צו אימוץ הניתן לפי חוק אימוץ ילדים, ע"י בית המשפט לענייני משפחה, מנתק את הקשר, מפסיק את החובות והזכויות שבין המאומץ להוריו הביולוגים, ויוצר קשר חדש המקים חובות וזכויות בין המאומץ להורים המאמצים.
הכרזה על ילד ילד בר אימוץ
מדובר בהליך מורכב שבו בית המשפט מכריז, כי הילד בר אימוץ בשל אחת העילות המנויות בחוק, מהלך ראשון הכרחי המאפשר את ניתוק הקשר הטבעי בין הילד ובין הוריו הביולוגיים, ולאחר שנבדק ונמצא כי המאמצים כשירים וראויים להיות הורים מבחירה.
התאומות יעל ותהל (שמות בדויים) נולדו ב- 2006. ימים ספורים לאחר הלידה, שירותי הרווחה החלו בהליכים להוצאת התינוקות מבית הוריהן, בטענה שההורים אינם כשירים לטפל בהן בשל מצבם. בגיל 3 חודשים הילדות כבר הוצאו מבית ההורים במסגרת החלטה זמנית, והועברו לבית משפחת אומנה.
ביהמ"ש: הכרזה על תאומות בנות אימוץ
פסק-הדין של בית-המשפט לענייני משפחה שניתן בתחילת 2008, לאחר תסקירים של עו"ס וגורמי רווחה, וחוות דעת של מומחה בדבר ה'מסוגלות ההורית', הכריז על שתי האחיות שהיו באותה העת כבר בנות שנה ושמונה חודשים, בנות אימוץ, והורה על 'אימוץ סגור'.
בתמצית, בית המשפט קבע - "...כי שוכנעתי שלמרות אהבתם האמיתית של המשיבים את הבנות ורצונם העז לגדלן, הם אינם מסוגלים לעשות כן...לא נראה שהמשיבים מסוגלים להשתקם ולכן מתמלא התנאי בסעיף 13(א)(7) ".
הטענה בערעור: החלטת בימ"ש קמא בעניין המסוגלות ההורית היא נמהרת
בערעור שהגיש הח"מ בשם ההורים לבית המשפט המחוזי, הוא טען כי המסקנה השנייה של בית המשפט לענייני משפחה לגבי המסוגלות והיכולת, הינה נמהרת ולא הוגנת, משלא נעשה מצד המדינה ניסיון אמיתי לסייע להורים לגדל את הבנות, לבחון את מסוגלותם כהורים ממש בפועל ולא במבחנים תיאורטיים מנותקים מהטיפול ההורי. עוד נטען, כי מתחילת הדרך המדינה הפעילה מנגנונים שהקטינו את הסיכויים ואף מנעו מההורים להתפתח כהורים, מנגנונים שדחפו את ההורים למצבי דחק רגשיים ונפשיים, במקום להפעיל מנגנוני סיוע, הדרכה ותמיכה.
עיקרון העל בדיני האימוץ
ברמה המשפטית טען הח"מ בנוסף, כי בית-המשפט לא יישם הלכות מחייבות שנקבעו על-ידי בית-המשפט העליון, כי דיני אימוץ קרובים ל"דיני נפשות", וכי נטל ההוכחה, בו יש לעמוד, לפני שקורעים ילדים מהוריהם, הינו ברמה גבוהה מאשר "מאזן ההסתברויות" הרגיל. עוד נטען, כי בית-המשפט לא נתן משקל ראוי לעיקרון העל בדיני האימוץ, וכי ההורות הביולוגית הטבעית היא הטובה והתואמת ביותר לילדים, הצריכים לגדול אצל הוריהם הטבעיים, במסגרת התא המשפחתי הבסיסי ביותר, יחידה מקודשת, שתחולל רק רק במקרים שכלו כל הקיצין. הח"מ טען, כי המבחן אינו חיצוני - השוואתי לעומת אחרים, אלא פנימי – תוכני של התא המשפחתי הקיים, אם ישנה אפשרות כי הילדים יגדלו אצל הוריהם ויקבלו צרכיהם, גם אם בפיקוח, סיוע, הדרכה ותמיכה של המשפחה המורחבת ושל הגופים הרלבנטיים של המדינה.
בית המשפט הפך את ההחלטה: התאומות הוחזרו להוריהן
כ- 3 חודשים מתחילת ההליך בבית המשפט המחוזי, קיבל בית המשפט בהחלטה זמנית להפוך את היוצרות, ויעל ותהל אשר נקרעו מהוריהן בגיל 3 חודשים, הוחזרו כ -3 שבועות לפני יום הולדתן השני לבית ההורים.
