רשיונו של נהג נפסל על ידי בית המשפט ורשיונו אינו בידו, האם ימי הפסילה ימנו?
בשאלה זו מתחבטים בתי המשפט לתעבורה לעיתים מזומנות.
שפע של מצבים מזדמנים לבית המשפט בהם עולה שאלה זו בשינויים שונים. כך, למשל, נהג שרשיונו נפסל בבית משפט אחד כשרשיונו מופקד בשל פסילה אחרת בבית משפט אחר או אפילו באותו בית משפט אך בתיק אחר. או נהג שרשיונו נפסל בבית המשפט אך הוא מוחזק במשטרה בשל פסילה מנהלתית שהוטלה עליו על ידי שוטר אם במסגרת אותו תיק ואם במסגרת תיק אחר. כך גם כאשר נהג מעולם לא הוציא רשיון נהיגה או נהג אשר תוקף רשיונו פג והוא לא חידשו.
בכל אחד מהמצבים הללו, עלול הנהג למצוא עצמו לאחר שנים במצב בו למעשה טרם חלפה תקופת הפסילה בשל כשלון טכני בגינו לא הפקיד רישיון או חלף רשיון במזכירות בית המשפט שפסל אותו.
קביעות ביהמ"ש העליון בעבר
במשך השנים הובאו מצבים שונים אלו להכרעתו של בית המשפט העליון.
כך נקבע ברע"פ 7431/10 פלוני נ' מדינת ישראל, כי פסילת רשיונו של מי שמעולם לא הוציא רשיון נהיגה תחל מיום גזר הדין.
לעומת זאת בית המשפט העליון ברע"פ 4446/04 נסים ביטון נגד מדינת ישראל קבע, כי נהג שהיה בעל רשיון נהיגה שתוקפו פג אף אם חלפו שנים רבות מאז היה בתוקף , יהיה חייב בהפקדת חלף רשיון , כלומר: תצהיר המצהיר על מצבו של רשיונו של אותו נהג.
הטעם שניתן לכך היה, בין היתר, שקיים חשש כי מי שנפסל יוסיף לנהוג שלא כדין תוך שהוא מתחזה, באמצעות הרשיון שנותר בידו, כמי שנהיגתו מותרת. סכנה דומה כרוכה גם ברישיון שתוקפו פקע, הואיל והנדון המוסיף להחזיק בו, עלול לשנות בו פרטים אשר יציגו מצג לפיו הרישיון תקף.
עוד מצא בית המשפט, כי ישנו טעם חינוכי בחיובו של נהג להפקיד רשיון או חלף רשיון בכל פעם שנפסל רשיונו.
ראיון וידאו עם עו"ד שי גלעד: כיצד להתמודד עם דחיית בקשה לרישיון נהיגה בשל קביעת מרב"ד?
נקבע לאחרונה: רשות הרישוי תחשב את מניין ימי הפסילה
העניין הובא לאחרונה לפתחו של בית המשפט העליון בבש"פ 9075/12 מוחמד ג'אבר נ' מדינת ישראל בעניינו של נהג אשר הורשע בעבירת סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ונדון לאחר ערעור בין היתר לתקופת פסילת רשיון ול- 24 חודשי מאסר בפועל. מתברר, כי עם מעצרו , נלקח רשיונו על ידי המשטרה ולא הוחזר לו. לאחר סיום ריצוי עונש המאסר, פנה הנהג למשרד הרישוי לשם הוצאת רשיון נהיגה, אך נענה כי הוא מנוּע מלחדש את רישיונו משום שעדיין לא הפקיד את רישיון הנהיגה במזכירות בית המשפט, וגם לא מסר תצהיר חלף רישיון כדרישת תקנה 557(ב) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 .
בית המשפט העליון אמנם קבע, כי מי שרישיונו נלקח ממנו במהלך חקירתו במשטרה- אין לחייבוֹ בהמצאת תצהיר חלף הפקדת הרישיון, אך הפתיע בקביעתו כי הסמכות לחשב את מניין ימי פסילת רישיון נהיגה על-פי גזר דין מסורה לרשות הרישוי וכי הביקורת השיפוטית על החלטת רשות הרישוי נתונה בידי בית המשפט לעניינים מנהליים. יצוין, כי עד כה היה נהוג לפנות לבית המשפט לתעבורה בבקשה לחישוב פסילה.
