מי מאיתנו לא נזקק מדי פעם לטיפול שיניים? ביקור אצל רופא שיניים מקושר אצל רבים מאיתנו לחוויה לא נעימה וסימפטית, שהיינו מעדיפים להימנע ממנה. אף אחד לא אוהב זריקות הרדמה, קדיחות בפה, סתימות, עקירות, כתרים... עם זאת, ברור שלפעמים אין מנוס, וחייבים להגיע לרופא השיניים ולקבל את הטיפול הנדרש. מה קורה כאשר הרופא מתרשל? מתי בעצם מדובר ברשלנות? ומהי פגיעה באוטונומיה? האם אפשר לתבוע אותו ולקבל פיצוי על הנזק שגרם לנו?
בעיקרון, כדי להוכיח רשלנות רפואית בטיפול שיניים, יש צורך להוכיח את הדברים הבאים:
• קיומה של חובת זהירות כלפי המטופל מצד הרופא.
• חובת זהירות זו הופרה ע"י הרופא.
• עקב הפרת חובת הזהירות נגרם נזק.
• הוכח קשר סיבתי בין הפרת חובת הזהירות לבין היווצרות הנזק.
בתביעה בשל רשלנות של רופא שיניים במהלך הטיפול בפציינט, ביהמ"ש יבחן האם הרופא הפר את חובתו והאם התנהלותו הייתה רשלנית, כלומר: לא טיפל בפציינט כפי שהיה צריך לטפל/בחר בדרך טיפול לא מתאימה וכדומה. אם ביהמ"ש יקבע שהרופא התרשל, הוא יעבור לבחון את הקשר הסיבתי והיקף הנזק הנטען ע"י הפציינט.
בהקשר זה יש לציין את חוק זכויות החולה, אשר דורש מכל רופא לקבל מהחולה הסכמה מדעת לפני שהוא נותן לו את הטיפול הרפואי. הסכמה מדעת תינתן רק לאחר שהרופא הביא בפני המטופל את כל ההסברים והמידע אודות הטיפול הרפואי, סיכויי הצלחתו, הסיכונים הטמונים בו וטיפולים חלופיים אפשריים.
אי מסירת מידע כזה יכולה לשמש עילה לתביעה בשל פגיעה באוטונומיה, כלומר: פגיעה בזכות של החולה לבחור אם לקבל טיפול רפואי כזה או אחר לאחר שכל המידע הרלוונטי מצוי בפניו.
במקרים שבהם תוכר פגיעה באוטונומיה, התובע יהיה זכאי לפיצוי מבלי שיצטרך להוכיח קשר סיבתי בין אי קבלת הסכמתו לבין הנזק שנגרם כתוצאה מהטיפול.
המטופלת לא קיבלה מידע מלא וכולל
כך למשל, בימ"ש השלום בת"א דן לאחרונה במקרה מעניין שעסק בטיפול שיניים שנוי במחלוקת, מכוחו התבקש פיצוי בשל נזקי גוף שנגרמו עקב הטיפול.
לטענת התובעת, אשר עברה טיפול שיניים אצל דוד מרגלית, לאחר שחשה כאבים בלסת העליונה, הרופא עקר שתיים משיניה ולא החתים אותה על טופס הסכמה, ואף לא פרט בפניה אפשרויות טיפול אחרות מלבד עקירת השיניים. הרופא גם לא הזהיר אותה מפני פגיעות וסיכונים אפשריים כתוצאה מהעקירה. ואם לא די בכך- לאחר העקירה לא ניתנה לה הוראה לטיפול אנטיביוטי ולא טיפל בתלונותיה מייד לאחר העקירה.
התובעת סבלה מכאבים כתוצאה מהטיפול, לטענתה, נגרמה לה דלקת רצינית בלסת והיא נאלצה בסופו של דבר לעבור ניתוח.
רופא השיניים טען מנגד, כי הוא לא התרשל בהתנהלותו, שכן מצב הלסת של התובעת הוחמר בשל כך שהשתהתה בקבלת הטיפול הדרוש לאחר שהופנתה על ידו לבית החולים.
השופטת ארנה לוי דחתה את מרבית טענות התובעת, וקבעה כי רופא השיניים לא התרשל בשלבי הטיפול בתובעת.
עם זאת, השופטת החליטה לפסוק לתובעת פיצוי בשל פגיעה באוטונומיה.
" כאשר לא נמסר למטופל המידע הדרוש טרם בצוע הטיפול הרפואי, יכול מחדל זה כשלעצמו להוות עילה להכרה בראש נזק של פגיעה באוטונומיה, זאת ללא קשר לשאלת הנזק שנגרם מאותו טיפול וללא צורך להוכיח קשר סיבתי בין אי קבלת הסכמת המטופל לטיפול ובין הנזק. הפיצוי במקרה זה נובע מן ההכרה כי בביצוע פרוצדורה רפואית בגופו של אדם שלא בהסכמתו המודעת ישנה פגיעה בכבודו ובזכותו לאוטונומיה. לחולה זכות לבחור אם לקבל טיפול רפואי ואיזה טיפול רפואי יינתן לו", כתבה השופטת בפסק הדין.
