בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה ביטל באורח נדיר הסכם למכירת דירה עליו חתמו זוג הורים עם בנם וגרושתו.
ההסכם בוטל, לאחר שבמהלך נישואיהם הקצרים, לא שילמו בני הזוג את מלוא התמורה עבור הדירה, אלא רק חלק ממנה. במהלך המשפט ניסתה הגרושה לטעון, כי הדירה ניתנה לבני הזוג במתנה וכי הסכם המכר היה למראית עין, אולם טענותיה נדחו.
בפסק דינו בית המשפט קבע, כי ההסכם בטל, רישום הדירה על שמם של בני הזוג יבוטל, והדירה תירשם על שם ההורים
בפסק דינו בית המשפט קבע, כי ההסכם בטל, רישום הדירה על שמם של בני הזוג יבוטל, והדירה תירשם על שם ההורים. עוד נקבע, כי בני הזוג ישלמו להורים את הפיצוי המוסכם בגין הפרת ההסכם, אך התשלום שהספיקו לשלם על הדירה יוחזר להם.
בהסכם ההלוואה צוין, בין השאר, כי במקרה שבני הזוג יתגרשו, או במקרה של הפרת ההסכם, יוכלו ההורים לדרוש את הכסף לאלתר. לטענת ההורים, בני הזוג לא עמדו בהסכם
גרסת ההורים: המתנו לקבל את הכסף בחזרה, וניסינו לעזור בכל דרך
בני הזוג התחתנו ביוני 2009, והיו נשואים במשך 3.5 שנים. בכתב התביעה שהגישו הורי הבעל לבית המשפט הם טענו, כי האשה לא נהגה כפי שראוי מאשה לנהוג כלפי בעלה. בכתב ההגנה, שהוגש על ידי הגרושה, היא השיבה כי ההורים התערבו באופן בלתי פוסק בחיי בנם ו"ניהלו אותו על כל צעד ושעל".
על פי כתב התביעה שהגישו ההורים נגד בני הזוג הגרושים (הבן היה נתבע פורמלי), חתמו הצדדים באוגוסט 2009 על הסכם למכירת דירה. הדירה נמכרה לבני הזוג תמורת סך של 900 אלף שקל, סכום הנמוך משוויה במכירה בשוק החופשי במעט.
בהסכם המכר נקבע, כי בני הזוג ישלמו באופן מידי תשלום ראשון על סך 350 אלף שקל, בעוד שיתר הסכום יועבר להורים בכמה תשלומים. הבן וכלתו העבירו להורים תשלום זה מכספי משכנתא, אולם לא העבירו אליהם את יתר התשלומים.
על רקע חששם של ההורים כי לא יקבלו את הכסף, ולאחר הבטחת בני הזוג כי יעבירו בהקדם תשלום נוסף על סך 200 אלף שקל, חתמו ההורים עם בני הזוג על הסכם הלוואה בסך 300 אלף שקל, שנועד להסדיר את השבת חלק משווי הדירה.
בהסכם ההלוואה צוין, בין השאר, כי במקרה שבני הזוג יתגרשו, או במקרה של הפרת ההסכם, יוכלו ההורים לדרוש את הכסף לאלתר.
הדירה נמסרה לבני הזוג ונרשמה ע"ש בני הזוג אף שטרם שולמה מלוא התמורה.
לטענת ההורים, בני הזוג לא עמדו בהסכם, לא שילמו את מלוא התמורה על הדירה כפי שהתחייבו לעשות.
לדברי ההורים, הדירה נרכשה כדי שתשמש להם מקור הכנסה לעת זקנה, וכדי שיוכלו להמשיך לסייע לארבעת ילדיהם. לטענתם, הסכם המכר היה הסכם רגיל, והדירה ניתנה לבני הזוג בהנחה קטנה.
במסגרת התביעה, דרשו ההורים לבטל את הסכם המכר ולהורות לבני הזוג לשלם להם את הפיצוי מוסכם. עוד דרשו ההורים לבטל את רישום הדירה על שם בני הזוג ולרשום אותה על שמם.
הטיעון המרכזי של הגרושה הוא, כי הסכם המכר בין הצדדים היה למראית עין. לדבריה, צוינו עליו באופן פיקטיבי תשלומים שונים מהתשלום ששולם בפועל, וההסכם נחתם רק כדי לסייע לבני הזוג לקבל מהבנק משכנתא בסך 350 אלף שקל
גרסת הגרושה: הדירה ניתנה במתנה, ההסכם שנחתם היה למראית עין
בכתב ההגנה מגוללת האשה גרסה שונה לחלוטין. לטענתה, היא ובעלה לשעבר (הבן) שילמו לזוג ההורים את מלוא התמורה שהוסכם עליה שעמדה (לשיטתה) על 350 אלף שקל. היתרה, כך טענה, ניתנה להם במתנה, כמחווה של ההורים לבנם.
הגרושה טענה, כי הפעם הראשונה שבה ראתה את הסכם ההלוואה היה בכתב התביעה, לא זכור לה שהיא חתמה על הסכם כזה, וגם אם חתמה עליו לא הבינה על מה היא חותמת, היות שהיתה בת 21, ואף אחד לא טרח להסביר לה את מהות ההסכם. בהזדמנות אחרת טענה הגרושה, כי חתימתה על ההסכם זויפה (טענה שהוכחשה על ידי ההורים).
לטענת הגרושה, ההורים הסתירו מבית המשפט את העובדה כי העניקו לבנם מתנה של 250 אלף שקל (טענה שהועלתה על ידי הבן בהליך הגירושין בפני בית הדין הרבני, והוכחשה על ידי הוריו בתביעה לבית המשפט לענייני משפחה).
