שוק ההון הישראלי עבר דרך ארוכה מאז קום המדינה. בשנת 1962, על רקע התפתחות כלכלת ישראל והצורך בהסדרת שוק ההון המתפתח, הוקמה "ועדת ידין" בראשותו של ד"ר אורי ידין, שתפקידה היה להמליץ על הסדרת הפעילות בשוק ניירות הערך.
המלצות הוועדה הובילו להגשת הצעת חוק על ידי שר האוצר דאז פנחס ספיר, ובשנת 1968 אושר החוק בכנסת. החוק נכנס לתוקף באופן מדורג: תחילה באפריל 1969, הוקמה רשות ניירות ערך, ובהמשך, ביולי אותה שנה, נכנסו לתוקף יתר פרקי החוק.
מאז חקיקתו, עבר החוק למעלה מ-70 תיקונים שהתאימו אותו לשינויים בסביבה הכלכלית ולתהליכי הגלובליזציה שעברו על השווקים הפיננסיים בעולם ובישראל. אחד התיקונים המשמעותיים ביותר היה תיקון מס' 21, שהוסיף לחוק את פרק ה'3, העוסק ברישום כפול של ניירות ערך הרשומים למסחר גם בבורסה בחו"ל.
רשות ניירות ערך - שמירה על ציבור המשקיעים
הגוף המרכזי שהוקם מכוח החוק הוא רשות ניירות ערך, שתפקידה העיקרי הוא "שמירת ענייניו של ציבור המשקיעים בניירות ערך". הרשות היא תאגיד עצמאי המונה עד 13 חברים הממונים על ידי שר האוצר, כאשר חלקם ממונים מקרב הציבור וחלקם מקרב עובדי המדינה.
הרשות ניחנה בסמכויות נרחבות בתחום האסדרה והאכיפה. היא אחראית על מתן היתרים לפרסום תשקיפים, פיקוח על הבורסה לניירות ערך ואכיפת הוראות החוק. חברי הרשות ועובדיה כפופים למגבלות שונות, כגון איסור על עיסוק במסחר בניירות ערך ללא היתר, זאת כדי למנוע ניגודי עניינים ולהבטיח את אמון הציבור ברשות.
יושב ראש הרשות מתמנה על ידי שר האוצר לתקופה של חמש שנים, והוא ממונה על פעולות הרשות ועל ביצוע החלטותיה. החלטות הרשות שיש בהן חשיבות עקרונית מתפרסמות לציבור, במטרה להגביר את השקיפות ולהבהיר את המדיניות הננקטת.
תשקיף - המפתח להצעת ניירות ערך לציבור
אחד העקרונות המרכזיים בחוק הוא שהצעה ומכירה של ניירות ערך לציבור חייבת להיעשות על פי תשקיף שקיבל את אישור רשות ניירות ערך. התשקיף הוא מסמך המכיל מידע מקיף על החברה המנפיקה, על ניירות הערך המוצעים ועל הסיכונים הכרוכים בהשקעה בהם.
סעיף 16 לחוק קובע כי "תשקיף יכלול כל פרט העשוי להיות חשוב למשקיע סביר השוקל רכישת ניירות הערך המוצעים על פיו". זהו עיקרון מהותי המבטא את חובת הגילוי הנאות, שמטרתה לאפשר למשקיע לקבל החלטת השקעה מושכלת. הסעיף מדגיש את חובת הגילוי המהותי - כל פרט העשוי להיות חשוב למשקיע סביר השוקל רכישת ניירות הערך חייב להיכלל בו.
התשקיף נחתם על ידי החברה המנפיקה, רוב חברי הדירקטוריון שלה וכן על ידי החתם, אם קיים. חתימות אלו מטילות אחריות אישית על החותמים לגבי המידע הכלול בתשקיף.
מי נחשב למשקיע כשיר על פי חוק ניירות ערך?
החוק מבחין בין סוגים שונים של משקיעים ומקנה הגנות מיוחדות למשקיעים מהציבור הרחב, שנחשבים פחות מתוחכמים. לעומת זאת, "משקיע כשיר" נחשב למשקיע מתוחכם שאינו זקוק לכל ההגנות שמספק החוק.
על פי הגדרות החוק, משקיע כשיר יכול להיות:
● קרן נאמנות או מנהל קרן נאמנות
● קופת גמל או חברה מנהלת של קופת גמל
● חברת ביטוח
● תאגיד בנקאי ותאגיד עזר
● מנהל תיקים
● יועץ השקעות או משווק השקעות
● חבר בורסה
● תאגיד בעל הון עצמי העולה על סכום שנקבע בתקנות
● יחיד בעל הון עצמי גבוה, כפי שנקבע בתקנות, או מומחיות בשוק ההון
החוק קובע גם תנאי סף כספיים ליחידים: לפי התוספת הראשונה לחוק, יחיד ייחשב למשקיע כשיר אם השווי הכולל של נכסיו הנזילים עולה על 8 מיליון שקל, או אם הכנסתו בכל אחת מהשנתיים האחרונות עולה על 1.2 מיליון שקל (או 1.8 מיליון שקל להכנסת התא המשפחתי).
