מעריב הפסיק התקשרות עם מפיץ שלא כדין, ויפצה ב-1.2 מליון ש"ח

ביום 26.02.12 קיבל בית המשפט המחוזי בבאר-שבע תביעה כספית של מפיץ כנגד עיתון מעריב, אשר שינה תנאים בחוזה באופן חד צדדי וביטל את החוזה עם המפיץ (ת.א. (ב"ש) 7300-06 חברת נעם ברש בע"מ נ' מעריב-הוצאת מודיעין בע"מ).

בית המשפט המחוזי קבע, כי שינוי תנאי החוזה באופן חד צדדי וכן ביטול החוזה היו שלא כדין, ופסק לתובע 1.2 מיליון שקלים, כפיצוי בגין זכות המפיץ לקבלת הודעה מוקדמת.

התביעה- פיצוי בשל ביטול החוזה ע"י מעריב
בין התובע, המפיץ את עיתון מעריב באיזור אשדוד והדרום, ובין עיתון מעריב התקיים הסכם הפצה, במסגרתו הפיץ התובע את עיתון מעריב בדרום החל משנות החמישים.
מעריב ביקשה לשנות באופן חד צדדי את העמלה למפיץ, ומשהמפיץ לא שיתף פעולה עם השינוי החד צדדי, ביקשה מעריב להביא את היחסים העסקיים לסיומם.

המפיץ הגיש תביעה כספית לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, במסגרתה הוא תבע פיצוי כספי על סך של כ-7.5 מיליון שקלים בגין ביטול החוזה על ידי מעריב. טענתו של התובע הייתה, כי מעריב שינתה את החוזה באופן חד צדדי וביטלה אותו שלא כדין, כאשר סכום התביעה בוסס על תחשיבי מומחים לעניין הפיצוי בגין ההודאה המוקדמת לה הוא זכאי. מעריב טענה מנגד, כי התובע הפר את החוזה בכך שלא שילם את העמלה החדשה, דבר המהווה הפרה יסודית של החוזה, ולכן הוא לא זכאי לפיצויים כלל.

ביהמ"ש פסק פיצוי בסכום של 1.2 מליון ש"ח
בית המשפט קיבל את תביעת המפיץ באופן חלקי, ופסק לו סכום של 1.2 מיליון שקלים. בית המשפט, בקביעתו, חזר על העיקרון לפיו חוזה זכיינות מבוסס על יחסי אמון, ולכן אין לכפות אותו על הצדדים. עם זאת, יש מקום לפסוק פיצויים לצד הנפגע, אם נסיבות המקרה מחייבות זאת.

בכל הנוגע לשינוי סכום עמלת ההפצה וסירוב התובע לשלם את השיעור החדש, קבע בית המשפט כי מקום בו צד רוצה לשנות חוזה, עליו לבטל את החוזה כדין או להציע לצד השני להתקשר בהסכם חדש. במצב בו הצד השני מסרב להצעה החדשה, הצעה זו לא תחול והיא אינה חלק מהחוזה בין הצדדים. בית המשפט קבע כי מעריב היא זו אשר הפרה את הסכם ההפצה תוך כך ששינתה את שיעור עמלת ההפצה, ובעת שביטלה את הסכם ההפצה שלא כדין, בעוד שהיה עליה לתת לתובעת הודעה על ביטול ההסכם בזמן סביר מראש, דבר אשר היה מאפשר לו לכסות את השקעתו רבת השנים בהפצת העיתון, ולהתארגן בהתאם.

לאור האמור, פנה בית המשפט לבחון מהי תקופת ההודעה המוקדמת לה זכאית הייתה התובעת בנסיבות העניין.
לצורך חישוב סכום הפיצוי, קבע בית המשפט כי יש לחשב את הרווח הגולמי שנוצר למפיץ מיחסיו העסקיים עם מעריב, בניכוי ההפסד שנגרם למעריב עקב סיום היחסים עם המפיץ. סכום זה עמד על 600,000 שקלים לשנה, לפיכך נפסקו לתובע 1.2 מיליון שקלים, היות והזמן הסביר למשלוח הודעת ביטול ההסכם על ידי מעריב עמד על שנתיים.

* משרד איתן, מהולל ושדות, עו"ד ועורכי פטנטים