אבא עלה ונלחם ב1948.נלחם על אדמת גרמניה.ולא זכה ולא ידע לבקש את זכותו.וגם המוסדות העדיפו להתעלם...

עו"ד דוד שלום.אבא יוסף מור יוסף נולד במרוקו בשנת 1914.עלה לארץ באוניית נרקיס באוגוסט 1948.גוייס ונלחם.היה ממקימי שדה צבי על פי דרישת בן גוריון.אבא נלחם בגרמנים.היה בליגיון הזרים הצרפתי.אמא עלתה ב1952.בהיותה בת 17 ואבא בן 42 נשא אותה לאישה.גידלו 11 ילדים בפחונים במושב.אבא גויס לאבטחת הדרום.בהיותי בן 26ב1986 אבא נפטר כי חלה בריאות,סוכרת,ודלקות פרקים.אמא שהתאלמנה צעירה.אחי הקטן בכיתה ב,ג לא ידעה מה לעשות.איך להתמודד?חיה מ1400 שקיבלה מביטוח לאומי..היא עצמה חלתה בסרטן במעייה .בגיל 60 נפטרה.איש לא הציע לה ולנו עזרה.כל חיינו חיינו בפשטות רבה מאוד.אבא שהיה לוחם ישראל ואדם מאוד עניו.הביא גם את 2 אחיו שנשארו ליישב את הארץ.שאר אחיו נפטרו בחו"ל ממחלות בעקבות המלחמות והמצב שחיו.ואני שואל אותך עו"ד דוד האם בתור דור שני בארץ זה בסדר שהתעלמו מאבי אימי וגם מאיתנו?אני יודע שיש חוק רק עד 2002.אבל איש לא טרח להציע עזרה לאימי ובודאי לא לנו.אגב חלק מאחיי סובלים כמו אבא מסוכרת,ולחץ דם גבוה.לציין שרובנו גוייסנו לצה"ל.לחמנו כמו שאבא ציווה.המזל שלנו שאנחנו המרוקאים לא זכינו אפילו להדליק לאבא משואה.וכולם מדברים שהביטחון וההתישבות היו זורמים בעורקיו של אבא.האם יש סיכוי שמישהו באוצר או ברשות לזכויות ניצולי השואה יקשיב לנו?יש סיכוי לתבוע בכלל?