ההבחנה בין משקיע כשיר למשקיע מן הציבור משפיעה באופן משמעותי על הדרישות הרגולטוריות - סעיף 15א לחוק קובע כי הצעה למשקיעים כשירים אינה נחשבת להצעה לציבור ולכן פטורה מחובת פרסום תשקיף.
בעל עניין ובעל שליטה - מי הם ומה חובותיהם?
החוק מגדיר "בעל עניין" כמי שמחזיק ב-5% או יותר מהון המניות המונפק של התאגיד או מזכויות ההצבעה בו, מי שרשאי למנות דירקטור אחד או יותר, מי שמכהן כדירקטור או כמנכ"ל, וכן תאגיד שאדם כזה מחזיק 25% או יותר מהון המניות המונפק שלו.
"בעל שליטה" הוא מי שמחזיק באמצעי שליטה בתאגיד בשיעור של 50% או יותר, או מי שיש לו היכולת לכוון את פעילותו של התאגיד.
בעלי עניין ובעלי שליטה כפופים לחובות גילוי מיוחדות. עליהם לדווח על החזקותיהם ועל שינויים בהן, ועסקאות בין החברה לבינם כפופות לאישורים מיוחדים ולחובות גילוי נרחבות. מטרת הוראות אלו היא למנוע ניצול לרעה של כוחם של בעלי העניין והשליטה על חשבון בעלי מניות המיעוט והציבור.
מהו מידע פנים וכיצד החוק מגביל את השימוש בו?
פרק ח'1 לחוק עוסק בהגבלת השימוש במידע פנים, שהוא אחד האיסורים החשובים ביותר בדיני ניירות ערך. מידע פנים מוגדר כמידע על התפתחות בחברה, שינוי במצבה או מידע אחר על החברה אשר אינו ידוע לציבור ואשר אילו היה נודע לציבור היה בו כדי לגרום שינוי משמעותי במחיר נייר הערך של החברה.
החוק אוסר על "איש פנים" בחברה (דירקטור, מנכ"ל, בעל מניות עיקרי וכו') לעשות שימוש במידע פנים. איסור זה חל גם על מי שקיבל מידע פנים מאיש פנים. השימוש האסור כולל לא רק ביצוע עסקאות בניירות הערך של החברה על בסיס המידע, אלא גם מסירת המידע לאחרים או מתן חוות דעת בנוגע לניירות הערך.
החוק מגדיר "איש פנים" באופן רחב, וכולל לא רק דירקטורים ומנהלים אלא גם בני משפחתם וכן תאגידים בשליטתם. בנוסף, החוק קובע חזקה לפיה עסקאות מסוימות של איש פנים מרכזי (כמו קנייה ומכירה בטווח של שלושה חודשים) נחשבות כשימוש במידע פנים, אלא אם יוכח אחרת. הפרת האיסור על שימוש במידע פנים יכולה להוביל לעונשים פליליים חמורים, כולל מאסר וקנסות, וכן לסנקציות אזרחיות ומנהליות.
אחריות לתשקיף - מי אחראי על המידע בתשקיף?
פרק ה' לחוק עוסק באחריות לתשקיף. לפי סעיף 31 לחוק, האחריות לנזק שנגרם בשל פרט מטעה בתשקיף מוטלת על מי שחתם על התשקיף, ובכלל זה החברה המנפיקה, הדירקטורים שלה, המנכ"ל ובעלי השליטה, וכן על החתמים, אם ישנם. גם מומחים שנתנו חוות דעת, דו"ח או אישור שנכללו בתשקיף נושאים באחריות לנזק שנגרם בשל פרט מטעה בחוות הדעת או בדו"ח שלהם.
עם זאת, החוק מעניק הגנות מסוימות למי שהוכיח שנקט את כל האמצעים הנאותים כדי להבטיח שלא יהיה פרט מטעה בתשקיף, או למי שהוכיח שלא ידע על הפרט המטעה ולא היה עליו לדעת עליו.
בנוסף להגנות אלו, החוק מעניק הגנה למי שהוכיח כי רכש את ניירות הערך לאחר שניירות הערך נמכרו לציבור ולא ידע ולא היה עליו לדעת שהיה פרט מטעה בתשקיף. זאת כדי לאזן בין הצורך להגן על משקיעים לבין ההכרה שלא כל הגורמים הקשורים לתשקיף נושאים באותה רמת אחריות.
תעודות התחייבות וכתבי אופציה
החוק מתייחס גם לסוגים ספציפיים של ניירות ערך, כגון תעודות התחייבות (איגרות חוב) וכתבי אופציה.