הטעם שניתן להחלטה זו מנומק כך, שכשם ששב"ס מחליט בעניין חישוב ימי מאסר, כך ראוי להפקיד את מלאכת חישוב ימי פסילת רישיון הנהיגה בידי רשות הרישוי. גם אין טעם בהליך אזרחי מסורבל של בקשה למתן סעד הצהרתי, ולא בנקיטת הליך חדש בבית משפט השלום לתעבורה. המקום הטבעי הוא רשות הרישוי, זהו הגורם המקצועי שאצלו מצוי כל החומר הצריך לעניין, גם מומחיות, גם ניסיון.
בית המשפט העליון קבע, כי הטעמים שהיו נכונים למועד פסיקותיו הקודמות אינם קיימים עוד. כיום עומד לרשותו של כל שוטר תנועה מסוף ממוחשב ובאמצעותו נבדק בזמן אמת כל רישיון נהיגה שמוצג לו. ממילא, קשה עד בלתי אפשרי להערים על שוטר תנועה על דרך של הצגת רישיון נהיגה שנפסל.
גם לטעם החינוכי שניתן בזמנו אין עוד תוקף היום, שכן ביודענו כי נתוני אמת בדבר תוקף רישיון נהיגה נמצאים זמינים בכל אתר ואתר, בכל מסוף אצל כל שוטר תנועה, פוחתת ההשפעה הפסיכולוגית של עצם מסירת הרישיון. בעידן של מדיה דיגיטלית מפותחת, מתמעט בתודעתנו משקלו של רישיון נהיגה מנייר או בכרטיס פלסטיק, ואפקט ההרתעה הנובע ממסירה פיזית של הרישיון, שוב איננו כבעבר.
חישוב ימי פסילה ע"י רשות הרישוי - בעייתי
לדעת הכותב, נימוקי בית המשפט בגישתו החדשנית והליברלית לעניין הטעמים הטכנולגיים והחינוכיים עומדים במבחן המציאות, אך מתן הסמכות לרשות הרישוי לחשב ימי פסילה ולקבוע קביעות בעלות אופי שיפוטי, עלול להתגלות בעתיד כשגוי.
בית המשפט העליון מעניק סמכות שיפוטית לפקידי משרד הרישוי הנעדרים כל ידע ונסיון בנושא.
מבחן המציאות מגלה, כי המחוקק העניק סמכויות בעלות אופי שיפוטי לרשות הרישוי ולפקידיה אך אלו ממעטים להפעילה אם בכלל.
כך לדוגמא, מסורה סמכות השימוע וההחלטה לפקידי רשות הרישוי בענין מתן רשיון נהיגה על פי תקנה 15ב לתקנות התעבורה ברשימה של מקרים המפורטים בתקנה, אך רשות הרישוי אינה מפעילה כלל שיקול דעת. כך גם בהחלטותיה על הטלת אמצעי תיקון על פי שיטת הניקוד או אימוץ המלצת המכון הרפואי לבטיחות בדרכים לעניין רשיון נהיגה של מבקש רשיון.
בהעדר הפעלת שיקול דעת, יופנו הנהגים לבית המשפט המנהלי אך יחסמו בחיפושם אחר הסיוע של בית המשפט מאחר שבניגוד לפנייה לבית המשפט לתעבורה שזו פנייה קצרה ומהירה שאינה כרוכה באגרה והכללים לדיון בה אינם נוקשים , פנייה לבית המשפט המנהלי כרוכה בתשלום אגרה, בכללים נוקשים, בפנייה תוך פרק זמן קצוב מיום שקמה העילה, ובהליך מסובך שבאחריתו סיכון לחיוב בהוצאות משפט מרובות במידה שהעתירה תדחה.
אמנם בית המשפט העליון נאחז בקדמה כדי להקל על נאשמים בחישוב פסילת רשיונם, אך יחד עם זאת הוא חסם למעשה את דרכם לקבלת סעד מבית המשפט.