הגרושה הצביעה על כך שהסכומים שציינו ההורים אינם מתיישבים זה עם זה, ולדבריה אם הם צודקים בטענותיהם היה עליהם לקבוע את סכום ההלוואה על 550 אלף שקל (ולא על 300 אלף שקל בלבד), כדי להגיע ל-900 אלף שקל. חוסר ההיגיון בתחשיב של ההורים מחזק, לטענת הגרושה, את טענתה כי סך של 250 אלף שקל ניתן לבני הזוג במתנה.
הטיעון המרכזי של הגרושה הוא, כי הסכם המכר בין הצדדים היה למראית עין. לדבריה, צוינו עליו באופן פיקטיבי תשלומים שונים מהתשלום ששולם בפועל, וההסכם נחתם רק כדי לסייע לבני הזוג לקבל מהבנק משכנתא בסך 350 אלף שקל (הסכום שלטענת הגרושה הוא, כאמור, מלוא התמורה). לראיה, לאחר תשלום סכום זה, נרשמה הדירה של שמם של בני הזוג.
לטענת הגרושה, מעולם לא הועלתה על ידי ההורים טענה כי על בני הזוג לשלם את יתרת התמורה מעבר ל-350 אלף שקל, ולא נאמר להם כי ההורים צריכים את הכסף לרכישת דירה חדשה.
הגרושה הדגישה, כי על פי הסכם ההלוואה בין הצדדים אין מועד לתשלום ההלוואה וכל שנאמר הוא כי אם יתגרשו בני הזוג או על פי דרישת הצדדים, יהיה על בני הזוג להחזיר את ההלוואה. לפיכך, טענה הגרושה, יש לדחות את התביעה.
בפסק הדין הביעה השופטת מירב אליהו אמון בגרסת ההורים, וקבעה כי הם הסכימו למכור את הדירה בכפוף לתשלום מיידי בסך 350 אלף שקל, והמתינו ליתר התשלומים
הכרעת בית המשפט: גרסת הגרושה רצופת סתירות, הסכם המכר אמיתי
בית המשפט קבל את תביעת ההורים, ודחה את רוב טענות הגרושה. בפסק הדין הביעה השופטת מירב אליהו אמון בגרסת ההורים, וקבעה כי הסכימו למכור את הדירה בכפוף לתשלום מיידי בסך 350 אלף שקל, והמתינו ליתר התשלומים.
השופטת הדגישה כי השתכנעה שלאור מערכת היחסים הקרובה בין הצדדים, ההורים "לא עמדו על קוצו של יוד ועל כל פרט ופרט בביצוע הסכם המכר והסכם ההלוואה", אף שהיו בטוחים כי התמורה תשולם להם במלואה: "רצונם להיטיב עם הנתבעים ולאפשר להם לקבל את החזקה בדירה עוד טרם שולמה להם מלוא התמורה לא צריכה לעמוד בעוכריהם".
השופטת לא חסכה ביקורת מהגרושה, וקבעה כי העלתה טענות סותרות לעניין חתימתה על הסכם ההלוואה.
השופטת מתחה ביקורת גם על סתירות שעלו ביחס לעדותה בדבר מתן הדירה כמתנה. תחילה טענה כי הדירה ניתנה במתנה בנוסף לסכום של 250 אלף שקל, ולאחר מכן טענה כי סך זה היה חלק מהדירה עצמה שניתנה במתנה. "בליל טענות עולה מתשובותיה, שאינן קוהרנטיות ואינן ברורות", קבעה השופטת.
עוד הדגישה, כי טענת הגרושה שלפיה הדירה ניתנה במתנה נסתרה על ידה עצמה, לאחר שהודתה כי היה על בני הזוג "לשלם 900 אלף שקל בהתאם לחוזה המכר... תשובותיה של הנתבעת לא היו אמינות בעיני, וזו בלשון המעטה", ציינה השופטת.
טענתה היחידה של הגרושה שנתקבלה לבסוף הייתה כי לבני הזוג ניתנה מתנה בסך 250 אלף שקל על ידי ההורים, מעבר לדירה. לדברי השופטת, "אילו היה בדעת התובעים להכליל את הסך האמור, הרי שהיו מציינים אותו בהסכם ההלוואה... בנוסף, הנתבע עצמו העיד כי הוריו העניקו להם את הסך האמור במתנה".
על רקע ההפרה היסודית של הסכם המכר על ידי בני הזוג, קבעה השופטת כי ההסכם הוא בטל. עוד נקבע כי להורים עומדת הזכות לדרוש את כספם לפי הסכם ההלוואה לאור הגירושין של בני הזוג (אחר מתנאי ההסכם) או לדרוש לבטלו ולהשיב את המצב לקדמותו.
בסיכום, השופטת הוציאה צו לביטול רישום הדירה של שם בני הזוג ולרישום הדירה על שם ההורים. עוד הורתה לבני הזוג לשלם להורים פיצוי מוסכם על סך 88 אלף שקל על הפרת ההסכם
בסיכומו של דבר, הוציאה השופטת צו לביטול רישום הדירה של שם בני הזוג ולרישום הדירה על שם ההורים. עוד הורתה לבני הזוג לשלם להורים פיצוי מוסכם על סך 88 אלף שקל על הפרת ההסכם. במקביל נדרשו ההורים להשיב לבני הזוג 350 אלף שקל שנתקבלו על ידם. בית המשפט קבע כי הגרושה תישא בהוצאות ההורים.
