1. מהו שכר מולן?
רבים לא יודעים, אך סעיף 9 לחוק הגנת השכר קובע, כי על המעסיק לשלם לנו את השכר עבור חודש העבודה בסיומו של אותו החודש. החל מהיום התשיעי של האיחור בתשלום, השכר נחשב מולן. הפיצוי על הלנת שכר הוא בשיעור של 5% מהשכר לשבוע הראשון של ההלנה, ו- 10% מהשכר בשבועות שלאחר מכן, או בתוספת הצמדה וריבית של 20% - לפי הגבוה מבין השניים. מאחורי הסכומים הגבוהים עומדת המטרה להטיל פיצוי עונשי כבד על המעביד, שיהפוך את האיחור בתשלום ללא כדאי עבורו, וזאת עקב מוסר התשלומים הירוד של חלק מהמעבידים. פיצויי הלנת שכר הם תופעה ייחודית בעלת ערך חברתי בלעדית לישראל שאין לה אח ורע בעולם. יחד עם זאת, לתביעה זו יש תקופת התיישנות מיוחדת, אשר פעמים רבות מונעת מהעובדים לתבוע ולקבל את הפיצוי.
2. תביעת הלנת שכר - כדאי למהר
סעיף 17א(א) לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 קובע, כי הזכות לפיצויי הלנת שכר תתיישן, אם לא הוגשה תובענה תוך שנה מהיום שבו רואים את השכר כמולן, או תוך 60 ימים מהיום שהעובד קבל את השכר שבו קשור הפיצוי, לפי המוקדם. קרי, תוך שנה במידה שהשכר טרם שולם (לרוב במסגרת תביעת העובד למלוא שכרו והתנאים הסוציאליים להם הוא זכאי), או תוך 60 יום לאחר שקיבל העובד את שכרו באיחור. במקרה כזה, פעמים רבות, מאבד העובד את זכותו, אם יעדיף, ובצדק, שלא לתבוע את המעביד במהלך עבודתו. כאשר יגיעו יחסי העבודה לקיצם, תחלוף תקופת ההתיישנות.
אמנם, תקופה זו נתונה להארכה ל- 90 יום בתנאים מסויימים, ואף תוארך לשלוש שנים במקרים של הלנת שכר חוזרת, אך אין בכך בהכרח מענה לעובד ששכרו מולן.
3. התיישנות מהותית
חוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 קובע את תקופות ההתיישנות על תביעות, כאשר תקופת ההתיישנות בתביעה כספית רגילה (כמו גם תביעה לשכר עבודה, פיצויי פיטורין ועוד) נמשכת 7 שנים. החוק מבהיר, כי לא די בהתיישנות כדי לבטל את זכות התביעה, קרי, אם הנתבע לא העלה את הטענה, זכות התביעה תתקיים. על תביעת הלנת השכר חל הסדר חוקי ייחודי, הקבוע בחוק הגנת השכר, הקובע את התיישנות הזכות לפיצוי הלנת שכר עצמה ולא רק את התיישנות זכות התביעה. לפיכך, נקבע בפסיקת בתי-הדין לא אחת, כי התיישנות הזכות לפיצויי הלנה היא התיישנות מהותית ולא התיישנות דיונית. בניגוד לתקופת ההתיישנות "הרגילה" הקבועה בחוק, גם אם הצד השני לא יעלה כל טענה בדבר התיישנות התביעה, לתובע לא תעמוד הזכות לקבלת הפיצוי בחלוף תקופת ההתיישנות.
4. החריגים בחוק ההתיישנות
חוק ההתיישנות קובע מספר חריגים, שיש בכוחם לדחות את נקודת הפתיחה של מרוץ ההתיישנות. ביניהם ניתן למנות השהיית ההתיישנות עקב התנהלות פסולה של הנתבע (סעיף 7 לחוק), דחיית המועד ליום בו נודעו לתובע העובדות המקימות את עילת התביעה (סעיף 8 לחוק), או תחילת ההתיישנות ביום בו מודה הנתבע בזכות התובע לסעד, גם לאחר תקופת ההתיישנות (סעיף 9 לחוק).
