חלוקת הרכוש שנצבר ע"י בני זוג בעת הפרידה ביניהם הינה שאלה חשובה ומהותית אשר מהווה לא פעם שיקול עיקרי בעת סכסוך בין בני זוג.
רונה (שם בדוי), עקרת בית ואם לארבעה ילדים, הייתה נשואה באושר ועושר לרואה חשבון מצליח בשם מאיר (שם בדוי), מזה 15 שנים. הידיעה, כי בעלה מנהל רומן מזה מספר שנים עם מזכירתו, נפלה עליה כרעם ביום בהיר.
מאיר הודיע לרונה כי בכוונתו להתגרש, וכי אם לא תסכים לתנאיו, אזי יפנה אותה מהדירה וידאג לנשל אותה מכל הרכוש שצבר במהלך החיים המשותפים שלהם, ואף יותיר אותה חסרת-כל, כפי שהייתה עת נישאו.
טענתו העיקרית של מאיר היתה: "אני הרווחתי את כל הכסף בזמן שאת היית בבית, ולכן הכסף הוא שלי".
רונה הגיעה למשרד הח"מ, ובקשה לברר מהן זכויותיה, והאם מאיר יכול לנשל אותה מרכושם המשותף.
הכלל המשפטי הבסיסי בחלוקת הרכוש המשותף בין בני זוג נשואים: שווה בשווה
הכלל המשפטי הבסיסי בחלוקת הרכוש המשותף בין בני זוג נשואים הינו, כי כל הרכוש שנצבר במהלך הנישואין עד לסיום החיים המשותפים, מתחלק בין בני הזוג שווה בשווה, ללא קשר על שם מי הוא רשום.
מהו אותו רכוש משותף?
זכויות
הרכוש המשותף כולל זכויות מכל מין וסוג שהוא, שנצברו במהלך החיים המשותפים של בני הזוג, לרבות: נכסי מקרקעין, כלי רכב, חסכונות, מניות ואופציות, זכויות במקום העבודה, זכויות פנסיוניות, ביטוחים (כולל ביטוח מנהלים), קרנות השתלמות, קופות גמל ואף פיצויי פיטורים של כל אחד מבני הזוג, ללא קשר לשאלה על שם מי הם נרשמו. גם מוניטין נחשב כרכוש משותף.
חובות
הרכוש המשותף כולל גם חובות שנצברו במהלך הנישואין, וגם אותם יש לחלק שווה בשווה בין בני הזוג, למעט מקרים מיוחדים.
מה אינו נחשב לרכוש משותף?
- נכסים שהיו למי מבני הזוג ערב הנישואין
- ירושות
- מתנות
- גמלה ו/או פיצוי המשולמים על פי חיקוק או פסק דין בשל נזק גוף או מוות.
מהו המועד הקובע לסיום החיים המשותפים וצבירת רכוש משותף אגב כך?
החוק מכליל בקופת הרכוש המשותף את כל הרכוש שנצבר במהלך החיים המשותפים עד לסיומם. מועד סיום החיים המשותפים יכול לבוא גם בטרם התגרשו הצדדים, ולבית המשפט לענייני משפחה הסמכות לקבוע מהו המועד שבו הופסקו למעשה החיים המשותפים וממועד זה ואילך, כל הנצבר (לזכות ולחובה) אינו רכוש משותף העומד לחלוקה. כך, למשל, עזיבת צד אחד את הבית או הגשת תביעות לבית המשפט מהווה בדרך כלל את הפסקת החיים המשותפים.
הדיון המשפטי ברכוש המשותף
הדיון המשפטי בשאלת הרכוש המשותף מתחיל בשאלה מקדמית: מהו מועד נישואי הצדדים?
אם מועד הנישואין הינו לפני 1.1.1974 - תחול הלכת השיתוף
הואיל ובחקיקה הישראלית לא היה בנמצא חוק ספציפי המסדיר את העניינים הרכושיים בין בני זוג עד לשנת 1974, יצרו בתי המשפט מנגנון זה של "הלכת השיתוף", שבמהותו מציב הנחה לפיה עצם הנישואין, הקמת משפחה וניהול משק בית משותף מעידים על כוונת הצדדים לשותפות בנכסים ובחובות המשפחה שנצברו במהלך הנישואין. הטוען לאי שיתוף עליו הראיה להוכיח, כי בני הזוג ניהלו את חייהם ב"הפרדה רכושית" שיש בה כדי לאיין את חלוקת רכוש המשפחה ואת החבות המשותפת בחובות המשפחתיים.
