אכיפת התקשרות עם עירייה

התקשרות מחייבת עם עיריות בהסכם לצורך מתן שירותים או אספקת טובין וכיו"ב, אינה דומה להתקשרות עם אדם פרטי ואפילו לא עם חברה בע"מ.

ברגיל, שני צדדים, פרטיים (להוציא חברה בע"מ למשל), הבוחרים להתקשר בהסכם כלשהו, מחייבים את עצמם בהתחייבויות ההדדיות הגלומות בעצם ההתקשרות, זאת בכפוף לתנאים כאלו או אחרים, המתנים את כניסת ההתקשרות לתוקף בהתקיים תנאי מסוים (מה שנקרא בשפת החוק – "תנאי מתלה"), או לחילופין, המפסיקים את קיומה של ההתקשרות בהתקיים תנאי מסוים (מה שנקרא – "תנאי מפסיק").

שונים הם פני הדברים עת עסקינן בהתקשרות של צד לעסקה עם חברה בע"מ. ככלל ניתן לומר, כי התקשרות עם תאגיד בעירבון מוגבל מוגבלת וכפופה היא, מעבר למגבלות החלות על התקשרות בין שני צדדים פרטיים כאמור לעיל, לכך שהמתקשרים בשם החברה, עושים זאת מתוקף היותם מורשי חתימה, המוסמכים להתקשר בשם התאגיד בסוג העסקאות נשוא ההתקשרות.

התקשרות מחייבת עם עירייה, מאידך, עשויה להיות מורכבת אף יותר. בהתאם לס' 203(א) לפקודת העיריות (נספח חדש), התקשרות עם עיריה, לרבות התקשרות במסגרת הסדר פשרה המוגש לבית משפט, שיש בה התחייבות כספית מצד העיריה, לא תחייב את העיריה אלא בכפוף לכך שעל הסכם ההתקשרות, בצד חותמת העיריה, חתמו בנוסף ראש העיריה בעצמו וכן גזבר העיריה.

מטרתו של סעיף זה בפקודת העיריות, הגיונית וראויה כשלעצמה, מאחר ובכך מובטח שימוש זהיר ומבוקר בכספי ציבור, שהרי עצם נחיצותן של חתימות ראש הרשות, שהינו נבחר הציבור, החב דין וחשבון ציבורי לתושבי עירו, ושל גזבר העירייה, האמון על שמירת האיזון התקציבי של העיר, מבטיחה במידה רבה, כי התחייבויותיה הכספיות של העיריה, תעשנה בשום שכל ובאחריות ציבורית ותקציבית.

לאור זאת, מתעוררת השאלה האם ניתן לאכוף הסכם שנכרת עם עיריה, כאשר ההסכם נעדר את "דרישת הצורה" המחויבת מכוח ס' 203(א) לפקודת העיריות, למשל כאשר הסכם ההתקשרות לא נחתם ע"י ראש העיריה או הגזבר, הגם שבעלי סמכות בעירייה, למשל מנכ"ל העירייה או בעל סמכות אחר, חתמו עם ההסכם, ואף פעלו על פיו?

בסוגיה זו עסק, בין היתר, פסק-דינו של כב' בימ"ש העליון בע"א 6705/04 בית הרכב בע"מ נ' עיריית ירושלים ואח' (להלן – "הלכת בית הרכב"), שקבע מסמרות ועקרונות בשאלה זו. הלכת בית הרכב הנ"ל, המהווה "תקדים משפטי מחייב" לפיו מחויבים בית המשפט דלמטה לכוף פסיקותיהם, היוותה את הבסיס המשפטי לפסיקתו של כב' בימ"ש שלום בת"א, שניתנה לאחרונה בתובענה שהוגשה ע"י אדם שהתקשר עם עיריית מודיעין בהסכם ארוך טווח למתן שירותי פירסום לעיריה. התובע, מר אטיאס, עתר כנגד עיריית מודיעין לפסיקת פיצויי קיום בסך של 460,000 ₪ בגין הפסדי רווח שנגרמו לו לטענתו, בעקבות הפסקת ההתקשרות עימו.

