כאשר המשטרה חושדת כי אדם ביצע עבירה שאינה קלת ערך, במקרים רבים היא תעצור אותו ל-24 שעות. בתום מועד זה, המשטרה תחליט אם לשחררו (לעיתים ל-5 ימי מעצר בית, לכל היותר) ולעיתים תבקש מביהמ"ש להאריך את מעצרו לצרכי חקירה.
במקרים רבים, כאשר חומרת העבירה מצדיקה זאת, בפרט בעבירות אלימות, רכוש, סמים והונאה חמורות – תבקש יחידת התביעה של המשטרה או הפרקליטות להאריך את מעצרו של החשוד עד לתום ההליכים.
מעצר עד תום ההליכים – מהו?
המשמעות הנה כי המדינה מגישה כתב אישום כנגד האדם ובמקביל בקשה למעצרו עד לתום ההליכים.
המונח "עד לתום ההליכים" מתייחס לתום המשפט בו מוגש כתב האישום. כלומר: המדינה מבקשת כי הנאשם יישאר מאחורי סורג ובריח עד לתום משפטו. ההגנה, מן הסתם, תבקש להורות על שחרורו בתנאים מגבילים או ללא תנאים כלל.
ראיות לכאורה – למה הכוונה?
בקשה למעצר עד לתום ההליכים מוגשת כאשר קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר.
על התביעה להציג בפני ביהמ"ש "ראיות לכאורה", היינו: ראיות, אשר אם יתקבלו כפי שהן – יש בהן פוטנציאל להרשעת הנאשם במיוחס לו. בשלב זה, ביהמ"ש אינו נדרש לשמיעת העדים עצמם, אלא מסתמך אך ורק על חומר החקירה הנמצא בתיק המשטרה. לפיכך, טענות בדבר מהימנות העדים - מקומן אינן בשלב זה. זאת, למעט מקרים חריגים.
החוק קובע, כי בתחילת הדיון המהותי בבקשה למעצר עד לתום ההליכים (לאחר שבדרך כלל נדחה הדיון הראשוני במספר ימים כדי לאפשר לסנגור לצלם את חומר הראיות, כאשר הנאשם נשאר עצור, בשלב זה) על הסנגור להשיב לביהמ"ש על שתי שאלות: האם קיימות ראיות לכאורה והאם מתקיימת עילת מעצר.
במידה שהסנגור יטען כי אין בתיק ראיות לכאורה-ידון ביהמ"ש בטענתו זו. במקרים החריגים בהם היא תתקבל-ישוחרר הנאשם ממעצרו, ללא תנאים. במידה שביהמ"ש קובע כי קיימות ראיות לכאורה-ממשיך הדיון בשאלה האם מתקיימת עילת מעצר.
מהי עילת מעצר?
קיימים שני סוגים של עילות מעצר: עילת מעצר סטטוטורית ועילת מעצר "רגילה".
עילת מעצר סטטוטורית הנה עילת מעצר המתקיימת בסוגים מסוימים של עבירות המפורטות בחוק ואשר לגביהן קיימת חזקת מסוכנות בנוגע לנאשם. העבירות הינן: רצח, עבירה ביטחונית, אלימות במשפחה, עבירה שבוצעה באכזריות או תוך שימוש בנשק חם/קר ועבירת סמים חמורה (סחר, תיווך או החזקת סם שלא לצריכה עצמית). במקרה זה, הנטל הנו על ההגנה להפריך את חזקת המסוכנות הנטענת.
עילת מעצר "רגילה" הנה עילה בגינה יש חשש לתקינות ההליך המשפטי (כגון חשש לשיבוש עדויות והשפעה על עדים, העלמת ראיות או רכוש, התחמקות מהליכי משפט) או חשש לסיכון ביטחונו של אדם/ביטחון הציבור/ביטחון המדינה.
לעניין זה יצוין, כי גם עבירות רכוש עשויות להיכנס לקטגוריה של "סיכון ביטחון הציבור" וזאת כאשר קיימות ראיות לביצוע מספר עבירות רכוש/חבירה של מספר נאשמים לביצוע העבירה/קיים מעצר על תנאי תלוי ועומד בגין עבירת רכוש. זאת, בשל הפוטנציאל לאלימות הקיים במקרים אלה.