בתי-הדין לעבודה נחלקים בגישתם בסוגיית החלת חריגי חוק ההתיישנות על פיצויי הלנת שכר, ובעוד שחלקם מתייחסים להתיישנות הלנת השכר כזכות מהותית עליה לא חלים החריגים בחוק, אחרים מאפשרים את דחיית מועד ההתיישנות מכח היקש, מילוי חסר בחוק או במישרין מכח גזירה שווה ככל תקופת התיישנות. החלת החריגים מאפשרת לעובד לתבוע הלנת שכר רק לאחר שנודע לו שלא שולם לו מלוא שכרו, ובהתאמה שהשכר החסר הולן.
5. מתי נולדה עילת התביעה?
סעיף 6 לחוק ההתיישנות קובע, כי מרוץ ההתיישנות יחל ביום בו נולדה עילת התביעה. סעיף 8 קובע כי כאשר אין בידי התובע את מלוא העובדות המגבשות את עילת התביעה, מסיבות שאינן תלויות בו, תחל תקופת ההתיישנות ביום בו נודע לתובע על עובדות אלו. בתי-הדין לעבודה פירשו תנאי זה באופן המאפשר לתובע לתבוע הלנת שכר ביום בו הוא מקבל את מלוא הפרטים אודות שכרו. כדברי כב' השופטת פרוקצ'ה ביושבה בבית-המשפט העליון: "המבחן המקובל ל"עילת תובענה" לצורך התיישנות הוא קיומה של עילת תביעה קונקרטית בידי התובע במובן זה שמתקיימות כל העובדות החיוניות הנדרשות לביסוס תביעה שניתן להצליח בה ולזכות בסעד המבוקש" (ע"א 244/81 פתאל נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית). בהתאמה, וזו הגישה שאומצה על-ידי נשיא בית-הדין הארצי לעבודה לשעבר, כבוד השופט בדימוס סטיב אדלר, יש לראות את תחילת ההתיישנות של זכות התובע לדמי הלנת שכרו ביום בו ידע מה היה גובה שכרו המולן, ולאחר קבלת מלוא המידע מהמעביד.
בפסקי הדין של בתי-הדין לעבודה, מבטלים השופטים בהינף יד את זכותם של התובעים לפיצויי הלנת שכר, שעבר מועד תביעתם. הדבקות בלשון החוק, והגבלת האפשרות לתבוע פיצויי הלנת שכר, נוגדת את רוח דיני העבודה שמטרתם לספק הגנה קוגנטית - שאינה ניתנת להתניה - כלפי העובד
6. הגנה מספקת על העובד?
בפסקי הדין של בתי-הדין לעבודה, מבטלים השופטים בהינף יד את זכותם של התובעים לפיצויי הלנת שכר, שעבר מועד תביעתם. הדבקות בלשון החוק, והגבלת האפשרות לתבוע פיצויי הלנת שכר, נוגדת את רוח דיני העבודה שמטרתם לספק הגנה קוגנטית - שאינה ניתנת להתניה - כלפי העובד. החקיקה בעניין הלנת השכר מאלצת את העובד לזנוח זכות זו אם שכרו מולן בעודו עובד, ולא לתבוע אותה במסגרת תביעותיו האחרות כלפי המעסיק בסיום יחסי העבודה. יתרה מכך, לא אחת מקבלים השופטים את טענות המעביד על חוסר שליטה או מצב כלכלי מדרדר, ומשתמשים בסמכותם להפחית מסכומי הפיצוי.
7. שינוי בחוק - יש מקום לבחינה מחדש
יש מקום לבחון מחדש את ההסדר התחיקתי ולאפשר לעובדים לקבל פיצוי מלא - בעל תוקף הרתעתי אמיתי, עבור כל יום בו לא קיבלו את שכרם. כדברי נשיא בית הדין הארצי לעבודה לשעבר, סטיב אדלר, בפסק דינו בע"ע 195/99 מרוביץ – עמישב שרותים בע"מ: קביעה, שזכותו של עובד לדמי הלנת שכרו התיישנה, משמעותה מתן פרס לנתבעת על הפרת חוקי העבודה על ידה - יציאת חוטא נשכר. קביעה כזו אף מנוגדת לעקרונות היסוד של דיני העבודה בכלל ושל חוק הגנת השכר בפרט, שהם חוקי מגן, שבאים להגן על העובד החלש מפני המעביד".