שינוי לטובה במצב התאומות
ההורים, אשר קבלו הזדמנות אמיתית מכח החלטת בית המשפט המחוזי לטפל בבנותיהם תקופה של מספר חודשים, תחת עינה הפקוחה של מומחית שמונתה ע"י בית המשפט, עשו זאת בהצלחה, הוכיחו כי ההערכה התיאורטית של בית-המשפט לענייני משפחה, באשר למסוגלות והכשירות בעתיד, אכן הייתה נמהרת. דו"חות שהגישה המומחית הצביעו על שינוי לטובה במצבן של התאומות, ועל תהליך רציף וברור של שיפור והתפתחות בטיפול ההורי מצד ההורים.
ביהמ"ש למשפחה חזר על פסק דינו הראשון - הבנות שוב נקרעו מהוריהן
לאחר זאת, התיק הוחזר לבית המשפט לענייני משפחה ל'סיבוב' שני. בקיץ 2008 כאשר התאומות היו בנות שנתיים ושלושה חודשים, ניתן פסק דין שני של בית-המשפט לענייני משפחה, בו חזר בית המשפט על פסק דינו הראשון כי ההורים אינם כשירים ואינם מסוגלים לטפל בבנות.
יתר על כן, בית המשפט קבע בגוף פסק הדין, ללא היסוס, כי אינו רואה לעכב את את פסק הדין, וכי על פקידת הסעד לפעול "בהקדם האפשרי" להעברת הקטינות למשפחת קלט. בו ביום, שעות ספורות לאחר שפסק הדין התקבל, יום חמישי בשעה 18:00 בערב, ללא הודעה או הכנה כלשהי מראש, הגיעו שני שוטרים ופקידת סעד, עקרו את הבנות מביתן בשנית מהוריהן, שנתיים בדיוק לאחר העקירה הראשונה, ושוב חוו הילדות טראומה קשה, בלתי נסלחת.
ביהמ"ש המחוזי למעשה אשר את המחטף
בקשה לעיכוב ביצוע והשבת הקטינות להורים, שהגיש הח"מ מיד לאחר השבת ביום א' בבוקר, לבית המשפט המחוזי, נדונה לאחר מספר ימים, ונדחתה בטענה של 'מעשה עשוי' ושל מניעת טלטול נוסף לקטינות, ובכך למעשה בית המשפט המחוזי נתן גושפנקא למחטף, למהלך הכוחני של הוצאת הקטינות שעות ספורות לאחר קבלת פסק הדין, כדי להקדים את בקשת ההורים לעיכוב ביצוע.
בר"ע לעליון: יש לאפשר לקטינות לשוב להוריהן
על החלטת בית המשפט המחוזי הגיש הח"מ בקשה למתן רשות ערעור בבית המשפט העליון, אשר נדונה בפני כב' השופטת עדנה ארבל. הח"מ טען בפני השופטת ארבל, כי טובת הקטינות היא שישובו לבית הוריהן, אשר הוכיחו במשך החודשים בהם קבלו הזדמנות לתפקד כהורים, כי לא רק שלא נשקפת מהם חלילה איזה סכנה שהיא לקטינות, אלא שהם מעניקים להן אהבת אם ואב, מספקים כל צרכיהן והורות שהולכת ומשתפרת, וכי יש לאפשר להם לממש הורותם בפיקוח ומעקב, לפחות עד הגיען של הקטינות לגיל 3 שנים (לפי ההמלצה של המומחה שמונתה ע"י בית המשפט המחוזי).
העליון: הקטינות ישובו להוריהן
בית המשפט העליון קיבל את עמדת ההורים במלואה, מתח ביקורת על ההתנהלות של רשויות הרווחה, והורה על השבת הקטינות לבית הוריהן, בכפוף להליך הערעור על פסק הדין השני של בית המשפט לענייני משפחה, שהחל להתנהל בבית המשפט המחוזי.
לבסוף - בוטלה הכרזה על הקטינות כבנות אימוץ
בתחילת 2009 ניתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי בו בוטלה הכרזת הקטינות בנות אימוץ, ונקבע כי הילדות יגדלו בבית ההורים, בכפוף לתכנית טיפולית, לבחינה ומעקב של גורמי הרווחה.
כך, לאחר הליכים בכל הערכאות, שלום – ענייני משפחה, מחוזי ועליון, תיק האימוץ הסתיים לאחר כשנתיים וחצי, בהכרעה משפטית לטובת ההורים, אך לאחר עלויות רגשיות ונפשיות להורים ולתאומות, שהשפעתן לתמיד .
במאמר מוסגר יצויין, כי בשנת 2011 החלו הליכים לפי חוק הנוער.
עוד מידע על חוק אימוץ ילדים מטרתו והדגשים בו
