חברה תל אביבית ובעליה (אתיקה השקעות) המתמחה לטענתה בבניית אתרי מידע לגיל הזהב, הגישה תביעה לבימ"ש השלום בת"א כנגד חברה חיפאית (דנ-אל שיווק) העוסקת במכירת מוצרי ספיגה למבוגרים, על סך 100,000 ₪ בטענה כי החברה החיפאית הפרה זכויות יוצרים על ידי העתקת מאמר שפורסם באתר התובעת אל אתר הנתבעת ללא רשות וללא מתן הקרדיט הנתון ליוצר המאמר.
התובעת עוסקת במספר תחומים, ובין היתר, מפעילה אתר אינטרנט ובו תוכן לגיל הזהב. בעל החברה הוא בעל השליטה בחברה ומנהלה, ומי שחיבר, לטענתו את המאמר נשוא התובענה.
התובעים טוענים, כי השקיעו משאבים רבים בקידום האתר וביססו את מעמדו כאתר מוביל בתחום גיל הזהב, בין היתר, על ידי יצירת מידע ומאמרים מקצועיים בתחום.
כתוצאה מהשקעתם, זכה האתר לפופולאריות אדירה בישראל, ונמנה בין תוצאות האיתור הראשונות במנוע החיפוש "גוגל".
בין היתר, התובעים פרסמו באתר מאמר בשם "חיתולים למבוגרים – מוצרי ספיגה" שלטענתם, זכויות היוצרים בו שייכות להם.
המאמר מפרט, לטענת התובעים, את תפקידו של החיתול, הסוגים השונים שלו, אופן השימוש בו, דרכי בחירה של חיתול למשתמש, סקירה קצרה על תוצאות אי החלפת חיתול בזמן והפנייה וקישורים ליצרנים וספקים מומלצים של חיתולים ומוצרי ספיגה אחרים למבוגרים.
התובעים טענו, כי הנתבעת מפעילה עסק למוצרי ספיגה אשר פרסם עמוד אינטרנט ובו פרופיל עסקי, בו התפרסמו קטעים מהותיים מהמאמר.
הטענה: המאמר העותק בשיטת "העתק והדבק"
התובעים טענו, כי המאמר הועתק בשיטת "העתק והדבק" תוך הסרת קטעים העוסקים במוצרים מתחרים והורדת קישורים המובילים בין היתר למתחרים אשר דרכם ניתן להזמין חיתולים.
בכך, טוענים התובעים, נעשתה על ידי הנתבעת הפרה של זכויות הקניין הרוחני של התובעים ביצירה, לצורך עסקי של הנתבעות.
טענת הנתבעת: מדובר ב"תובעים סדרתיים"
הנתבעת טענה, כי התובעים הם "תובעים סדרתיים" שחברו למיזם עסקי מפוקפק של הגשת תביעות לפיצוי סטטוטורי בגין פגיעה בזכויות יוצרים. לטענתם, טומנים התובעים עשרות אתרי אינטרנט ובהם אלפי מאמרים, אשר כוללים מילים וביטויים ללא כל יצירתיות או מקוריות, כ"מלכודת דבש" ואורבים למשתמשי אינטרנט שעשו שימוש באותן מילים, כדי לשלוח להם מכתבי דרישה ותביעות לפיצוי סטטוטורי. לטענתם, במלכודת זו נפלה הנתבעת העובדת כמזכירה בחברת פרטית, אמא לילדים המתפרנסת בדוחק רב, אשר בעלה מפעיל את העסק צנוע למכירת חיתולים למבוגרים, והיא עבדה עם בעלה בעסק בטרם מצאה עבודה.
הנתבעת לא ידעה מהם קניין רוחני וזכויות יוצרים. הנתבעת חיפשה חומרים הנוגעים לעסק של בעלה באינטרנט, ובין היתר נתקלה באתר של התובעים.
מיד כשקיבלה הנתבעת את מכתב הדרישה של התובעים, הסירה את התוכן נשוא התביעה.
הנתבעות הכחישו, כי התובע חיבר את המאמר וכי יש לו בו זכויות יוצרים או זכות מוסרית, שכן, לטענתן, אין במאמר מקוריות כלשהי, תוכנו אינו ראוי להגנה, והוא אינו מוגן בזכויות יוצרים.
בכתב התביעה נמנעו התובעים מלציין במפורש מי חיבר את המאמר, מתי הוא חובר, ובאלו נסיבות חובר, אלא הסתפקו בטענה כי הם פרסמו אותו באתר וכי יש להם בו זכויות יוצרים וזכות מוסרית.
גם בתצהיר לא כתבו התובעים כי הם כתבו את המאמר ובאלו נסיבות חובר, אלא רק כי פרסמו אותו באמצעות אתרים באינטרנט. רק בשלב החקירה הנגדית, העיד מנהל התובעת, כי הוא כתב את המאמר בסביבות שנת 2005 – 2006. לעדות זו אין תמיכה ראייתית נוספת, ולא ניתן להסתמך עליה בנסיבות. התובע העיד כי באותן שנים חוברו על ידו ועל ידי אחרים, לטענתו, עבורו, מאמרים. כן לטענתו, הוא מחבר באופן זה למעלה מ- 1,000 מאמרים לחודש. התובע עצמו לא זכר תחילה אם הוא חיבר את המאמר או מאן דהו אחר. לפיכך, לא ניתן היה להסתמך על עדות זו, שהיא, בנוסף, עדות יחידה של בעל דין.
