הגנת השכר.
סעיף 19 א' (ד) קובע, כי סכום שמעביד חייב לקופת גמל "יראו לעניין זכויות העובד או חלפו כלפי קופת הגמל כאילו שולם במועדו". סעיף 19 א' (י) (1) עוסק בתנאים בהן תהיה פטורה קופת הגמל מהוראת סעיף 19א' (ד) לחוק.
בית הדין הארצי דחה את טענת קרן הפנסיה לפיה מקום שהמעביד לא דיווח לה מדי חודש בחודשו על חוב דמי הגמולים היא פטורה מסעיף 19א' (ד) לחוק. נקבע, כי סעיף 19 א' (ד) לחוק לא יחול רק במקרים בהם לקרן הפנסיה לא הייתה כל ידיעה על קיומו של העובד ולא שולם "סכום כלשהו". לא נדרש כי המעביד ידווח לקופת הגמל על חוב דמי הגמולים.
עוד נקבע בפסק הדין, כי אין בכוחה של תקנה 41 כה' לתקנות קופת הגמל לגרוע מהוראות סעיף 19א' (ד) לחוק, וכי את התקנה יש לפרש כמתייחסת אך ורק למקרה בו חדל עובד להיות מבוטחת בקופת הגמל והוא מבקש לרכוש זכויות למפרע.
חוזר זה מהווה הסבר כללי והוא איננו מחליף חוות דעת רלוונטיות אשר יש לקבל בכל מקרה לגופו.
