בית הדין לעבודה בחיפה קיבל לאחרונה תביעה שהגישה מורה מהמגזר הערבי נגד משרד החינוך. בתביעה, שהוגשה באמצעות הח"מ, דרשה המורה להכיר במעמדה כעובדת הוראה שסיימה את תקופת הניסיון על פי נהלי משרד החינוך - מה שאמור לסלול את דרכה למשרה קבועה.
בית הדין לעבודה קיבל את דרישת המורה; ובמקביל, הורה למשרד החינוך להעניק לה פיצוי בגובה 40 אלף שקלים, על הפרשי השכר שלהם היא היתה זכאית, בעקבות אי ההכרה במעמדה. מנגד, נדחתה תביעת העובדת לקבלת הפסדי שכר עתידיים.
במוקד תביעת המורה, עומדת שאלת פרשנות "נוהל השיבוץ הכללי" של עובדי הוראה במשרד החינוך
המפקחים המליצו - המורה לא קיבלה קביעות
במוקד תביעת המורה, עומדת שאלת פרשנות "נוהל השיבוץ הכללי" של עובדי הוראה במשרד החינוך. הנוהל קובע כי מעמדו של מורה בשנה הראשונה והשנייה להעסקתו יהיה זמני; מי שיסיים שתי שנות הוראה רצופות וישובץ לעבודה בשנה השלישית - יקבל קביעות.
על פי הנוהל, ניתן שלא להעניק למורה קביעות בשנה השלישית, אם יוצאת בעניינו חוות דעת מטעם הפיקוח, הממליצה על הארכת הניסיון בשנה. עוד קובע הנוהל כי מורה שעבר את הניסיון בהצלחה ישובץ במשרה קבועה "ככל הניתן על פי צרכי המערכת".
על פי התביעה, המורה שהינה בעלת תואר ראשון בהוראה, החלה לעבוד במשרד החינוך כממלאת מקום בשנת הלימודים 2006-2007; בשנות הלימודים 2007-2008 ו-2008-2009, היא היתה בניסיון.
לאחר שתי שנות הניסיון, קיבלה המורה הערכה חיובית על ידי המפקחים, שהמליצו להעניק לה קביעות. "המלצה זו, לאחר השנתיים שעברה המורה תחת ניסיון, הפכה את המורה בתום 2008 למועמדת לקביעות", נטען בתביעה.
עם זאת, למורה לא ניתנה קביעות; ובשנים הבאות, היא הועסקה כממלאת מקום זמנית. רק בשנת 2012 ניתן לה תקן, אולם גם אז היא הוחזרה למעמד שבו היתה קודם: "עובדת הוראה בניסיון שנה א" (כלומר: משרד החינוך לא הכיר בתקופת הניסיון הקודמת שלה; והיה עליה להתחיל את תקופת הניסיון מחדש).
גם בשנים שלאחר מכן, לא זכתה המורה לקביעות. בין 2015-2012, היא הועסקה כממלאת מקום, וב-2016 הוכר סוף סוף מעמדה, כמי שסיימה את תקופת הניסיון שלה.
המורה דרשה להכיר במעמדה כמי שסיימה את תקופת הניסיון כבר ב-2011 - ולהעניק לה פיצוי על הפסדי השכר שנגרמו לה עקב כך עד 2016, המועד שבו זכתה בפועל למעמד זה.
לטענת המורה: "פרשנות משרד החינוך לעניין הרצף יוצרת אפליה פסולה, בין מועמדים שסיימו שתי שנות ניסיון, אך לרוע מזלם לא נמצאה בשנה הסמוכה משרה תקנית פנויה"
גרסת המורה: "אפליה פסולה מצד משרד החינוך"
במסגרת ההליכים בבית הדין התנער משרד החינוך מהמורה וטען לפרשנות שונה של הנוהל. לטענתו, לאחר תקופת ניסיון בת שנתיים (או שלוש, במקרה של הארכה) חייב המורה לקבל קביעות - אחרת הוא מאבד "רצף תעסוקתי" וחייב להתחיל מחדש את הניסיון.
מנגד, טענה המורה, כי גישת משרד החינוך (שלא מתחשבת ברצף תעסוקתי כלשהו, אם איננו תחת קביעות) לא מתיישבת עם ההיגיון הבריא ועם תכלית הנוהל.
לדבריה, כאשר שובצה למשרה תקנית בשנת 2012, היה חייב המשרד להעניק לה קביעות, ונעשתה טעות כאשר היא הוחזרה למעמד "ניסיון שנה א'".
לטענת המורה, לא נרשם בנוהל כי שיבוץ עובד הוראה במשרה קבועה חייב להיות ממש ברצף עם שנות הניסיון ולא צוין כי במקרה של אי שיבוץ בשנה השלישית, מאבד המועמד את העדיפות שקיבל, במסגרת שתי שנות הניסיון.