פרק ה'1 לחוק עוסק בתעודות התחייבות (איגרות חוב), שהן ניירות ערך המקנים זכות לתבוע מהמנפיק כסף בתאריך קבוע או בהתקיים תנאי מסוים. הנפקת תעודות התחייבות מחייבת מינוי נאמן, שתפקידו המרכזי הוא לפעול לטובת מחזיקי תעודות ההתחייבות, לפקח על עמידת המנפיק בהתחייבויותיו, ובמקרה הצורך, לנקוט בצעדים לשמירה על זכויותיהם, כולל אפשרות להעמיד את החוב לפירעון מיידי אם המנפיק מפר את תנאי התעודה.
פרק ה'2 עוסק בכתבי אופציה, שהם ניירות ערך המקנים למחזיק בהם זכות לרכוש מניות או ניירות ערך אחרים של התאגיד המנפיק בתנאים שנקבעו מראש.
ניירות ערך הרשומים למסחר בבורסה בחו"ל
תיקון משמעותי לחוק (תיקון מס' 21) הוסיף את פרק ה'3, המאפשר לחברות ישראליות שניירות הערך שלהן רשומים למסחר בבורסות מובילות בחו"ל (כגון ניו יורק, לונדון, טוקיו) לרשום את ניירות הערך שלהן למסחר גם בבורסה בתל אביב באמצעות הליך פשוט יחסית של "רישום כפול".
הליך זה מבוסס על ההנחה שהפיקוח והרגולציה בבורסות המובילות בעולם מספקים הגנה מספקת למשקיעים, ולכן אין צורך בכפל דרישות רגולטוריות. חברות אלו נדרשות להגיש בישראל את אותם דו"חות שהן מגישות בחו"ל, בתרגום לעברית אם הדבר נדרש. הליך הרישום הכפול נועד להגביר את הנזילות בשוק המקומי ולאפשר לחברות ישראליות שנסחרות בחו"ל להיסחר גם בישראל, מבלי להכביד עליהן בכפל רגולציה. זוהי דוגמה להתאמת החוק למגמות הגלובליזציה ולצורכי השוק המודרני, תוך שמירה על האיזון בין הקלה רגולטורית לבין הגנה על המשקיעים.
על מי חל חוק ניירות ערך?
חוק ניירות ערך חל על מגוון רחב של גורמים בשוק ההון ובהם:
● חברות המציעות ניירות ערך לציבור או שניירות הערך שלהן נסחרים בבורסה
● דירקטורים ונושאי משרה בחברות אלו
● בעלי עניין ובעלי שליטה
● חתמים ומפיצים של הנפקות
● מומחים הנותנים חוות דעת שנכללות בתשקיף
● בורסות לניירות ערך
● חברי בורסה וגורמים נוספים הפועלים בשוק ההון
החוק חל גם על גורמים העוסקים בהצעת ניירות ערך לציבור מחוץ לישראל, אם ההצעה מופנית גם לציבור בישראל.
מס רווחי הון וקיזוז מס - ההיבט המיסויי
אף שהנושא אינו מוסדר ישירות בחוק ניירות ערך אלא בפקודת מס הכנסה, היבטי המס הם חלק בלתי נפרד משיקולי ההשקעה בניירות ערך. רווחי הון ממכירת ניירות ערך חייבים במס, כאשר שיעור המס תלוי בסוג המשקיע (יחיד או חברה) ובסוג ניירות הערך.
ליחידים, שיעור מס רווחי הון על ניירות ערך סחירים עומד כיום על 25%, ובעלי שליטה (המחזיקים ב-10% או יותר מאמצעי השליטה בחברה) משלמים מס בשיעור של 30%.
חשוב לדעת כי ניתן לקזז הפסדי הון כנגד רווחי הון, ובתנאים מסוימים גם כנגד הכנסות מדיבידנד או ריבית מניירות ערך. יש לציין כי נושא זה כפוף לשינויים בחקיקת המס ומומלץ להתייעץ עם יועץ מס לפני קבלת החלטות השקעה.
לסיכום, חוק ניירות ערך הישראלי מהווה מסגרת משפטית מקיפה להסדרת שוק ההון, תוך שהוא משלב עקרונות יסוד של גילוי נאות, שקיפות ואחריות עם התאמות לשינויים הטכנולוגיים והגלובליים של השוק. הבנת הוראות החוק חיונית לא רק למשקיעים ולגורמים המקצועיים בשוק, אלא גם לחברות המבקשות לגייס הון מהציבור. חוק זה, על תיקוניו הרבים, ממשיך להתפתח ולהסתגל למציאות המשתנה, במטרה לשמור על איזון בין עידוד פעילות בשוק ההון לבין הגנה על ציבור המשקיעים.