אם מועד הנישואין הינו לאחר שנת 1974 – יחול חוק יחסי ממון בין בני זוג
במידה שבני הזוג נישאו לאחר שנת 1974, חל עליהם חוק יחסי ממון בין בני זוג, אשר נכנס לתוקפו ביום 1.1.1974 . החוק קובע מנגנון שיופעל כברירת מחדל במקרה שבני הזוג לא ערכו ביניהם הסכם ממון טרם הנישואין. המנגנון נקרא "איזון משאבים", ולפיו בני הזוג שותפים שווים בכל הרכוש והחובות שנצברו במהלך החיים המשותפים, ללא קשר על שם מי הם נרשמו ומה הייתה מידת השקעתו של כל צד בצבירת הרכוש המשפחתי המשותף.
חשוב להדגיש, כי בתי המשפט לענייני משפחה רואים בעבודת האישה בבית ובגידול הילדים תרומה שווה לצבירת הרכוש על ידי הבעל הבונה קריירה.
למי הסמכות לדון בחלוקת הרכוש המשותף?
חלוקת הרכוש המשותף נמצאת בסמכות מקבילה של בית המשפט לענייני משפחה ושל בית הדין הרבני.
בהקשר זה, ישנו מרוץ סמכויות בין בית המשפט לענייני משפחה לבין בית הדין הרבני, בבחינת "כל הקודם זוכה".
אם הבעל מגיש את תביעת הגירושין בבית הדין הרבני וכורך בה את ענייני הרכוש, אזי הסמכות תהא לבית הדין הרבני.
אם האישה תגיש תביעה רכושית לבית המשפט לענייני משפחה קודם לכן – הסמכות לדון בחלוקת הרכוש תהא נתונה לבית המשפט לענייני משפחה ולא לבית הדין הרבני.
האם התנהגות קלוקלת ו/או התנהגות בלתי-מוסרית של אחד מבני הזוג מהווה עילה לשלילת זכויותיו בעת חלוקת הרכוש המשותף?
בענייני חלוקת רכוש משותף בין בני זוג, שלא כמו בעניינים אחרים הנוגעים לסכסוך המשפחתי, אין משקל להתנהגות, כזו או אחרת, של בני הזוג האחד כלפי השני (כגון: קשרים מחוץ לנישואין, עזיבת הבית וכיו"ב). הרכוש הנצבר במהלך החיים המשותפים, כמו גם החובות המשותפים, שייכים לבני הזוג בחלקים שווים, אלא אם בית המשפט הורה אחרת.
***
לאחר שהוסברו לרונה עיקרי הדברים, לפיהם זכויותיה חלות על כל הרכוש שנצבר במהלך החיים המשותפים, לרבות על משרדו המשגשג של בעלה והמוניטין שלו – היא נרגעה וחששותיה מאובדן כל רכושה נעלמו.
מספר טיפים לסיום לבני זוג אשר שוקלים להיפרד:
1. מומלץ לפנות לייעוץ משפטי כדי לבדוק את זכויותיכם ולגבש אסטרטגיה מתאימה לניהול התיק.
2. יש לשמור על דיסקרטיות וחשאיות הכוונות לשים קץ לנישואין.
3. חשוב לאסוף נתונים אודות נכסים, כספים וזכויות של הצד השני.
4. מומלץ לצלם מסמכים המעידים על הרכוש המשותף שנצבר במהלך הנישואין.
5. יש לערוך מעקב קפדני אחר מצב החשבון המשותף וההוצאות בשיקים ובכרטיסי האשראי.
6. מומלץ להקדים ולהגיש תביעות כנגד הצד השני בשל מרוץ הסמכויות בין בית המשפט לענייני משפחה לבין בית הדין הרבני.
7. כדאי לערוך צוואה.
עו"ד אסף מאור
*האמור בכתבה זו אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי.