באותה פרשה (בה נטל הכותב חלק בייצוג העיריה בשלבי ניהול התיק הראשוניים), התקשר מר אטיאס עם דוברת עיריית מודיעין לשעבר, שפעלה בשם העיריה, במזכר הבנות למתן שירותי פרסום לעיריה למשך 36 חודשים. מזכר זה, היווה מבחינה מסוימת הסכם המשך, לנוהל על פיו פעלו הצדדים מזה תקופה, קודם לעריכת המזכר. הגם שמזכר ההבנות לא נחתם למעשה ע"י איש מאנשי העיריה, הרי שדוברת העירייה לשעבר אישרה והעידה, כעולה מפסק הדין, כי פעלה על לפיו, וכן כי גם גורמים נוספים בעיריה, ובכירים אף יותר, כגון היועמ"ש, מבקר העיריה והגזבר היו מודיעים למזכר זה, ראו בו הסכם מחייב ופעלו על פיו.

שופטת בימ"ש השלום בת"א, שרון גלר, קיבלה אמנם את הגרסה העובדתית לה טען התובע, לפיה הצדדים ראו במזכר ההבנות כהסכם מחייב לכל דבר, אך יחד עם זאת ובאופן לא מפתיע, דחתה היא את התובענה, בין היתר, מאחר שמזכר ההבנות לא עמד ב"דרישת הצורה", המתחייבת מכוח ס' 203(א) לפקודת העיריות, הואיל ובמקרה זה, על מזכר ההבנות לא הופיעו כלל חתימות הגורמים הרלבנטיים.

הנקודה המעניינת בפ"ד, אינה נעוצה דווקא בתוצאה אליה הגיע בימ"ש כמו בהנמקה בה השתמש, שיישמה הלכה למעשה את העקרונות שנקבעו בהלכת בית הרכב.

בית המשפט קיבל למעשה את האפשרות התיאורטית, כי ניתן לאכוף מסמך משפטי, שיש בו התחייבות כספית מצד עיריות, הגם שזה לא נערך בהתאם לקבוע בס' 203(א) לפקודת העיריות, קרי, גם אם מסמך זה לא נחתם בפועל ע"י הפונקציונרים החיוניים על פי החוק.
אולם, יחד עם זאת, אכיפה כאמור, יכול ותעשה אך ורק בנסיבות בהן לא יהיה זה מוצדק שלא לאכוף את ההסכם, למשל, כאשר הצד שהתקשר עם עירייה קיים את התחייבויותיו בפועל, זאת בתום לב ומתוך הבנה כנה, כי הגורם עימו התקשר מצד העיריה, אכן משמש כבעל הסמכות לחייב אותה.

בנסיבות כאלו, יכול ובית המשפט לא יאפשר לעיריה לחמוק מקיום התחייבויותיה כלפי המתקשר, אך ורק מחמת הפגם הצורני, קרי, מאחר שלא התקיימו דרישותיו של ס' 203(א) לפקודת העיריות, המחייב את חתימות כלל הגורמים הרלבנטיים, כתנאי לתקפות ההתקשרות.
דברים אלו יש לסייג במידת מה, הואיל ובפס"ד אטיאס נ' עיריית מודיעין, בימ"ש דשם נימק את הכרעתו בשורה של הנמקות נוספות, אולם עם זאת, ביסוד הדברים נראה, כי קיים פתח לצדדים המתקשרים עם עיריות, בלא להיות מודעים למלא ההשלכות וההיבטים הכרוכים בדבר, לתבוע את אכיפת התחייבויות העיריות, במידה ואלו מתנערות מהתחייבויותיהן, מטעמים שאינם צודקים.

(ת"א 45333-07 אטיאס נ' עיריית מודיעין-מכבים-רעות, ניתן ביום 28.11.10, ע"י כב' השופטת שרון גלר, בבימ"ש שלום ת"א).
ייצג את עיריית מודיעין: עו"ד משה זוהרי.  

* הכותב הוא עו"ד המתמחה בנדל"ן, משפט אזרחי-מסחרי ודיני משפחה וירושה.
 
** האמור בטור זה אינו מהווה תחליף לקבלת ייעוץ ספציפי עם עו"ד מקצועי בכל מקרה נתון. הבוחר לעשות שימוש באמור בטור זה בהיעדר ייצוג הולם ע"י עו"ד ו/או בעל מקצוע מתאים, עושה זאת על אחריותו הבלעדית בלבד.