נקבע, כי הרופא פגע באוטונומיה של התובעת בשל כך שלא מסר לה את המידע הנדרש לפני ביצוע הטיפול. בפסיקת גובה הפיצוי, השופטת לקחה בחשבון את מהות הטיפול הרפואי שניתן (טיפול לא מורכב של עקירת שתי שיניים), את העובדה שלא נותרה לתובעת נכות ואת אשמה של התובעת בהחמרת המצב.
הפיצוי שנפסק בשל פגיעה באוטונומיה הועמד על 35,000 שקלים. (ת"א 77948-04 אלפסי סוכובולסקי טובה נ' מרגלית דוד)
רוצים לקרוא את פסק הדין? תקדין - פסק דין
רופא השיניים התרשל
בפסק דין אחר, אשר ניתן לפני מספר חודשים, ביקשה אשה פיצוי בשל טיפול שיניים רשלני שעברה אצל רופא במסגרת טיפולים לשיקום הפה.
לטענת התובעת, ילידת 1962, נגרמו לה נזקים שונים עקב טיפול השיניים שעברה בשנים 2004-2006. הרשלנות באה לידי ביטוי בתכנון הטיפול, רמת הביצוע, האסתטיקה ואי ביצוע צילומים.
התובעת סיפרה, כי רופא השיניים הציע לה תוכנית טיפול כוללת, אשר תכלול בין היתר: עקירות שיניים, השחזת השיניים הנותרות, הכנת גשר עליון והכנת גשר תחתון, וזאת בעלות של 30,000 ₪.
בינואר 2005, כאשר הגשרים כבר הורכבו בפיה החלה התובעת להתקשות בלעיסה, דיברה בצורה לא ברורה ופיה החל להפיץ ריח לא נעים. אולם, על אף פניותיה לרופא השיניים הוא לא עשה דבר.
חודשיים לאחר מכן פניה התנפחו, והיא החלה לחוש שריפה בעור הפנים, עיניים דומעות, טעם מוגלתי בפה, תחושת כובד ונפיחות.
השופט ערן נווה מבימ"ש השלום בקריות, קיבל את התביעה וקבע כי אכן בוצע בשיניה של התובעת טיפול שיניים רשלני, ועליה לקבל החזר כספי מלא על הטיפול בסך 30,000 שקלים. בנוסף, ולאחר שהוכח קשר סיבתי רפואי, יש לפצות את התובעת בשל כאב וסבל ב-30,000 שקלים. כמו-כן, נפסקו לזכות התובעת פיצויים של 3,000 שקלים בשל הוצאות רפואיות ונסיעות.
סה"כ, ביהמ"ש חייב את רופא השיניים לשלם לתובעת פיצוי של 63,000 שקלים.
(תא (קריות) 105-06 אלקה בן דניאל נ' ד"ר מ.י.)
רופא השיניים יפצה את המטופלת
דוגמא נוספת לחיוב רופא שיניים לפצות מטופל בשל טיפל שיניים רשלני ניתן למצוא בפסק הדין הבא:
אשה ששיניה לא היו במצב טוב פנתה לרופא שיניים, לצורך טיפול בשיניה. לטענת התובעת, טיפול השיניים שבוצע בה היה רשלני, והיא תבעה פיצוי על הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהטיפול. מומחה שמונה מטעם ביהמ"ש קבע, כי הטיפול בפציינטית לא עמד בסטנדרטים המצופים מרופא-שיניים סביר, ואף למטה מכך.
השופט שלמה פרידלנדר מבימ"ש השלום בת"א קבע, כי רופא השיניים התרשל בביצוע טיפולים שלא הלמו את מצבה הדנטאלי של התובעת, וחייב אותו לפצות אותה ב-32,000 שקלים. (ת"א 23764-03 גור נ' ד"ר)
סיכום
אם כן, טיפול שיניים לא נעים יכול להפוך גם לטיפול שיניים רשלני. כפי שראינו, ביהמ"ש בוחן היטב האם הרופא התרשל ו/או פגע באוטונומיה של הפציינט, ואם הוא מחליט שכן, הוא לא מהסס לפסוק לזכות התובע פיצויים ולחייב את רופא השיניים באחריות.
עוד בנושא:
רשלנות רפואית בישראל: המדריך שלכם
7 עו"ד מייעצים לכם רגע לפני תביעת רשלנות רפואית
רשלנות רפואית בקופות חולים – השיקולים שמאחורי הקלעים
שאלות גולשים ותשובות מפורום רשלנות רפואית
רשלנות רפואית: מתי זו טעות ולא רשלנות?
