בחינה של פסיקות אחרונות של בתי המשפט בישראל בתחום הרשלנות הרפואית, מלמדת כי המערכת המשפטית נוטה יותר ויותר לפסוק נגד תובעים שניזוקו בעת קבלת טיפול רפואי.
האם בגלל האילוצים הכספיים תחתם פועלת מערכת זו? האם בגלל זעקת הרופאים כי הם מרגישים מקופחים?
כנראה שמדובר בצירוף של סיבות שונות.
במחקר עדכני שהתפרסם בביטאון הרפואה החשוב בעולם, נסקרו כ- 41,000 תביעות רשלנות רפואית בארה"ב. מהתוצאות עולה, כי רק ב- 20% מהתביעות, יוצא התובע עם תשלום כלשהו (בפסק דין או בפשרה). הגם שעובדות ברורות לגבי תביעות רשלנות רפואית בישראל לא מתפרסמות, נכון להניח כי בארץ אחוזי ההצלחה דומים.
משמעות הדבר, כי על מי שמבקש להגיש תביעת רשלנות רפואית לבחון היטב את עילת התביעה, את המומחים שיכתבו חוות דעת עבורו ובעיקר - מהי הטקטיקה המשפטית שתשרת אותו. ה"לב" של תביעות רשלנות רפואית היה ונותר יכולתם של התובעים להראות כי נגרם להם נזק כתוצאה ישירה מסטייה של הצוות הרפואי מהסטנדרטים הנהוגים ברפואה סבירה.
השאלה אם להתפשר או לנהל דיוני הוכחות, היא בעלת חשיבות רבה בתביעות אלה. לדוגמה, בתביעה נגד בי"ח "הדסה" אושפזה אישה הרה במצב פסיכוטי במחלקה הפסיכיאטרית. למרות ההיריון, לא היה הצוות ערוך לקראת הלידה, והיילודה שנולדה בחדר סגור, ללא איש צוות, נפלה וראשה נחבט. מהחבטה התפתח דימום מוחי ושיתוק מוחין. במשפט שניהלנו הוכחנו כי אופן קבלת ההחלטות היה שגוי, והפעולות שננקטו לא עמדו בסטנדרטים של רפואה סבירה, וכי אלמלא ההתרשלות, ניתן היה למנוע את הנזק שנגרם.
ניהול תביעת רשלנות אינו הליך פשוט. חברות הביטוח נוטות בשנים האחרונות לקיים משפטי הוכחות במקום לנסות פשרה, אפילו במקרים ברורים של רשלנות.
אני מאמין כי בתי המשפט צריכים לקבוע כי לאסטרטגיה כזאת של ניהול הגנה טורפנית חייב להיות מחיר, ובמקרים בהם התובעים הצליחו בתביעתם, יש לפסוק פיצויים ראויים וברוחב לב.
בקיץ 2011 בו המושג הדומיננטי הוא "צדק חברתי" חשוב לזכור כי תביעות רשלנות רפואית נועדו לפצות אנשים
שניזוקו כתוצאה מטעויות בנות מניעה, ולא כפי שמנסים אחדים לטעון - להתעשר על חשבון מערכת הבריאות.
*המשרד מנוהל ע"י ד"ר דוד שרים, רופא ועו"ד.
דוא"ל: dr_law@netvision.net.il
