חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951 (להלן: החוק) קובע כי עבודת לילה היא עבודה ששתי שעות ממנה, לפחות, הן בתחום השעות שבין 22:00 לבין 06.00. כלומר: מספיק ששעתיים בלבד מתוך יום עבודה יחולו בטווח השעות הנ"ל, כדי שהעובד יחשב כמי שכל עבודתו הייתה עבודת לילה.
לכתבות נוספות:
* זכויות עובדים - דעו את זכויותיכם!
* מהי משרה מלאה לעניין תשלום שכר מינימום?
* זכויות עובדים - לקט שני
סעיף 2 לחוק קובע, כי יום עבודה לא יעלה על שמונה שעות עבודה. עם זאת, נקבע כי בעבודת לילה וביום שלפני המנוחה השבועית וביום שלפני חג שהעובד אינו עובד בו, בין אם על פי חוק ובין אם על פי הסכם או נוהג, יום עבודה לא יעלה על שבע שעות עבודה. כלומר: לעבודת לילה נקבע בחוק יום עבודה קצר יותר של 7 שעות , ולא של 8 שעות. זאת, בהתחשב במאמץ שנדרש מעובד אשר עובד בלילה.
כפי שיוסבר להלן, המשמעות היא, כי שעות נוספות בעבודת לילה משולמות החל מהשעה השמינית ואילך.
באשר לעבודת לילה במפעל שעובדים בו במשמרות, נקבע בחוק כי לא יועבד עובד בעבודת לילה יותר משבוע אחד מתוך שבועיים.
ראוי לציין, כי בעבר ניתן היה להעסיק עובד בעבודת לילה שבוע אחד מתוך 3 שבועות, אך סעיף 22 לחוק תוקן החל מיום 13 במרץ 2018 ונקבע בו כי ניתן להעסיק עובד בעבודת לילה במשך שבוע אחד בתוך שבועיים.
ישנם מקומות עבודה רבים, כגון: מפעלי תעשייה, בתי חולים, מסעדות ובתי מלון אשר פועלים 24 שעות ביממה, בין אם בשל אופי השירות ובין אם כדי להפיק את התועלת המקסימלית מהציוד ומכח האדם. על עובדים שמועסקים במקומות אלו חלות הוראות חוק ספציפיות שמסדירות עבודה בלילה.
יש לשלם לעובד גמול שעות נוספות בזמן שהוא עובד עבודת לילה, כבר מהשעה השמינית והלאה
האם מגיע שכר גבוה יותר עבור עבודת לילה?
החוק לא קובע וגם לא מחייב תעריף לילה ותשלום גבוה יותר בעבודת לילה, לעומת השכר הרגיל שמשתלם במשמרת רגילה. אולם, כאמור, בסעיף 2 לחוק נקבע כי בעבודת לילה יום העבודה המקסימלי יהיה בן 7 שעות.
מכך עולה, כי יש לשלם לעובד גמול שעות נוספות בזמן שהוא עובד עבודת לילה, כבר מהשעה השמינית והלאה (ע"פ סעיף 16 לחוק, עבור שתי השעות הנוספות הראשונות, ישולם לעובד שכר עבודה שלא יפחת מ-125% מהשכר הרגיל, ועבור כל שעה נוספת לא פחות מ- 150% מהשכר הרגיל).
כאמור, חוק שעות עבודה ומנוחה לא מסדיר תשלום מיוחד או תעריף לילה עבור עבודת לילה, אך לא מן הנמנע שתגמול כזה ייקבע בהסכם אישי, בהסכם קיבוצי או בצו הרחבה. במקומות עבודה רבים נהוג להוסיף "תוספת משמרת" לעבודה שנעשית בלילה, ומותר אף לתחום את שעות התוספת לשעות מסוימות (ולא לכל המשמרת) שכן מקור התוספת הוא בהסכם שבין המעסיק והעובד ולא בחוק.