במקרים שמתקיימת, לשיטת התביעה, עילת מעצר "רגילה" – על התביעה לשכנע את ביהמ"ש כי מתקיימת העילה ולאחר מכן יכולה ההגנה לנסות ולהפריך חשש זה.
במידה שביהמ"ש קובע כי עילת מעצר אינה מתקיימת בנסיבותיו של התיק – הוא מורה על שחרור הנאשם ללא תנאים מגבילים.
חלופת מעצר
במידה שביהמ"ש קובע כי מתקיימת עילת מעצר – חובה עליו לבחון אפשרות של חלופה למעצר, היינו, שחרור הנאשם בתנאים מגבילים (אם מעצר בית, אם הרחקה מאזור מסוים) שיפגעו בו פחות אך גם יאיינו או יפחיתו, במידה ניכרת, את המסוכנות הנטענת לגביו (או החשש להשפעה על עדים/להימלטות מהארץ).
הסנגור הוא זה שיעלה בפני ביהמ"ש הבקשה לשחרר את הנאשם בתנאים מגבילים (מייד לאחר טיעוניו בעניין הראיות לכאורה ועילת המעצר).
במקרים קלים – הנאשם ישוחרר בו ביום בתנאים מגבילים, אם בהסכמת התביעה ואם לאחר שחקרה בביהמ"ש את הערבים המוצעים, וביהמ"ש התרשם כי ניתן ליתן בהם אמון וכי מסוכנותו הנטענת של הנאשם אינה כה גבוהה עד כי לא ניתן לשחררו בשלב זה.
מהו תפקידו של שירות המבחן?
במקרים חמורים יותר, יבקש ביהמ"ש לבחון את החלופה המוצעת באמצעות גוף מקצועי לעניין זה, שירות המבחן. במקרים כאלה, יורה ביהמ"ש על דחיית הדיון לכ-14-10 ימים (במהלכם הנאשם יוותר במעצר) לצורך הכנת תסקיר מעצר ע"י שירות המבחן. תפקידו של שירות המבחן במקרים אלה הוא לתת לביהמ"ש נתונים הן בנוגע לנאשם ולמסוכנותו (עפ"י התרשמותם, בתוספת נתונים שאספו לגביו בעבר, אם נאספו כאלה), התרשמותו של שירות המבחן בנוגע לחלופה המוצעת וליעילותה (האם החלופה עצמה מרוחקת מספיק מהמתלונן/ת והאם המפקחים המוצעים מתאימים לפקח על הנאשם מבחינת הנורמטיביות שלהם, יכולתם להפעיל מרות וסמכות כלפי הנאשם והבנתם את הנדרש מהם) והמלצה אם לשחרר את הנאשם או לא.
שחרור למעצר בית
כאשר קצין המבחן ימליץ לביהמ"ש על שחרור הנאשם למעצר בית, הוא ימליץ לביהמ"ש, לעיתים, גם להעמיד את הנאשם בפיקוח מעצרים של שירות המבחן למשך 6 חודשים. זאת, לצורך שילוב הנאשם בהליך טיפולי, כאשר עולה בעיה של התמכרות לאלכוהול/סמים, חוסר שליטה בכעסים ועוד.
ביהמ"ש יקבל, לרוב, את המלצת שירות המבחן.
במקרים רבים, מורה ביהמ"ש על שחרור הנאשם למעצר בית במקום המרוחק דיו ממקום מגורי המתלונן/ת. המשמעות היא שהנאשם אינו יכול לצאת ממעצר הבית אלא בשעות שנקבעו ע"י ביהמ"ש ובליווי צמוד של אחד הערבים שאושרו לפקח עליו.
