לפני מספר שנים יזם שר המשפטים דאז, דניאל פרידמן, הליך שמקל מאד על "בעלי הבית"- הכוונה למשכירים שבנכס שלהם מתגורר שוכר שמפר את חוזה השכירות, וקם צורך לפנותו מהבית. מצב זה של שוכרים "בעייתיים" ומשכירים אומללים שמנסים בכל דרך לפנות את השוכר מביתם היה כה נפוץ עד ששר המשפטים הבין שחייב להימצא לכך פתרון. הפתרון היה חקיקת פרק ט"ז 4 לתקנות סדר הדין האזרחי הדן בפינוי מושכר, ואשר קובע סדר דין מיוחד למקרה של פינוי מושכר במקרים בהם השוכר מפר את החוזה הפרה יסודית. למעשה סדר הדין החדש המקוצר מקל מאד על המשכיר, מייעל את הליך הפינוי, מקצר את הזמן הכרוך בפינוי הדייר הסרבן מהבית וחוסך משאבים ועגמת נפש.
מה קובע הפרק הדן בפינוי מושכר?
פרק ט"ז 4 לתקנות סדר הדין האזרחי שכותרתו "תביעה לפינוי מושכר" קובע, כי במקרים מסוימים משכיר יוכל להגיש בדרך קלה, יעילה ומהירה תביעה לפינוי מושכר שתתנהל באופן שונה מתביעות אחרות, ואשר סדר הדין בה מיטיב עם המשכיר. לפי סדר הדין "הרגיל" שהיה קיים לפני חקיקת התקנות, משכיר ששאף לפנות את הדירה שבבעלותו משוכר, שלא משתף פעולה ואשר לא מכבד את התחייבויותיו, צריך היה להתנהל באפיקים הרגילים, להגיש תביעה "שגרתית" ויכול היה להיגרר חודשים ואפילו שנים עם העניין, כשבמשך כל הזמן השוכר נשאר בבית של המשכיר, ממשיך בהפרת החוזה ועושה בנכס כבשלו. התסכול של המשכיר וגם ההפסדים הכלכליים היו קשים.
לפי התקנות שיזם השר פרידמן, במקרה בו מדובר במושכר שלא חל עליו חוק הגנת הדייר (היום ברוב חוזי השכירות קובעים כי חוק זה לא חל) והשוכר הפר את החוזה הפרה יסודית, כלומר: לא שילם שכר דירה, או לא שילם חשבונות או שהפר סעיף שהוגדר בחוזה ככזה שהפרתו תהווה הפרה יסודית של החוזה, יכול המשכיר להגיש תביעה לפינוי מושכר. לנתבע, הוא המשכיר, יש אפשרות להגיש כתב הגנה תוך 30 יום. להבדיל מסדרי הדין בתביעה "רגילה", אין לו אפשרות להגיש תביעה שכנגד או תביעת צד שלישי.
לאחר הגשת כתב ההגנה, יקבע בית המשפט מועד לדיון - לא יאוחר מ-30 יום מהגשת כתב ההגנה. בדרך כלל, אלא אם יש דיון חריג או נסיבות מורכבות חריגות, הדיון יסתיים תוך יום אחד, כשהסיכומים נעשים בעל פה ולא בכתב, ובסיום הדיון או לאחר מכן ולא יאוחר מ14 יום ממועד הדיון, יינתן פסק דין המורה על פינוי המושכר.
כלומר, תוך 60 ימים לכל היותר, המשכיר יחזיק ביד פסק דין המורה על פינוי המושכר. המציאות גם מלמדת שברוב המקרים השוכרים הסרבנים נבהלים למראה כתב התביעה, וממהרים לעזוב בעצמם עוד הרבה לפני שהמועד חולף ובטרם מושלם כל ההליך. אחרים מחכים עד לקבלת פסק הדין ואז עוזבים.
מה ניתן לעשות אם מתקבל פסק דין המורה לשוכר לעזוב את המושכר, והוא עדין מסרב לעשות זאת?
בשלב זה המשכיר יכול לפנות אל ההוצאה לפועל ולבקש את אכיפת פסק הדין. יש לפנות לאחת מלשכות ההוצאה לפועל, ולפתוח שם תיק על ידי הגשת בקשה לביצוע פסק הדין. את הבקשה הזו ניתן להגיש במידה שחלפו 15 ימים מיום מתן פסק הדין ובמקרה בו השוכר עדין לא פינה את הנכס.
עם פתיחת התיק בלשכת ההוצאה לפועל על המשכיר למסור לשוכר הודעת אזהרה והודעת פינוי לא יאוחר משלושים וחמישה יום מקבלת האזהרה. כשמועד זה חולף ניתן לעבור לפעולה של הוצאה פיזית של השוכר מהבית, וזאת בעזרת נציגי ההוצאה לפועל. יש לשקול בקשה של ליווי משטרתי.
האם יש סיכוי שלא יתקבל פסק הדין המיוחל? איך ניתן להתמודד עם כתב ההגנה של השוכר?
ברוב המקרים לשוכר אין כיצד להתגונן מפני תביעה לפינוי מושכר. המציאות מאד ברורה, זה "שחור או לבן" - השוכר שלם או שלא שלם, ואם לא שלם חשבונות על שימוש במושכר או שכר דירה, אז אין לו טענות רבות שיכולות למנוע את פינויו מהדירה, כך שרוב התביעות לפינוי מושכר מתקבלות ומניבות פסק דין המורה על פינוי המושכר.
תביעה לפינוי מושכר מתמקדת בסעד אחד בלבד - והוא: פינוי המושכר ותו לא. במקביל לתביעה זו יכול המשכיר להגיש תביעות אחרות נוספות, ואין הוא זקוק לשם כך לאישור בית המשפט
האם אפשר במסגרת תביעה לפינוי מושכר גם לתבוע כספים שהשוכר חייב למשכיר?
לא. תביעה לפינוי מושכר מתמקדת בסעד אחד בלבד - והוא: פינוי המושכר ותו לא. במקביל לתביעה זו יכול המשכיר להגיש תביעות אחרות נוספות, ואין הוא זקוק לשם כך לאישור בית המשפט. הכוונה היא שאת עניין פינוי הדירה יכריע בית המשפט במסגרת ההליך המזורז של תביעה לפינוי מושכר, ואילו כל המחלוקות הכספיות והאחרות בין הצדדים יוכרעו בהליכים נפרדים, כמו, למשל, חובות בגין אי תשלום דמי שכירות, חובות עקב השחתת המושכר, או חובות כספיים עקב אי תשלום חובות שוטפים. כל אלה יידונו ויוכרעו בתביעה בסדר דין רגיל.