על פי הפסיקה, תוספת המשמרת מהווה בסיס לחישוב גמול השעות הנוספות, דהיינו, יש לחשב את גמול השעות הנוספות בשיעור של 125% או 150%, לפי העניין, על פי גובה השכר בצירוף תוספת המשמרת.
לגבי שומרים ומאבטחים נקבע בפסיקה, כי יש לראות בכל שעות נוכחותם כשעות עבודה, גם אם התאפשר להם לישון במקום עבודתם
האם לינת לילה מחייבת בתשלום שכר?
קשה לקבוע מסמרות לעניין זה, ויש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו. באופן כללי, ניתן לומר שיש הבדל בין עובדים המתגוררים במקום העבודה שלהם (למשל, מטפלים סיעודיים, עובדים בבית מלון שמתגוררים במלון וכו'), שאז נטיית בית הדין תהיה שלא להכיר בשעות אלה כשעות לילה המזכות בשכר (אלא אם קרה אירוע יוצא דופן שחייב אותם לבצע איזושהי עבודה) לבין עובדים שאינם מתגוררים במקום העבודה ונדרשים לשהות במקום כחלק מהמשמרת שלהם, שאז הנטייה כן תהיה להכיר בשעות הללו כשעות עבודה. עם זאת, כל מקרה, כאמור, ייבחן לגופו.
בפרשת שירלי חנדז'י למשל (ע"ע 29712-08-13 שירלי חנדז'י נ' אחוזת רעים עמותה רשומה) קבע בית הדין הארצי באוגוסט 2016 כי עובדת שהועסקה כמדריכה שיקומית במעון לפגועי נפש ונדרשה ללון במקום עבודתה, אך לא ביצעה פעילות בשעות הלילה למעט מקרים חריגים -אינה זכאית לתגמול עבור שעות אלה, ואין חובה לשלם עליהן שכר.
עם זאת, פסק בית הדין כי אין להסיק מפסק דין זה באופן גורף כי שעות לילה או שעות שבהן לנים אנשי צוות במקום העבודה אינן בגדר שעות עבודה, אלא יש להכריע בכל מקרה על פי מכלול נסיבותיו. בית הדין הארצי הדגיש כי העובד והמעסיק רשאים להסכים ביניהם על תשלום שכר עבור שעות אלה.
יצוין, כי לגבי שומרים ומאבטחים נקבע בפסיקה, כי יש לראות בכל שעות נוכחותם כשעות עבודה, גם אם התאפשר להם לישון במקום עבודתם. כך נקבע, למשל, בעניין ע"ע 1302/04 תמנון שירותי מיגון בע"מ נ' מיכאל דנילוב במקרה בו הוכח שנוכחות השומר במקום העבודה הייתה דרושה ונחוצה למעסיק, אפילו אם השומר ישן בשעות הלילה. במקרה כזה הימצאות השומר בחצריו של המעסיק הייתה האינטרס העיקרי של המעסיק, ולא פעילות נלווית ומשנית בחשיבותה.
חוק עבודת נשים קובע בסעיף 2 תנאים לעבודת לילה. עוד קובע החוק, כי מעביד לא יסרב לקבל אשה לעבודה בשל כך בלבד שהיא הודיעה עם קבלתה לעבודה שאינה מסכימה מטעמים משפחתיים לעבוד בלילה
האם יש מגבלות על העסקת נשים בלילה?
בהחלט כן. חוק עבודת נשים, תשי"ד-1954 קובע בסעיף 2 תנאים לעבודת לילה. על פי החוק, שר העבודה והרווחה רשאי לקבוע בתקנות, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, תנאים להעסקת עובדת בלילה, הדרושים לדעתו לעניין בריאותה או בטיחותה; התקנות יכולות להיות באופן כללי או לגבי סוגים של עובדות או תפקידים, וכן ניתן לקבוע בהן חובה על מעביד למסור הודעה על העסקת עובדת בעבודת לילה.