ברוב המקרים, מעצר הבית הראשוני הוא מוחלט (או כמעט מוחלט, כאשר ביהמ"ש מאפשר לנאשם "חלון" של שעתיים-שלוש ביום לצורך "התאווררות") ולאחר מכן ניתן לבקש מביהמ"ש להקל בו. נהוג להגיש בקשה ליציאה לעבודה בחלוף 3 חודשים ממועד השחרור, כאשר בבקשה כזאת יש למצוא מקום עבודה נייח (כדי שניתן יהיה לבדוק האם הנאשם מפר את תנאי השחרור או לא) ואדם השוהה במקום העבודה ומוכן לפקח את הנאשם (לבל ייצא שלא ברשות ביהמ"ש וידווח למשטרה במידה שעשה כן) ולחתום על ערבות צד ג' להבטחת קיומו את תנאי השחרור.
לעתים, התביעה תסכים מראש לבקשה ולעתים תדרוש לקיים דיון בבקשת הנאשם בו תחקור את הערבים המוצעים.
בקשה לביטול מעצר בית
בחלוף מספר חודשים נוספים, במידה שהנאשם קיים תנאי שחרורו ללא הפרה נטענת, יכול הנאשם להגיש לביהמ"ש בקשה לביטול מעצר הבית או הפיכתו לחלקי. לרוב, ידרוש ביהמ"ש משירות המבחן להגיש תסקיר מעצר משלים בנקודה זו. במידה ששירות המבחן ימליץ על ביטול מעצר הבית או הפיכתו לחלקי עקב ההפחתה במסוכנותו של הנאשם (לרוב, לאחר התקדמות הנאשם בהליך הטיפולי בו לוקח חלק) –ביהמ"ש ישקול את הבקשה בחיוב. קיימים אף מקרים בהם כבר בהחלטת השחרור הראשונית ביהמ"ש מזמין תסקיר מעצר משירות המבחן (לרוב, בתוך 30 יום) בנוגע לאפשרות של הקלה בתנאי השחרור של הנאשם, דבר המקצר הליכים עבור הנאשם וחוסך לו זמן יקר במעצר בית.
הגשת ערר
במקרים בהם אחד הצדדים אינו מסכים עם החלטת ביהמ"ש (לשחרור בתנאים או למעצר עד לתום ההליכים) – פתוחה בפניו הדרך להגיש ערר לערכאת הערעור (לרוב לביהמ"ש המחוזי על החלטת בימ"ש השלום). על הערר להיות מוגש בתוך 30 יום מיום ההחלטה. במרבית המקרים, ערכאת הערעור אינה מתערבת בהחלטת ביהמ"ש דלמטה והערר נדחה.
הפרת תנאי השחרור ובקשה לעיון חוזר
כאשר נאשם נתפס מפר את תנאי שחרור-ללא עבירה נלווית, לרוב המשטרה תשחרר אותו ולא תעצור אותו (הדבר נתון לשיקול דעתה). במידה שקיימות מספר הפרות של מעצר הבית-ייעצר הנאשם והתביעה תגיש לביהמ"ש "בקשה לעיון חוזר" (בנוגע להחלטה לשחררו בתנאים).
לרוב, כאשר אין מדובר בביצוע עבירות נלוות להפרת תנאי השחרור –ביהמ"ש יורה על השבת הנאשם לתנאים הקודמים, אם כפי שהיו ואם לתנאי מעצר בית מוחלט (כאשר לא היה כזה קודם). במקרים אחרים, כאשר בוצעה עבירה נלווית שאינה קלת ערך (כגון: תקיפה, סחר בסמים, שוד ועוד) – יקבל ביהמ"ש את בקשת התביעה לעיון חוזר ויורה על מעצרו של הנאשם עד לתום ההליכים.
פקיעת התנאים המגבילים וסיום המעצר
במקביל להליך זה של מעצר הנאשם/שהייתו בתנאים מגבילים, מתקיים בירור התיק הפלילי עצמו בפני שופט אחר. בתום הליך בירור האשמה המסתיים בזיכוי הנאשם או בהרשעתו – ידון ביהמ"ש בעונשו של הנאשם (במידה שהורשע). עם מתן גזר הדין - פוקעים התנאים המגבילים ובמידה שהנאשם עצור – מסתיים מעצרו (לעתים יורה ביהמ"ש על שחרור ולעתים יורה על מאסרו לתקופה שקבע).
