זוגיות פרק ב' מהזן האחר......

שלום המקרה שלנו קצת שונה ומורכב... אני בת 44 גרושה + 2 בן זוגי בן 30... לאחרונה עברנו לגור יחד ואנחנו לקראת הסכם ממון.. לי יש בית גדול , נכס שלי. בנוסף, מניות המנפקות דיווידנדים מידי רבעון שמהוות תוספת הכנסה יפה מאד. וכמובן מזונות ומשכורת לבן זוגי יש שכר נמוך ממני, ביטוח לאומי, בית בארה"ב המניב שכר דירה בכל חודש. עכשיו לגופו של עניין, היינו בפגישה לקראת בניית ההסכם ושם נאמר/הומלץ לנו לעשות חשבון אחד משותף שבו יוכנסו המשכורות של שניינו, הביטוח לאומי שלו והמזונות שלי. יתר הדברים שהגענו איתם.. הבית שלו עם השכר דירה והמניות שלי ישארו לכל אחד בחשבון שלו. בן זוגי טוען שהחשבון המשותף עם מה שנכניס לו, לא יספיק לסיים חודש ונצטרך להביא מהכספים החיצוניים, אני חושבת שהוא צודק, רק שחילוקי הדעות שלנו עומדים על כמה כל אחד יביא מהכסף החיצוני. אני מאמינה בשיויון ועל כן אני חושבת שכל אחד צריך להוסיף חלק שווה (ברור שאני יותר באופן יחסי בגלל הילדים שלי). הוא טוען שבגלל שעלה ברמת החיים (עצם זה שעבר אלי לבית גדול המצריך הוצאות גבוהות משהיה לו) ההוצאות והשימוש השווה בכספים החיצוניים שלו ישאירו אותו בלי כלום וחושב שאני צריכה לשים יותר כי יש לי יותר.. בכלל, הוא אדם שבעד שהכל יהיה משותף כי בחרנו בחיים משותפים, את ההסכם הוא רוצה לעשות רק לטובת המצב שבמידה ונפרד מה שהיה לי לפני הקשר ישאר לי ומה שהיה לו ישאר לו, אבל בגלל שאני מכניסה יותר בחודש, הוא שואל למה בעצם שהוא יעשוק את עצמו בעוד לי יש כסף בצד.. הוא טוען שמדובר באקט של חוסר שותפות.. אני חושבת שצריך שיוויון ואני לא אמורה "להענש" על כך שבאתי עם יותר הון.. חשוב לי לציין, בן זוגי הוא לחלוטין לא מסוג האנשים או מהסיפורים של שאיפה לזכות או לקבל מהכסף שלי.. ממש לא. פשוט מדובר בגישה אחרת של שותפות. בעיניו צריכה להיות יותר מלאה וכמעט ללא התחשבנות, בעייני צריכה להיות יותר שיוויונית. אשמח לדעתך ועזרתך! תודה רבה יעל