לטענת המורה: "פרשנות משרד החינוך לעניין הרצף יוצרת אפליה פסולה, בין מועמדים שסיימו שתי שנות ניסיון, אך לרוע מזלם לא נמצאה בשנה הסמוכה משרה תקנית פנויה".
לדברי המורה, הטעות של משרד החינוך לעניין קביעת מעמדה - פגעה בסיכוייה להשתבץ ומועמדים אחרים הועדפו על פניה. זאת ועוד: הפרת נהלי השיבוץ על ידי משרד החינוך גרמה לה נזק כלכלי - ויגרום לה לאובדן הכנסה עתידית, עקב הפגיעה בסיכוייה להיקלט לקביעות.
המורה דרשה פיצוי בסך 10,000 שקלים על אי מתן המעמד החל מ-2011; ובנוסף, דרשה פיצוי על אובדן שכר, שאותו העמידה על 48 אלף שקלים. בנוסף, דרשה פיצוי על אובדן שכר עתידי של 50 אלף שקלים.
משרד החינוך טען, בין היתר, כי גם אם היתה התובעת זכאית למעמד של עובדת הוראה ב"גמר ניסיון" - "אין הדבר מהווה ערובה לשיבוצה בשנים הרלוונטיות"
גרסת משרד החינוך: "אף אחד לא הבטיח למורה שיבוץ"
משרד החינוך דחה את טענות המורה.
ראשית, משרד החינוך העלה טענה תמוהה, שלפיה החל מ-2011 הוא החל להפעיל מערכת מחשוב, שאינה כוללת את מרבית הנתונים על שנים קודמות ולכן "אין באפשרותנו להתייחס לניקוד (מעמד - א"ק) התובעת בשנים שקדמו למערכת".
לאחר מכן, טען המשרד כי טענות המורה נגועות בשיהוי, מאחר שהיא לא פנתה בזמן אמת, ביחס למעמדה. לטענת המשרד, במהלך השנים קיבלה המורה מכתבי הפסקת עבודה, אך היא מעולם לא העלתה טענות בדבר זכאותה לקביעות: "הגשת תביעה לאחר 6 שנים מעידה על חוסר תום לבה של המורה", טען המשרד.
לחילופין, טען המשרד כי גם אם היתה התובעת זכאית למעמד של עובדת הוראה ב"גמר ניסיון" - "אין הדבר מהווה ערובה לשיבוצה בשנים הרלוונטיות".
לטענת המשרד, גם אם בסוף 2008 המורה היתה במעמד של "גמר ניסיון", לא היתה לכך משמעות בשנים 2009 ו-2010, היות שרק ב-2011 נכנסה לתוקף הוראה בנוהל, שהקנתה עדיפות בשיבוצים, לעובדי הוראה על סמך מעמדם.
זאת ועוד: בנוסף, המשרד טען כי המורה לא היתה זכאית למעמד זה אף ב-2011, מאחר שחלה הפסקה של שנתיים ברצף התעסוקתי שלה, היות שלא שובצה במשרה תקנית, אלא כממלאת מקום בלבד (פרשנות שעמדה בניגוד לעמדת המורה).
עוד טען המשרד כי התובעת היתה חייבת לערער על כך שלא ניתן לה מעמד "גמר ניסיון" עד יוני 2015 - ומשלא עשתה זאת, לא פעלה בהתאם לנהלים.
בית הדין קבע כי משרד החינוך לא הסביר את ההיגיון העומד מאחורי טענתו, שלפיה חייב להיות רצף תעסוקתי עם תקופת הניסיון, כדי להעניק למורה קביעות
בית הדין קבע: "יש מקום להעניק למורה את המעמד שביקשה"
בית הדין דחה את הטענה שהמורה פעלה בשיהוי וקבע כי אנשי המשרד לא פעלו בהתאם לנהלים, כאשר לא הוכיחו כי פנו לגורמים הרלוונטיים, כדי לקבל אישור שלא להעניק למורה קביעות.
זאת ועוד, בית הדין קבע כי משרד החינוך לא הסביר את ההיגיון העומד מאחורי טענתו, שלפיה חייב להיות רצף תעסוקתי עם תקופת הניסיון, כדי להעניק למורה קביעות: "היה מקום להעניק למורה מעמד של גמר ניסיון החל מ-2011", קבע בית הדין.
ביחס לסעד הכספי שדרשה התובעת, קבע בית הדין כי מאחר שהנוהל נכנס לתוקף רק ב-2011, יש לחשב את הפיצוי המגיע למורה רק משנה זו ולהעניק לה 40 אלף שקלים, בגין הפרשי שכר.
במקביל, דחה בית הדין את דרישת העובדת לקבל פיצוי בגין אובדן שכר עתידי, לאחר שמשרד החינוך הודיע כי משנת הלימודים הבאה, תשובץ העובדת לפי מעמד גמר ניסיון, מה שסולל את דרכה לקבלת קביעות.
