מחדל החשמל

*ב-"The Marker" - המוסף לעיניני כלכלה של "הארץ" - פורסם ב-7/1/08, שהשופטת דורית רייך-שפירא פסלה הסדר-טיעון, שילשה את הקנס, ומתחה ביקורת נוקבת על הפרקליטות, על שלא העמידה לדין עובדים של "פזגז". פסק-דין זה הוא יוצא-דופן, אבל מה שראוי לתשומת-לב מיוחדת הוא דוקא הצהרתה שלהלן: "תאגידים אינם מתנהלים מעצמם. מפעילים אותם אנשים המחויבים לעמוד על המישמר". מצד אחד, הצהרה זאת כול-כך מובנת-מאליה מבחינת השכל-הישר, עד שמגוחך היה להצהירה, שהרי מהו מחדל אים לא מה שעשה מישהו (לעינין זה גם מי שלא עשה, שעה שהיה עליו לעשות, דינו כדין מי שעשה). ואים כך, תנאי ראשון לכול מהלך מתקן הוא חשיפת האחראים למחדל, ומשנחשפו - יש לטפל בהם בהתאם למסקנה בדבר איכות המחדל וכמותו, ובהתאם לשאלה, האים המחדל הוא תוצאה של זדון/טיפשות/רשלנות. ההצהרות השכיחות של אינטרסנטים למיניהם, שאין לחפש אשמים, אלא יש לתקן תיקונים, היא זריית חול בעיניים, ונועדה להגן עליהם ועל עושי דברם מפני הדחה/הפללה וכ'. כול אדם חיב לשלם על מחדליו בהתאם לנ"ל, ואסור שתעמוד למישהו זכות מקלה בשל מעמדו. אין לנקות מי שיטען "אני רק בן-אדם", או "אבל אני סלבריטי" וכ', וכן אין לנקות מי שמביע סליחה/צער/חרטה על מעשהו – אלה מילים, ומילים אין בהן כדי לכפר על מעשים. כול עוד לא ישלם כול אחד על כול מחדל שלו, אין סיכוי לכך שמשהו יתוקן.