ביהמ"ש: התובעים לא הוכיחו את התביעה
לפיכך קבע בית המשפט, כי התובעים לא הוכיחו שהם חיברו את המאמר וכי יש להם בו זכויות יוצרים או זכות מוסרית, ודי בכך כדי לדחות את התביעה. בנוסף, לא הוכחה מקוריות היצירה, וגם בשל כך, נדחתה התביעה.
בכתב התביעה ובתצהיר לא פירטו התובעים מה היו מקורות המידע עליהם הסתמכו. בחקירתו הנגדית הודה בעל החברה התובעת, כי בין היתר ליקט ואסף מידע שהתפרסם באינטרנט, אם כי הוסיף, כי הסתמך על ידע שלו, הגם שלא הוכח כי יש לו ידע מיוחד בנושא, או כי מידע כלשהו נשוא המאמר מבוסס על ידע ייחודי כלשהו. המאמר מפרט, כאמור, מהם חיתולים, למה הם משמשים, וכו'- דברים שהם נחלת הכלל, ללא כל תוכן ייחודי.
בנוסף, הנתבעת הוכיחה כי תוכן כמעט זהה, זהה לפחות כמו הזהות שבין המאמר נשוא התובענה לפרסום של הנתבעות באתרן פורסם לפחות בשני אתרים נוספים: "ויקיפדיה" ו"עיקר הבריאות".
התובע העלה השערות שונות לגבי פרסומים אלה. לגבי ויקיפדיה, טען שאולי מחברי הערך העתיקו ממנו, ולגבי עיקר הבריאות העיד כי ייתכן שמדובר בשימוש במאמר שלו, ברשות. לשתי טענות אלה לא הביאו התובעים ראיות כלשהן.
התובעים טענו כי טענת הנתבעת לפיה התובע העתיק מאתרים אחרים היא טענה מסוג "הודאה והדחה" ולפיכך נטל הוכחתה מוטל על הנתבעות. בית המשפט דחה טענה זו, על התובע, שעליו נטל ההוכחה בבחינת "המוציא מחברו", היה להוכיח, בין היתר, את חיבור המאמר על ידו.
נקבע, כי עצם הדמיון הרב בין הפרסום נשוא התובענה לפרסומים בויקיפדיה ובעיקר הבריאות משמיט את היסוד למקוריות הנטענת על ידי התובעים. דרישת המקוריות עומדת במרכזה של הגנת זכויות יוצרים. לשם כך יש צורך במקוריות עובדתית, דהיינו שמקורה של היצירה ביוצר, ובמקוריות נורמטיבית, כלומר: תרומה אינטלקטואלית של היוצר, בנוסף להשקעה, כאשר רכיב היצירתיות, בעל משקל רב יותר מזה של ההשקעה. מיצירה המורכבת מביטויים נפוצים, נדרשת רמה גבוהה יותר של מקוריות. מקוריות היצירה נבחנת ביחס ליצירות אחרות באותו תחום. לפיכך, גם הדמיון הרב שבין המאמר נשוא התובענה למאמרים בויקיפדיה ובעיקר הבריאות, שומטים את היסוד לטענת המקוריות במאמר של התובעים.
התובעים הגישו תביעות רבות
עוד קבע בית המשפט, כי יש ממש בטענת הנתבעת כי התובעים הגישו תביעות רבות מאוד, המפוזרות בין בתי המשפט השונים. בכך הודה התובע בחקירתו הנגדית. אפשר שתובע יגיש תביעות רבות בשל פגיעות חוזרות ונשנות בזכויותיו אך אפשר גם כי התובע עשה לו שיטה להגיש דרישות ותביעות פיצוי רבות, בתקווה שחלקן ייענו. השאלה אם בכך מדובר, והתובעים, כטענת הנתבעות, מתפרנסים, לא מפרסום מאמרים מקוריים שהם בעלי זכויות היוצרים בהם, אלא בהגשת תביעות לפיצוי סטטוטורי בגין הפרת זכויות יוצרים, אינה צריכה הכרעה לנוכח תוצאת פסק הדין, כאמור לעיל. התובעת, מכל מקום, לא הגישה ראיות לעניין זה, הגם שהטענה הועלתה על ידי הנתבעות בכתב ההגנה.
עוד בנושא:
זכויות יוצרים באינטרנט - תשובות מומחי הפורום
הנתבעות הסירו את המאמר נשוא התביעה מייד עם קבלת דרישתם הראשונה של התובעים. לא הוכח כי נגרם לתובעים נזק כלשהו בגין הפרסום באתר של הנתבעות, או כי לנתבעות צמח רווח כלשהו מפרסום זה.
בית המשפט דחה את התביעה וחייב את התובעים לשלם לנתבעת הוצאות משפט.
(ת"א אתיקה השקעות ואח' נ' דנ-אל שיווק והפצה ואח')
ב"כ הנתבעים: עו"ד ספיר בן צוק