בשונה מן ההגדרה שבחוק שעות העבודה והמנוחה, חוק עבודת נשים מגדיר לילה כפרק זמן של אחת עשרה שעות, ובהן השעות שבין 24:00 ו-06:00, ובחקלאות השעות שבין 24:00 ובין 05:00.
עוד קובע החוק, כי מעביד לא יסרב לקבל אשה לעבודה בשל כך בלבד שהיא הודיעה עם קבלתה לעבודה שאינה מסכימה מטעמים משפחתיים לעבוד בלילה.
עם זאת, הוראה זו לא תחול על סוגי מקומות עבודה שקבע שר העבודה והרווחה בתקנות וכן על שירותים, מקומות, עבודה ותפקידים אלו: (1) בשירותי המדינה שפירט שר העבודה בתקנות, לאחר שנוכח, כי עבודת לילה של עובדת בשירותים אלה היא חיונית למדינה ואינה עלולה לפגוע במיוחד בבריאות האשה; (2) במקום שמטפלים בחולים או בנכים, במוסדות החלמה ובמוסדות לטיפול בזקנים או בילדים; (3) בעיתונות, להוציא הדפסת עיתונים; (4) בבתי אוכל, בבתי מלון ובבתי קפה . (5) בעבודה הקשורה במישרין לטיפול בבעלי-חיים; (6) בתפקידי הנהלה, או בתפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי, כשאין העבודה עבודת כפיים; (7) כשתנאי העבודה ונסיבותיה אינם מאפשרים למעביד כל פיקוח על הזמן שבו נעשית העבודה; (8) בשירותי תעופה וים; (9) בסוכנויות נסיעות או תיירות שבנמלי תעופה וים או בועידות בין-לאומיות.
הסכם עבודה אישי - להורדה בחינם
בסעיף 4 לחוק עבודת נשים נקבע, כי עובדת במקום עבודה שבו לא עבדו קודם לכן בלילה, שנדרשה לעבוד בלילה, רשאית להודיע למעסיקה בכתב, לא יאוחר משלושה ימים מיום הדרישה, כי היא לא מסכימה לעבודה בלילה.
חוק עבודת נשים קובע, כי עובדת המצויה בחודש החמישי להריונה אינה מחויבת לעבוד בעבודת לילה ועליה להודיע למעסיקה בכתב כי היא אינה מסכימה לעבוד בעבודת לילה
האם קיימות מגבלות על העסקת נשים בעבודת לילה בתקופת היריון או לאחר לידה?
חוק עבודת נשים קובע, כי עובדת המצויה בחודש החמישי להריונה אינה מחויבת לעבוד בעבודת לילה ועליה להודיע למעסיקה בכתב כי היא אינה מסכימה לעבוד בעבודת לילה. החוק מוסיף וקובע כי אסור להעסיק עובדת החל מהחודש החמישי להריונה בשעות נוספות ובמנוחה השבועית, אף אם היה הדבר מותר על פי חוק שעות העבודה והמנוחה.
עוד קובע החוק, כי מעסיק לא יעסיק עובדת שילדה בעבודת לילה, או במנוחה השבועית אף אם היה רשאי או הותר לו לעשות זאת על פי חוק שעות העבודה והמנוחה, במשך ארבעה חודשים מתום חופשת הלידה, אלא אם כן הסכימה העובדת לכך בכתב; הוראות סעיף זה לא יחולו על סוגי מקומות עבודה שנקבעו בתקנות ועל שירותים, על מקומות, על עבודות ועל תפקידים, שפורטו לעיל.
בסעיף זה, מוגדרת "עבודת לילה" כעבודה ששתי שעות ממנה, לפחות, הן בטווח השעות שבין 22:00 ל- 06:00 וזאת בדומה להגדרה המקורית שבחוק שעות עבודה ומנוחה.
