בתביעות שעוסקות ברשלנות רפואית, כמו בשאר התביעות הנזקיות, הצדדים חייבים להגיש לביהמ"ש חוות-דעת של מומחה ברפואה, כדי שיוכלו להוכיח את הטענות שלהם בעניין הנזק.
ע"פ תקנות סדר הדין האזרחי, תובע שמעוניין להוכיח עניין ברפואה, חייב לצרף לכתב הטענות שלו חוות דעת של מומחה או תעודת רופא.
הצד שנתבע יכול להביא חוות-דעת רפואית סותרת מצידו. כל צד יגיש חוות-דעת שתומכת בעמדתו: התובע יגיש חוות-דעת שמראה, כי הנזק נגרם בשל הרשלנות הרפואית, ואילו הצד שנתבע יגיש חוות-דעת שמוכיחה, כי לא הוא זה שגרם לנזק הנטען. כמו-כן, ביהמ"ש יכול למנות מומחה רפואי מטעמו, ולבקש ממנו שיתן חוות-דעת רפואית בתביעה שנדונה בפניו.
קשר סיבתי
חוות הדעת צריכה להתייחס, בין היתר ובעיקר, לשאלת הקשר הסיבתי, כלומר: האם הנזק נגרם עקב הרשלנות הרפואית מצד הרופא המטפל/המוסד הרפואי וכד'? המומחה הרפואי צריך לבסס את החלטתו ע"פ נתונים אובייקטיבים, ולא להכניס שיקולים זרים בחוות-דעתו.
החשיבות של חוות-דעת רפואית בתביעת רשלנות רפואית היא רבה, שכן לביהמ"ש אין את המומחיות הרפואית להכריע בסוגיה שבפניו, והוא מסתמך על המומחים לצורך הכרעתו.
במהלך הדיון, כל צד יכול לחקור את המומחה הרפואי שהביא הצד השני, וכן להביא ראיות נוספות אשר יתמכו בטענותיו.
ביהמ"ש יבחן את חוות-הדעת שהוגשו בפניו ואת חקירות הצדדים, ויחליט איזו מהן הוא מעדיף. ביהמ"ש יכול להחליט כי הוא מקבל חוות-דעת של צד מסוים במלואה, או כי הוא מאמץ רק חלקים ממנה. כל זאת, תוך נימוק החלטתו.
חוות-דעת של מומחה רפואי עולה כסף. לעיתים, הרבה כסף. מי נושא בעלות שלה? בעיקרון, כל צד שמגיש חוות-דעת נושא בעלויות שלה. בסיום המשפט, ביהמ"ש יכול להורות לצד המספיד לשלם לצד הזוכה את עלות חוות הדעת הרפואית, בין יתר הוצאותיו של הצד הזוכה. במקרה שמדובר במומחה שמונה ע"י ביהמ"ש, נהוג לחלק את עלויות חוות-הדעת בין הצדדים, או להטילן על הצד הנתבע.
עוד בנושא:
רשלנות רפואית בישראל: המדריך שלכם
7 עו"ד מייעצים לכם רגע לפני תביעת רשלנות רפואית
