כאשר אדם נפגע בתאונת דרכים ואינו יודע את פרטיו של הנהג-הפוגע, האם זכאותו כלפי קרנית מותנית במאמץ ושקידה לאתר את זהותו של הנהג?
ביהמ"ש העליון דן בשאלה זו במסגרת ערעור שהגישה קרנית על חיובה ע"י ביהמ"ש המחוזי בשני פסקי דין שונים בפיצוי נפגעים בתאונת דרכים.
קרנית נשענה על מבחן "השקידה הסבירה", וטענה כי זכות התביעה של אדם שנפגע בתאונת דרכים היא בראש ובראשונה כנגד הנהג האחראי לתאונה והמבטחת שלו, וכי חבותה של קרנית לעומת זאת היא שיורית בלבד.
המצב הסובייקטיבי של הנפגע
המשנה לנשיאה, השופט ריבלין דחה את ערעורה של קרנית, וקבע כי מבחן השקידה הסבירה חייב להיבחן לאור מצבו הסובייקטיבי של הנפגע בזמן התאונה ולאחריה. באופן מעשי, על בית המשפט לבחון את הסבריו של הנפגע לגבי סיבת אי-ידיעתו את פרטי הנהג-הפוגע, ולקחת בחשבון את העובדה כי תאונת דרכים היא אירוע פתאומי וטראומתי.
"כאשר הנפגע מצביע על סיבה סבירה והגיונית לכך שאין ביכולתו להצביע על הנהג הפוגע, והסברו זה נמצא מהימן, הכף נוטה לטובת הכרה בזכאות לפיצוי מקרנית", כתב השופט בפסק הדין, והוסיף כי: "נראה לי כי יש לבחון את התנהגות הנפגע ואת הסבריו במשקפיים מציאותיות ותוך מתן משקל ראוי למצוקה הסובייקטיבית שבגינה הוא לא השכיל או הצליח לברר את פרטיו של הנהג-הפוגע".
השופט ריבלין ציין בפסק הדין מקרים טיפוסיים שבהם הנפגע לא יודע את זהות הנהג הפוגע, ויהיה זכאי לפיצויים מקרנית. אחד מהם הוא מקרה של תאונת "פגע וברח" (בהנחה שלאחר התאונה הנפגע ניסה לברר את זהות הנהג הפוגע), ומקרה אחר הוא כאשר גילו של הנפגע, או פגיעתו הפיזית בתאונה, לא אפשרו לו להתחקות אחר זהותו של הנהג-הפוגע.
עם זאת, במקרים שבהם הנפגע לא ברר מהי זהות הנהג הפוגע מסיבות של אי נעימות, או כי חשב שהנזק לא רציני, הוא לא יהיה זכאי לפיצויים מקרנית. (רע"א 3909/08 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' שרה קורן).
• ב"כ קרנית: עו"ד חיים מנדלבאום; עו"ד רונית חן
• ב"כ המשיבים: עו"ד מרי ימין, עו"ד רונן ברק
עוד בנושא:
