המלצות ועדת גורן שפורסמו השבוע, מבשרות, אם יאומצו, על מהפכה של ממש בכל הנוגע לחוקי התגמולים, וכדרכן של מהפכות, הן צפויות להשאיר אחריהן שובל של נפגעים, בלבול וחוסר בהירות.
רוצים לשאול שאלה? היכנסו לפורום משרד הבטחון - נכי צה"ל
כבר מכתב המינוי של הועדה ניתן היה להבין מהן ההמלצות המצופות ממנה. מלכתחילה מונתה הועדה לבדוק את אמות המידה להכרה ולסיוע מאגף השיקום, "במטרה להביא לייעול ולחסכון...". המנדט של הועדה היה לבדוק ולהמליץ על דרכים לצמצום מספר הזכאים לזכויות לפי חוקי השיקום, כדי להביא ליעול ולחסכון. הועדה לא הוסמכה לדון ולהמליץ באשר להתיעלות אגף השיקום, או באשר לשיפור הטיפול בנכים, על אף שגם המלצות כאלו עשויות להביא ליעול ולחסכון.
נקודת המוצא של הועדה הובהרה היטב גם בפרק הכללי של הדו"ח. הבעיה שעמה צריך להתמודד, לפי תפיסת הועדה, הינה העליה במספר הזכאים לזכויות כנכי צה"ל או כבני משפחות שכולות. ריבוי הזכאים גורם לעומס רב על אגפי השיקום ולפגיעה באיכות השירות והטיפול. אם הבעיה היא אכן ריבוי הזכאים, אזי הפתרון הפשוט הינו צמצום מספר הזכאים, ע"י הקשחת מבחני הזכאות. (ולא למשל ע"י התיעלות של המערכת הביורוקרטית באגף השיקום או פישוט ההליכים לקבלת הזכויות). אם לא יהיו הרבה זכאים, הרי שלא יהיה עומס, ובא לציון גואל. באותה דרך אפשר, למשל, לצמצם את בעיית העוני, ע"י שינוי ההגדרה הקובעת מיהו "עני". כך פחות אנשים יחשבו כעניים, והעומס על מוסדות הרווחה יקטן.
ההמלצות העיקריות של הועדה הינן ליצור אבחנה בין פגיעה מחבלות לפגיעה ממחלות, ובין חיילי חובה ומילואים לבין אנשי הקבע. כן המליצה הועדה לשנות את תנאי הזכאות להכרה בחיילי חובה שנפגעו בחופשה.
להלן אתייחס לכמה מההמלצות העיקריות של ועדת גורן:
1. עפ"י נוסח החוק כיום, הכרה בנכות או בפטירה בשירות אפשרית רק כאשר קיים קשר סיבתי, דהיינו שהנכות או הפטירה נגרמו "תוך ועקב" השירות.
הועדה ממליצה להוסיף, במקרים מסוימים, תנאי נוסף - שהנכות או הפטירה ארעו לא רק תוך ועקב השירות, אלא עקב תנאי שירות "יחודיים ומיוחדים לשירות". הדרישה הנוספת של "יחודיות ומיוחדות" תחול במקרה של חייל קבע שנחבל תוך ועקב השירות, ובמקרה של חיילי חובה ומילואים שחלו תוך ועקב השירות.
המבחן של "יחודיות ומיוחדות" אינו מבחן מדויק וגבולותיו כלל אינם ברורים. לדוגמא: חייל שנפגע תוך כדי תורנות שמירה בבסיס. האם שמירה היא פעולה מיוחדת וייחודית לשירות הצבאי? ואולי לא, שהרי יש אזרחים רבים העובדים בשמירה גם כן?. האם שמירה על בסיס ברמת הגולן היא פעולה "מיוחדת וייחודית" לשירות ושמירה על בסיס השלישות ברמת גן אינה כזו?
הוספת התנאי של "יחודיות ומיוחדות" עלולה להגביר את אי הבהירוות והמחלוקות באשר לתחולת החוק במקרים שונים.
2. עפ"י החוק כיום, חייל חובה שלקה במחלה הקשורה בקשר סיבתי לשירות, יוכר כנכה צה"ל. על החייל מוטל הנטל להוכיח את הקשר הסיבתי, ואם לא יצליח בכך תביעתו תידחה. המלצת הועדה הינה כי החייל החולה ידרש לעמוד בתנאי נוסף ולפיו המחלה נגרמה או הוחמרה עקב תנאים "יחודיים ומיוחדים" לשירות הצבאי.
המשמעות של דרישה זו היא, כי גם אם יוכיח החייל מעל לכל ספק, כי לקה במחלה עקב תנאי שירותו, עדיין לא יוכר כנכה צה"ל, אם התנאים שגרמו למחלתו אינם מיוחדים לשירות צבאי. לדוגמא: חייל בתפקיד טכני, שעבד עם חומר מסוכן (ג'נקלין) וחלה במחלה קשה, לא יוכר בגלל שגם טכנאי באזרחות עלול להחשף לחומר ולחלות, ואין כאן יחוד לשירות הצבאי. דוגמא נוספת – חייל שעבד בארכיון צבאי מאובק ולקה באסטמה לא יוכר כי גם באזרחות הארכיונים מאובקים.
זו תוצאה קשה שהדעת אינה סובלת – חייל חובה, שהתגייס מכח חוק והוצב לשירות לפי פקודה, לקה במחלה עקב תנאי השירות אך לא יהיה זכאי להכרה לפי חוק הנכים. החייל החולה ישתחרר לביתו, ויסבול ממחלתו – שנגרמה עקב השירות - כל חייו, אך דלתות אגף השיקום יהיו נעולות בפניו.
התוצאה בלתי הגיונית במיוחד לאור העובדה שאם החייל היה עובד אצל מעביד אזרחי, הוא יכול היה לפנות לביטוח הלאומי ולבקש הכרה כנפגע עבודה, אולם מסלול זה אינו פתוח בפניו כחייל חובה. יוצא שמצבו של חייל חובה הלוקה במחלה תוך ועקב שירותו עלול להיות גרוע בהרבה ממצבו של מי שחלה במהלך עבודה אזרחית רגילה.
האם יעלה על הדעת שמשרד הבטחון יתנער מאחריותו לחייל חובה שלקה במחלה תוך ועקב תנאי שירותו, רק משום שמדובר בתנאי שירות שיש להם מקבילה בחיים האזרחיים? לפי המלצות ועדת גורן, יתכן גם יתכן.
3. באשר לחיילי הקבע, המלצת ועדת גורן הינה להוציא לחלוטין את נושא המחלות מהסדרי חוק הנכים וחוק המשפחות. המשמעות היא שבשום מקרה לא תוכר נכות (או פטירה) כתוצאה ממחלה, אפילו אם מבחינה רפואית יש הסכמה גורפת שתנאי השירות גרמו למחלה, ואפילו אם מדובר בתנאי שירות "מיוחדים וייחודיים לצבא".
כך לדוגמא, מוסכם כיום כי מתח נפשי חריג עלול לגרום לפרוץ מחלות מסוימות (כגון פסוריאזיס או סכרת סוג 1). למרות זאת, איש קבע שישתתף בארוע לחימה, יהיה בסכנת חיים וילקה באחת מהמחלות, לא יוכר כנכה צה"ל אפילו יוסכם על כולם שהמחלה פרצה עקב ארוע הלחימה. מענין לציין שחייל חובה, שילחם לצידו, ויחלה באותה מחלה, כן יוכל לזכות בהכרה, שכן הועדה יצרה הבחנה בין חיילי החובה לחיילי הקבע.
אותו איש קבע, שחלה בעקבות השתתפותו בארוע קרבי, יופנה לביטוח הלאומי, ולא יהיה זכאי לטיפול אגף השיקום.
גורל דומה צפוי לאיש קבע שבמהלך שירותו השתתף בפעילויות מבצעיות, נחשף למאות קשים, לא נפגע בגופו אך לקה בהלם קרב (PTSD). מאחר ומדובר במחלה, ולא בחבלה, הלום הקרב ישלח לביטוח הלאומי, למצוא שם את המזור למחלתו הנפשית, והוא לא יהיה זכאי לסעד כלשהו מאגף השיקום.
מדובר בפגיעה נפשית הקשורה ישירות לשירות בצה"ל, ואשר מבחינה מוסרית וערכית צריכה להיות מטופלת במסגרת אגף השיקום, אך לא כך יהיה, אם יאומצו המלצות הועדה.
4. ככלל, גישת הועדה הינה שדין אנשי הקבע כדין עובדים במקומות עבודה אזרחים, ולפיכך עליהם למצוא את פתרונם במסגרת חוק הביטוח הלאומי.
בהמלצות הועדה אין כל התייחסות לפן חשוב הנגזר מההשוואה בין אנשי הקבע לעובדים במקום עבודה אזרחי.
עובד במקום עבודה אזרחי, שנקבעה לו נכות מעבודה, יכול, בנוסף, להגיש תביעה אזרחית כנגד מעבידו, בהתאם לדיני הנזיקין. כך למשל אם עובד נפגע בשמיעתו, הוא יכול להגיש תביעה בטענה שנחשף לרעש מזיק או שלא סופקו לו אמצעי מיגון מתאימים.
במצב החוקי כיום אנשי קבע אינם יכולים להגיש תביעה בנזיקין כנגד צה"ל, והם יכולים לתבוע אך ורק לפי חוק הנכים.
הועדה אינה מתייחסת לשאלה, (שהועלתה בפניה בעת הדיונים), מה יהיה דינם של אנשי הקבע שיחסמו מלתבוע לפי חוקי השיקום ויופנו למוסד לביטוח לאומי. אם הם עדיין יהיו מנועים מכח חוק מלהגיש תביעת נזיקין כנד המעביד (הצבא) הרי שמצבם יהיה גרוע מזה של העובדים האזרחיים במקום שישתווה לו. מאידך, אם תפתח בפניהם הדרך לתביעות נזיקין, יתכן וכל החסכון שבשמו נחסם בפניהם חוק הנכים ירד לטמיון, ומשרד הבטחון יאלץ לשאת בעלויות הנכות, בדרך של פיצויים נזקיים.
זאת ועוד – האם אנו מעונינים להגיע למצב שבו אנשי קבע מגישים תביעות נזיקין ומתדיינים בבתי המשפט כנגד צה"ל?
5. המלצות נוספות של הועדה מתייחסות לנושא הכרה בחיילים שנפגעו בחופשה.
עפ"י החוק כיום, חייל חובה שנפגע עקב חבלה, בהיותו בחופשה מאושרת, ונגרמה לו נכות בשעור 20% ויותר – יוכר כנכה צה"ל.
חשוב להדגיש – החוק כיום חל אך ורק על חיילי חובה, ולא כל פגיעה בחופשה מזכה בהכרה על פיו. החוק אינו חל על מי שנפגע עקב התנהגות "רעה וחמורה". (וכך חייל שתקף אדם אחר ונפגע, או שנהג שיכור ונפגע, לא יוכר כנכה צה"ל). החוק לא חל גם על מי שנכותו, עקב הפגיעה בחופשה, נמוכה מ 20%.
ההכרה בפגיעות בחופשה הינה ביטוי למערכת היחסים בין חייל החובה וצה"ל, בתקופת שירות החובה, ועמד על כך ראש אכ"א, האלוף זמיר, בעדותו בפני הועדה.
מבחינת התפיסה הציבורית חייל "שייך" לצבא כל תקופת שרות החובה. הוא נותן את עצמו באופן מלא לצבא ונמצא בחסותו ובאחריותו. כך רואים זאת ההורים, כך חשים החיילים וכך נוהג בפועל גם הצבא שיכול להזעיק חייל מחופשה.
החשיבות במתן הכרה, גם במקרים של פגיעות בחופשה, הינה בין היתר, משום שלחיילי החובה בד"כ אין ביטוח אישי והם ומשפחותיהם סבורים, בטעות, כי בתקופת השירות הם "מכוסים" ע"י צה"ל באופן מלא, כולל בעת חופשה. (תפיסה שמושפעת גם מכך שחייל חובה אינו מבוטח בקופ"ח בתקופת שירות החובה אלא מטופל ע"י המערכת הרפואית בצבא).
המלצת הועדה הינה לצמצם את ההכרה בנפגעים בחופשה, כך שגם מי שנפגעו מתוך פזיזות (ולא רק התנהגות רעה וחמורה), לא יוכרו.
ראוי היה שבמקביל להמלצה זו ימצא הדרך להסדר ביטוחי כולל, (אולי בדומה להסדר לביטוח תלמידים החל גם על פעילות שלא בשעות הלימודים), שיבטיח שלחיילי החובה יהיה ביטוח כלשהו, וכתובת לפנות אליה במקרה פציעה. הסדר כזה יפתור גם את בעיתם של הנפגעים שאינם זוכים כיום לכיסוי לפי חוק הנכים (מי שנכותו עקב הפגיעה בחופשה נמוכה מ – 20%).
עד אז, מן הראוי להדגיש ולהבהיר לכל מועמד לגיוס חובה, לכל מתגייס ולהורי המתגייסים, שאין להם כל כיסוי ביטוחי לפעילויות מחוץ לשירות. במצב הקיים כיום החיילים והוריהם נדהמים לגלות עובדה זו רק לאחר התרחשות התאונה, כשמאוחר מדי לדאוג לכיסוי הביטוחי.
סיכום
אימוץ המלצות ועדת גורן, בתחומים שנסקרו לעיל, עלול להביא לפגיעה קשה בזכויות המשרתים בצה"ל, במוטיבציה שלהם ושל המתגייסים לשירות, ובמחויבותם לצה"ל. גם אם פגיעה זו תביא לחסכון כספי מסוים, מחירה האמיתי יהיה כבד, ומערכת היחסים בין הצבא לבין החברה הישראלית והמשרתים בצבא עלולה להפגע באופן בלתי הפיך.
הכותבת היא מנהלת פורום משרד הבטחון - נכי צה"ל בפורטל משפטי
