שאלה

שלום רב, תביעה שנמשכת ומתעכבת זמן רב , והתשובה שקיבלנו ממשרד הבטחון השבוע. שנה וחצי לאחר שהבן נבדק אצל פסכיאטר מומחה היתה דחיה.(הבן מאז אובחן כסכיזופרניי) רוב הסיכומים שנרשמו בדחיה היו אבחנות של הרופא המומחה ללא התיחסות לעיקר התביעה . הבן כבר בשירות המילואים הרגיש שהמציאות שלו השתנתה ופנה למפקד ושאל " האם המציאות שלי השתנתה או של כולם" קיבל פחד לילה , סירב פקודה פעם ראשונה בחייו (אחרי שירות סדיר של 3 וחצי שנים ו- 3-4 פעמים מילואים . המפקדים הכירו את הבן משירות מילואים קודמים הכירו את הרגליו , את שמחת החיים שלו , את הניגון שלו בערב בגיטרה ובמפוחית. כאשר הבן הראה סימנים ושאלות של מצוקה היה צריך לגלות אחריות ולפנותו מייד. לאחר שהבן השתחרר הסתגר בעצמו וחזר לדירה השכורה ליד הלימודים לכן מייד לא הרגשנו בהדרדרות. עדות נוספת חייל ששרת עם הבן במילואים הבחין שלקראת סוף המילואים כבר לא הבין את דברי הבן כי לא דיבר לעניין. עדות זו מתועדת בכתב מצמרר שמתארת את מצב ההידרדרות של הבן שזה קרה בשירות המילואים האחרון. יש לציין שהבן היה לקראת מבחנים של סוף שנת לימודים לתואר ראשון. וכנראה שחלומו התנפץ לאחר קבלת צו 8 וכל ההשקעה של הלימודים ירדה לטמיון. משרד הבטחון לא הצליח להשיג עדות מהמפקדים. יש לציין שאני שוחחתי עם המפקד כ 10 פעמים אחרי המקרה ע"מ להבין מה בעצם קרה לבן . המפקד הודה והרגיש בשינוי שחל אצל הבן וניגש אליו לשוחח איתו מס פעמים אך הבן לא שיתף פעולה והתחנן להשתחרר משירות המילואים. האם משרד הבטחון אין לו את היכולת לתחקר את המפקד שהחיים של הבן שלנו מופקדים בידיו, האם בגלל זה דוחים תביעה? האם עדות של חייל לא יכולה להוות קצה חוט לחקירה על אף שמשרד הבטחון התעלם מהעדות המצמררת שנכתבה ע"י אחד החיילים. יש לציין שהשיחה האחרונה עם המפקד שביקשנו מסמך בכתב. אני מצטט: אני מתחיל קרירה חדשה והשתחררתי מהצבא, האם את רוצה שאירה לעצמי ברגל, העיתוי לא מתאים אבל אתייעץ עם מפקדי" והפנה אותנו למפקד אשר טען שאם משרד הבטחון יפנה אליהם הם יתייחסו וישתפו פעולה.אנחנו ההורים מוכנים ללכת להבדק במכונת אמת לגבי כל השיחות שלהם איתנו. בנסיבות אלו האם יש סיכוי להצליח בועדת ערער ?